מועמד לאלבום השנה

רגע לפני החג יצא "את", אלבום האולפן החדש של הזמר ישי לוי, שאת רוב לחניו ומילותיו יצר עמיר בניון, עם עיבודים והפקה מוזיקלית של יעקב למאי. זהו מפגש ענקים. ישי לוי מוגדר כבר שנים כאחד הזמרים האיכותיים במוזיקה המזרחית-ים תיכונית בפרט ובמוזיקה הישראלית בכלל. הקול שלו אדיר, הסלסול שלו חד פעמי וההטעמות שלו דליקטס. עמיר בניון הוא מיוצרי השירים הגדולים בארץ בעשור האחרון. נקודה. כתבו עליו שהוא נחלש, ביקרו אותו שהוא כבר לא יוצר קלאסיקות. מה הם מבינים. באלבום הזה בניון שוב בכושר גבוה, יוצר שירים שעוד ידובר בהם שנים. יעקב למאי הוא האבא של ההפקה המוזיקלית במוזיקה המזרחית המודרנית ואין מי שיערער על הקביעה הזו.

וכך, באלבום הזה נפגשים לוי הזמר הגדול, בניון היוצר המרגש ולמאי המעבד שיודע להפיק את המיטב משניהם. התוצאה מרתקת. יאמר מיד, זה לא אלבום מושלם, יש בו רגעים פחות טובים, אבל הסך הכל טוב מאוד. קחו למשל את השירה של לוי. בגלל שמדובר בווקאליסט יוצא דופן, היה אולי מקום מעט למתן את הווליום של השירה, לפחות בבלדות. השירים של עמיר בניון, ווקאליסט גדול גם הוא, כאילו נתנו אישור ללוי לפתוח באש של צעקות, ולמאי לא דאג להנמיך את גובה הלהבות. מי שאוהב את הקול של לוי בפול טורים בכל מצב - יתמוגג. מי שמחפש מעט יותר רגש בשירי האהבה - עלול להתאכזב. כי לוי, לפחות באלבום הזה, הוא לא בלדיסט רומנטי, הוא בלדיסט שגם כשהוא שר "יונה שלי" ו"את" הוא קודם כל יגרום לך להצטמרר מהביצוע הקולי שלו, ורק אחר כך יחשוב להיות סנטימנטלי.

פסגת האלבום: "הדואט "די לך"

לכן הריגוש בבלדות של לוי את בניון את למאי לא מגיע מרגשנות נוסח הפופ הים תיכוני אלא מהפאתוס, מהעוצמה שלא ניתן לעמוד בפניה, מהקול של לוי שחודר לך לעצמות כשהוא שר "את" ואתה משותק ממנו. רק כשבניון מצטרף לדואט של "די לך", פתאום לוי מוריד את הרג'יסטר ושר יותר בשקט, מאפשר לבניון להרים את זה למעלה ונכנס רק אחריו עם הלכות ושריפות והלחזק עובדות. השיר הזה אמור להיות פסגת האלבום והוא מקיים את ההבטחה. עם מילים שיכולות להתאים לסיפור חייו של לוי, בהשראתו כתב בניון, וגם למשמעות הפוליטית בפניה לארץ הזו - "די לך, נמאס מנחמות תכופות, מהבטחות חוזרות, די נמאס מלכבות שרפות, מלחפש עובדות שיחזקו אותי" וכו'.

רצה הגורל או רצה האל ושני הגדולים האלה, לוי ובניון, נפגשו והרגישו בשלים לפרויקט המיוחד הזה. לוי ידע בשנים האחרונות קאמבק מכריע שהפך את הקריירה שלו מאבודה לעובדה. הוא הוציא בזה אחר זה שני אלבומים ששיקמו את מעמדו והאלבום הזה, הרביעי, הוא גולת הכותרת, הוא היהלום שבכתר החדש שלו, היציאה שלו סופית מעבדות לסם לחירות היצירה, מהמנהל לשעבר והחיים הקודמים, לאישה החובקת איריס שלמשה הצילה אותו ומנהלת אותו כעת. בניון יוצר כל הזמן ואלבומו האחרון "עץ על מים" יפה ומיוחד לכשעצמו, אבל בשנים האחרונות בניון השכיל גם לפזר את הכישרון שלו בין זמרים אחרים כמו גלי עטרי ויהורם גאון.

חיבור שנשמע הכי טבעי

נדמה שהחיבור של בניון ללוי הוא הטבעי ומופלא מכולם. הזמיר המלך התימני מראש העין והעילוי הפייטן המרוקאי מבאר שבע, חוו בחייהם אירועים דומים, חוויות קרובות, והשכילו לספר יחד את מה שמוגדר רשמית כסיפור של לוי (שהאלבום הזה הוא שלו וסיפורו היה דרמטי יותר), אבל למעשה האלבום הזה מספר גם על עמיר בניון דברים שלא ידענו קודם - דרך השירים אנו למדים על הקשיים שלו והתמודדויותיו. התוצאה היא שורה של וידויים אישיים של הזמר והדובר בשיר על חייו ומה שעבר עליו. לוי שר את סיפורו שלו שכתב עבורו בניון, ובניון שר את הסיפור שלו מהגרון של לוי. מדהים.

שניהם, בניון ולוי, יחד עם יעקב למאי, הגיעו יחד לכאן, עכשיו, כעת, כדי לחשוף בפנינו את חייהם וקרביהם (והרי זה חלק ממהותה של יצירה אמנותית) והשכילו להפוך את האלבום הזה מועמד בקלות לתואר "אלבום השנה".  ובעוד חצי שנה כשיגיע שלב הסיכומים, הוא יהיה ראוי לתואר לא פחות מאלבומים נהדרים אחרים שיצאו כאן לאחרונה דוגמת "זוהר" של קרולינה. כי אין כאן חיפוש אחרי להיטים, אין כאן רדיפה אחרי רינגטון, אלא יצירת אמנות לשם הביטוי האישי ואיכות היצירה. בדי.אן.איי האמנותי שלו האלבום הזה רוק, האמא של הרוק. מעניין יהיה לראות איזה יחס יקבל האלבום הזה מקומיסרי הרוק. הרי אם היה יוצא בארץ אלבום בהשראת סיפור חייו של פרושיאנטה או אלפנט אנשים היו חותכים כאן ורידים מרוב שהיה עומד להם עליו. נראה איזה צ'אנס יקבלו לוי ובניון.

ישי לוי באלבום "את"

>> מי שר בליל הסדר במשפחה של ישי לוי