"הבנים שלי הגיעו בשביל הראפרים. בסוף הם בחרו דווקא במופע ג'אזי"

באחד הלילות, אחרי חצות, ירדו מייקל וראנדי ברקר, שני האחים שנחשבים לענקי הג'אז-פיוז'ן האמריקאי, לבמת הג'אם במלון אגמים באילת. לצדם עמד הגיטריסט ג'ון סקופילד. המתופף הקבוע שלהם רצה דווקא לרפראפ, אז הם חיפשו מישהו שינגן תופים בסגנון היפ הופ. פנו ליוסי פיין, ששהה בפסטיבל באותה שנה עם האקסנטריקס. "ופתאום אני מוצא את עצמי מנגן עם ה-Brecker Brothers תופים", הוא אומר. "איפה זה יכול לקרות? רק על במת הג'אם."

הג'אמים הליליים במלון אגמים הם מסורת של פסטיבל הג'אז בים האדום, שייערך השנה בין ה-11 ל-14 בנובמבר במהדורתו ה-40, והם מייצרים את הרגעים שאף תוכנית מסודרת לא יכולה לתכנן. פיין נזכר בלילה אחר, שבו ג'ייקוב קוליאר הגיע לבמה בשלוש לפנות בוקר. הקהל הצעיר, רובו סטודנטים למוזיקה, המתין שם בתקווה לנגן לצדו. קוליאר נשאר עד חמש, עד שהמלצרים פינו את המקום לקראת ארוחת הבוקר.

הסיפורים האלה מהווים רקע טוב להבנת התפיסה שמנחה את פיין כשהוא בונה תוכנית למהדורה החגיגית. בנמל אילת יתפרסו ארבע במות ויותר מ-40 מופעים, כולל הפקות מקור בלעדיות, איחודים היסטוריים ומופעים חד-פעמיים. את התוכנית בנה פיין יחד עם ניבה עמלי-מעוז, האישה הראשונה שמנהלת אומנותית פסטיבל ג'אז בישראל.

הרעיון המרכזי, ארבעה דורות על במה אחת, ניכר בכל פינה. מופע הפתיחה שייך לדני גוטפריד והמייסדים, חלוצי הג'אז הישראלי שמצויים בעשור התשיעי לחייהם ועדיין מנגנים במלוא המרץ. במקביל, על במת deFuture, יבצע אנסמבל מיתר מחווה ללייבל הבריטי Warp Records, ביתם של חדשני מוזיקה אלקטרונית כמו אייפקס טווין. על הבמה הראשית יעלה עידן רייכל בהפקת מקור בלעדית, "אבני דרך", רטרוספקטיבה שתתפתח לחגיגה תזמורתית עם אלי דג'יברי, אבטה בריהון, זהר פרסקו, יענקלה סגל ופיין עצמו. ובמופע הנעילה, בלקן ביט בוקס יארחו את קרולינה וטדי נגוסה.

השנה מצטרפת לראשונה גם במה רביעית, The Present, שתארח בין היתר את יונתן אבישי, את הרכב הפיוז'ן מינואט שמתאחד מחדש, ואת חמישיית שי זלמן שתקדיש מופע מחווה לדיזי גילספי. פיין מספר שהרעיון להוסיף במה לדור הצעיר ליווה אותו עוד לפני שהחל לנהל את הפסטיבל. "יש לי חיבה לדור הצעיר ואני אוהב לדחוף אותו קדימה. פשוט כי הייתי פעם אחד מהם, ואני יודע כמה זה חשוב."

את ההשראה הוא מוצא בגוטפריד עצמו, שנתן גם לו הזדמנות להופיע עם האקסנטריקס לפני 30 שנה. "הוא היה פתוח", אומר פיין. "נתן לדור החדש מקום להגיע, לנגן ולהופיע."

את ההבחנה בין "ג'אז טהור" לכל השאר הוא דוחה מהיסוד. "בעבר הג'אז היה סגנון חדש. פיל וודס וסטפן גרפלי היו הבלקן ביט בוקס של אז, הם היו מי שאנחנו מציינים היום כאומנים מרקידים." השנה התקבלו מעל 100 הצעות ונבחרו 40 מופעים, מספר שהוא עצמו מחווה ליובל. ברשימה, לצד מעל 20 הופעות ג'אז מובהקות, נמצאים גם רביד פלוטניק שיארח את ישי סוויסה, גידי גוב עם שירי ה-B-Sides בליווי רונה קינן ועמיר בניון, דודו טסה שיארח את הצ'לנית מאיו שבירו, מירי מסיקה עם תזמורת של 16 נגנים, ויוני רכטר שיחזור לאלבום "עוד סיפור".

