האחד שלנו

ישי היה אביו של דוד המלך. ישי לוי הוא האבא של כל ה"מלכים" של המוזיקה המזרחית. כי כשישי לוי שר אפילו אלוהים מקשיב. הוא עולה בהאנגר 11 על הבמה העגולה, המסתובבת, למופע "סיבוב חיי" ומסביבו אלפיים מעריצים ששילמו במיטב כספם כדי ללוות אותו במסע הזה. פחדו שהוא לא יביא יותר מ-400-500 איש ועכשיו כבר מבקשים ממנו מופע נוסף.

התאים את עצמו לצליל ולקצב החדשים

זו דרכו של עולם. פעם אחת אתה בתחתית של התחתית, נרקומן, אסיר, בעל מכה. פעם אחרת אתה חוזר לחיים, תרתי משמע, ועושה את הקאמבק הכי גדול שידעה המוזיקה המזרחית מאז ומעולם. בחמש השנים האחרונות ישי לוי המציא את עצמו מחדש. בניגוד לזמרים אחרים מבני דורו הוא ידע להתאים את עצמו לצליל החדש ולקצב החדש, להתחבר לכוכבים החדשים כמו אייל גולן, ליצור להיטים חדשים כמו "האחת שלי", "אישה נאמנה" ו"ריקוד רומנטי" ולהעמיד דור חדש בדמות בנו שיר.

הדרך של לוי סופרה בשירים של המופע הזה, שייצגו את תחנות חייו, ואליהם נלוו סרטונים קצרים שהוקרנו על המסכים בהאנגר, בהם סיפר איך התחיל, איך פרח, איך התפוצץ ואיך כמעט הלך, וגם איך חזר. הנה הוא מספר על הקלטת הראשונה שהקליט אצל משה בן-מוש המיתולוגי, ובן-מוש עצמו עולה ללוות אותו בגיטרה בשיר הראשון שהקליט בחייו, "ילדונת". הנה לוי מספר על הנפילה לסם, בגלל שלא ידע איך להתמודד עם ההצלחה, ומיד אחר כך מגיע "אובדן התמימות" הקשה והכואב. הנה הוא מספר איך נגאל בזכות אשתו איריס שלא ויתרה עליו, והיא עולה לבמה כדי לומר שכל הקהל הוא חלק מהמשפחה שלהם וזאב נחמה מצטרף ל"אישה נאמנה".

הברקה ב"קוק בצהריים"

ובן-מוש ונחמה לא היו היחידים. המופע היה גדוש אורחים והפתעות. מיכה שטרית וארקדי דוכין שמעו איך לוי, זמר מזרחי עם נשמה ענקית של רוקר, הופך את "מלנכולי" שלהם - שיר שכאילו נכתב עליו ועל חייו - לנאמבר מנצח שמרים את ההאנגר. אחר כך הם מצטרפים אליו ל"שני סיפורי אהבה קטנים" ולאחד משיאי הערב - ביצוע מבריק ל"קוק בצהריים" של להקתם "החברים של נטאשה", בגרסה שחיברה את הקצב הגרובי עם סקסופון דומיננטי וסלסול, לנאמבר מנצח שכולו הברקה של רוקנ'רול.

נרקומן לשעבר צריך ביצים גדולות כדי לשיר שיר כזה ולהגיד "קוק בצהריים, זה הרגל מגונה, הרגל חרא, אין פה ביטוח, אנחנו יכולים לחזור אבל אנחנו נשמור". ולישי לוי יש ביצים ענקיות. הוא לא רואה ממטר, לא רואה בעיניים. פתוח עם הקהל עד הסוף, יש לו את האמת שלו והוא מראה את הקישקעס. זה הוא, בלי בושות, בלי צביעות, בלי משחקים. ואם בא לו באמצע ההופעה לצעוק על הסאונדמן: "שזה יהיה כמו בחזרה, אחרת אני מפסיק את ההופעה!", הוא פשוט צועק, ולא אכפת לו שאלפיים איש מסתכלים עליו בהלם.

על יהורם גאון: "קיבלנו פצצה מהספרדי הכי טהור"

ולוי הוא גם זה שלא יפחד לפתוח את הפה על יהורם גאון: "קיבלנו פצצה מבן אדם מבוגר שאמר עלינו מילים רעות. הספרדי הכי טהור אמר שאנחנו עושים זבל שלא ברא השטן, שהמוזיקה שאני ואייל עושים היא חרא. ביקשו ממני להזמין אותו לכאן הערב, אבל ישי לוי לא זז מהעקרונות שלו. היה לי כיף להזמין את מיכה וארקדי שהם לא מהמוזיקה שלנו, כי המוזיקה היא של כולם, ואני מקווה שלא אקבל עכשיו ברקס, ואם אקבל ברקס אשיר את זה לבד" – ואז הוא מזמין לבמה בהפתעה את אייל גולן לשיר איתו את "ריקוד רומנטי" וההאנגר בשמיים, בשיא גדול של המופע הנהדר הזה.

