משה פרץ: "הייתי כבוי, לא יכולתי לצאת מהבית"
הוא אחד הזמרים הגדולים ביותר בעולם המוזיקה המזרחית, ועכשיו מוסיף לטייטל שלו גם "שחקן". אבל לפני הכל, משה פרץ הוא אדם רגיש, ומה שגילה על עצמו באחת התקופות הקשות ביותר שעברו עליו, מאז פרוץ המלחמה, זה שלפעמים צריך לעצור ולדאוג לנפש - כך סיפר בריאיון

משה פרץ ידוע כאחד הזמרים המוכרים והאהובים ביותר בתולדות המוזיקה המזרחית, אבל כעת הוא מסמן וי על אחד מהחלומות שלו. הזמר נבחר לגלם את דמותו של בצלאל אלוני, המפיק והמנהל האומנותי של עפרה חזה, במחזמר חדש על חייה. כעת הוא מספר לגלית גוטמן ואילנית לוי על הטייטל החדש שמסגל לעצמו וכיצד עזר בתקופה הקשה בחייו.
הזמר הוציא בימים אלה שיר בשם "לנצח תישאר" שנועד להנציח את החללים. "השיר הזה ריפא בתוכי משהו", שיתף. בעקבות המלחמה, ובתור מי שניסה לחזק את כל מי שאפשר - פרץ הבין שמשהו לא טוב קורה לו. "המשפחה והחברים עזרו לי לאט לאט. בהתחלה אף אחד לא הבין מה קורה, גם אני לא - שאני זמר, ידעתי שרוצים וצריכים אותי, באתי לחזק. ואז הבנתי שאני גם בן אדם ושאני לא יכול לתת הכל ממני. אפילו אשתי ירדן לא הבינה עד שאמרתי לה שעובר עליי משהו. הייתי כבוי, לא יכולתי לצאת מהבית. הבנתי שאני חווה חרדה".
איך זה לעמוד על הבמה ולשחק שנתיים לאחר פרוץ המלחמה?
"זה מרפא אותי. אחרי שפרצה המלחמה הבנתי שאני לא הסיפור בעניין ושאי אפשר לתכנן את המחר - ההופעות התבטלו לי. הבנתי שאין מה לתכנן כלום, אם אני רוצה לשחק אני אלך לעשות את זה. ראיתי מול העיניים שלי אמהות קוברות את הגיבורים שלהם. השירים שלי הפכו לשירי שכול, היו רגעים מאוד קשים, כמה אפשר לראות מוות ושכול?".
הזמר סיפר על ההחלטה לעשות את הצעד הלא מובן מאליו ולהפוך לשחקן: "פחדתי, עשיתי מסלול יותר ארוך בשירה. יש מה להפסיד עכשיו אבל זה כבר לא מעניין אותי בשלב הזה של החיים. אני רוצה לעשות את מה שתמיד פחדתי כשהייתי צעיר. זה הרגיש כאילו קיבלתי את מה שזימנתי כל כך הרבה".