פיין לא נבהל מהטענה ש"זה כבר לא ג'אז". הוא מספר שבניו הגיעו לפסטיבל בעיקר בשביל הראפרים, אבל כשנשאלו בסוף איזו הופעה הכי אהבו, הם בחרו דווקא במופע ג'אזי שלא היו נחשפים אליו אחרת. "זה כמו להיות במסעדה עם אפשרות לטעום את כל מה שבתפריט. טעות לטעום רק סגנון אחד."

לכבוד מהדורת ה-40 הוקמו שלושה פרויקטי שימור. אלבום ויניל כפול במהדורת אספנים יכלול 13 הקלטות חיות ונדירות מבמות הפסטיבל לאורך השנים. תערוכת צילומים, באוצרות יוסי צבקר, תציג תמונה נבחרת אחת מכל שנה. ומרחב האזנה וצפייה אינטראקטיבי יוקדש לזכרו של בנצי שירה, שתיעד את הפסטיבל 14 שנה, בין 1993 ל-2007.

פיין, שעזר לשירה לסדר את הסאונד בתקופת הצילומים, מזכיר שבארכיון הופעות נדירות ומפגשים חד-פעמיים, כולל קטע שלו עצמו עם האקסנטריקס משנת 99. "דרך התיעוד אפשר להבחין בהתפתחות הגדולה שעשה הג'אז הישראלי", הוא אומר. "מהדור המייסד בשנות ה-80, שהתחיל עם דני גוטפריד וארל'ה קמינסקי, דרך הדור שלי, ועד המוזיקאים הגדולים של היום." את שלושת הפרויקטים הובילה עמלי-מעוז.

את השותפות עם עמלי-מעוז פיין מתאר כהשלמה מוזיקלית. "היא מכירה ומבינה הרבה יותר את קהל הג'אז שמגיע כל השנים האלה, ויודעת איך להביא את המוזיקה שתדבר אל לבם", הוא אומר. "ומצד שני אני מביא את הדברים החדשים והשונים. כל אחד מאיתנו מגיע לשולחן עם הצעות, ואנחנו בונים לאט לאט את הכל." לצד הטעם המוזיקלי, היא מביאה גם יכולות ניהול, "שמאזנות את הצד הזה שבדרך כלל חסר אצל מוזיקאים שיודעים לנהל מבחינה רעיונית אבל צריכים מישהו שיוריד אותן לקרקע".

פיין עצמו הוא לא רק מנהל אומנותי. הוא מוזיקאי, כפי שהוא מדגיש, קודם כל. ניגן גיטרה מגיל ארבע עד 16, עבר לבס כשלהקה שלו הייתה חסרת בסיסט יום לפני הופעה, ולא חזר. ב-2016 הניח את הבס בארון לארבע שנים ועבר לגיטרה, ובקורונה חזר לשניהם יחד, עם לופ סטיישן ומופעי סולו. "הדבר הזה לימד אותי להיות מקדימה ולתקשר עם הקהל הרבה יותר", הוא אומר. באלבומו האחרון הוא מנגן בס, גיטרה, וגם שר.

לפני שהגיע לג'אז, פיין הפיק את שב"ק ס' והדג נחש, מוזיקה שבתחילת שנות ה-90 נחשבה שולית. חברות התקליטים סירבו: "אמרו ׳זה ראפ, זה לא יעבוד בישראל'." ובכל זאת הרמה המוזיקלית הגבוהה של הנגינה פרצה את הדרך. פיין קורא לדג נחש הלהקה הטובה ביותר שקמה אי־פעם בישראל, ומזהה קו ישיר בין אותו מהלך לבין הפסטיבל: מוזיקה איכותית ונגישה שמפגישה דורות. "ראיתי את זה חזק עם הדג נחש, שפתאום במכוניות גם ההורים וגם הילדים נהנים לשמוע. זה בדיוק אותו הדבר."

הפסטיבל ייערך בנמל אילת, עיר שלדברי פיין מתבססת על תיירות ואי אפשר להפריד ממנה את האירוע. עיריית אילת ורשתות המלונות עומדות מאחוריו, ובלעדיהן הוא לא היה מתקיים. לצד המופעים, ימשיך השנה גם הג'אם הלילי במלון אגמים, הפתוח לאורחי הפסטיבל ולקהל הרחב.

"אני אוהב מוזיקה ואני אוהב מוזיקה מכל הדורות", אומר פיין. "אני לא אוהב מוזיקה של דור אחד מסוים וטוען שהדור הבא לא מבין כבר כמה מוזיקה טובה הייתה פעם. כל בן אדם הוא הרבה יותר רחב, ויש לו הרבה יותר אפשרויות."