ישי לוי לא צריך רקדניות מחופשות לליידי גאגא כדי לשמח אנשים. הוא לא צריך שהקהל יתקשר לאמא בבית כדי לרגש אותם. לוי בא לשיר, כמעט נטו, כמעט בלי "שואו", כמעט בלי להתאמץ - הוא לא צריך את זה, החפלה כבר נוצרת סביבו מעצמה, משום שהוא זמר כל כך גדול. מספיק שהוא שר - זה כבר עושה את העבודה.

"30 שנות ניסיון, אבל החזה שלי עומד להתפוצץ הערב, אז תעזרו קצת!", הוא אומר, והקהל מריע לו ונכנס לאווירה. ולוי, שהרשמיות שלו נשארה לו עוד מפעם, אומר להם: "קהל נכבד, שימו לב לקצב בשיר הבא - כפיים! ומצב רוח!".

הקהל הנאמן והאדוק של לוי לא חדל מלבקש ממנו שירים, ולוי שוב ושוב אומר להם, בסגנונו המעט אולד-פאשן: "קהל נכבד, גבירותיי ורבותיי, אי אפשר להכניס קריירה של 30 שנה לשעתיים". ומצד שני הוא לא שוכח לפנק בלהיטים: "רקדי" ("זה מזכיר לי את ההפיכה במצרים!"), "תלתלים שחורים", "רעיה", "האחת שלי" - שיר הנושא מאלבומו החדש, שפתח וסיים את הערב,"מצד לצד", "אחת ויחידה" והלהיט החדש "ממני אליך" ("למה את מתעללת").

שירים עדינים, הפוכים מהתדמית הפרועה

וביניהם גם השירים הכי הכי יפים שלו: "השער לגן עדן", "עלם חמודות", "צליל ענבלים", "נשים וחופשיות" (מיוחד ליום האישה?), והבלדה הנהדרת "תודה" של טל שגב ויעקב למאי שחתמה את המופע. השירים הרכים והנפלאים האלה, שהפוכים לחלוטין מהתדמית הפרועה והאלימה שיצאה ללוי, הראו כמה הנפש שלו עדינה כשזה מגיע לאמנות.

וכשישי לוי שר את "צליל ענבלים", שיר שהוא כולו על אהבת ארץ ישראל, שיר שגם אהוד מנור ונעמי שמר היו חותמים עליו, וברקע על המסכים צילומי אויר של שדות, גפנים, פרדסים ומטעים, אתה מבין שלוי הוא זמר ישראלי אותנטי, הוא זמרתה היפה של הארץ הזו, אמן מגוון ששר מזרחית, אבל גם רוק, רומנטיקה וחיבור למקום בו גדל.

"עדיף 10 נגנים שנשמעים טוב על 30 שנשמעים גרוע"

מוזיקלית, ובהנהגת נדב ביטון, המעבד והמפיק המוזיקלי שהוא הגיבור החדש והמוצלח של הפופ הים תיכוני, המופע הזה נשמע טוב מאוד. בניגוד לאחרים שנפלו בהאנגר הבעייתי, הסאונד אצל לוי היה אחלה. לא עמוס מדי, לא רועש מדי, לא צורם. גם הווליום לא פוצץ את האוזניים, בהתאם לגיל של מרבית הקהל, שנע בין 30 ל 50. עם 10 נגנים ("עדיף 10 שנשמעים טוב מ 30 שנשמעים רע", אמר לוי), כולל עוד ומנדול של ויקטור וייצמן, הסקסופון הדומיננטי של גיא דגן והגיטרות של מקס מקסים ונעמן טל, שנשמעו כמו פעם, באייטיז, בימים שלוי מכר קסטות בתחנה המרכזית ברבע מיליון עותקים בשבועיים.

ישי לוי מעשן על הבמה, מתנצל בפני הקהל שהוא "ילד רע", ואומר "בלי להתחנף, בלעדיכם לא הייתי חי". ואפשר להאמין לו. הוא כבר היה בכל הסרטים וראה את המוות בעיניים יותר מפעם אחת. היום, בגיל 48, הוא שוב כאן במלוא אונו, ביפי פריחתו, בשיא תפארתו, וכמה טוב שיש לנו אותו.

>> צפו באייל גולן בהיכל נוקיה: "איפה את" ו"דרך לחיים"

• אייל גולן
• איריס לוי
• ארקדי דוכין
• זאב נחמה
• ישי לוי
• מיכה שטרית
• משה בן מוש