סדנאות וולנס ומסיבות עד הבוקר: פסטיבל בטלור השתלט על מלון בכרתים

פסטיבל בטלור (Bateleur) התקיים בסוף השבוע שעבר בכרתים, והביא כ-500 משתתפים לסוף שבוע של מסיבות, סדנאות וולנס וחופשה במלון. זה שילוב שעל הנייר נשמע מבטיח, אבל בפועל יכול בקלות להרגיש מאולץ. בבטלור, כבר אפשר להגיד, הוא עבד.

הפסטיבל התקיים במלון אלונדה ביי פאלאס (Elounda Bay Palace), לא המלון הכי חדש או מפואר, אבל הוא בהחלט מלון טוב, ובעיקר מתאים לפסטיבל מהסוג הזה. השטח שלו אפשר לקיים את המסיבות והסדנאות זו לצד זו, וליהנות משני העולמות לאורך סוף השבוע. כשמבלים כמה ימים באותו מתחם, ההתאמה הזו משמעותית מאוד.

מילה טובה מגיעה גם לצוות המלון. העובדים היו אדיבים וסבלניים, וניכר שהם הבינו את אופי האירוע ואת צורכי הקהל שהגיע אליו. זה לא מובן מאליו כשמלון הופך לכמה ימים למתחם פסטיבל, עם מסיבות שנמשכות עד הבוקר ואורחים שלכל אחד מהם סדר יום אחר. גם ברמת הארגון הפסטיבל היה מדויק. עם לו"זים ברורים הכוונות ואנשי צוות שזמינים תמיד לשאלות ובקשות לאורך סוף השבוע.

אחד המבחנים המרכזיים של בטלור הוא השילוב בין הוולנס למסיבות. לא פעם, באירועים שמנסים לשלב בין השניים, צד אחד תמיד מרגיש מאולץ. כאן היה מקום אמיתי לשניהם. כאיש מסיבות, מצאתי את עצמי נהנה גם מהסדנאות, אף שהגעתי אליהן עם לא מעט ציניות.

זה קרה בשתי סדנאות: "הילד שבי" של אלכסה דול ו"גברים בלי פילטרים". בראשונה, דול סיפרה את סיפורה האישי ועזרה למשתתפים להתחבר לחוויות הילדות שלהם ולטראומות שעברו, ולבחון דרכים להתמודד איתן. הספקנות שאיתה נכנסתי התחלפה בהדרגה בעניין ובמעורבות, וזו הפכה לאחת החוויות המשמעותיות שלי בסוף השבוע.

בסדנת "גברים בלי פילטרים", אורי השתמש בכלים שונים כדי לעזור למשתתפים לעשות משהו שגברים לא תמיד עושים זה עם זה: לדבר על הרגשות שלהם. בתוך סוף שבוע של מוזיקה ובילויים, היה משהו מוצלח באפשרות לעצור ולנהל גם שיחה אישית יותר.

בדרך כלל בפסטיבלים שמזוהים עם וולנס, המסיבה יכולה לפעמים להישאר תוספת נחמדה שלא ממש מתרוממת. בבטלור הרחבה הייתה חיה במסיבות הלילה, במסיבות היום וגם באפטרים שנמשכו עד שעות הבוקר המאוחרות.

מבחינה מוזיקלית, רפאל סיפק כבר ביום הראשון את אחד הסטים הבולטים של הפסטיבל. הכוכב הישראלי הפך בשנה האחרונה הוא מבסס את עצמו כאחד האומנים החמים בסצנת ההאוס העולמית, ועל הרחבה היה קל להבין למה. הוא ידע להחזיק את הקהל ולבנות סט סוחף.

עומרי דוט נתן גם הוא סט מעולה, וכך גם הצמד הבין-לאומי מיגל אנד טונס. בשעות הערב המוקדמות בלט טוני בי, מהשמות הצעירים והמבטיחים בסצנה המקומית, עם סט שהשתלב היטב באווירה של השקיעה. גם בונאפיק הישראלים סיפקו את הסחורה והיו בין ההופעות המוצלחות של סוף השבוע.

לצד הסדנאות והמוזיקה, גם לקהל היה תפקיד בחוויה. בין כ-500 המשתתפים היו לא מעט משפיענים ואושיות מוכרות, ומהר מאוד נוצרה תחושה של קהילה. בפסטיבל קטן פוגשים שוב ושוב את אותם האנשים, וההיכרות מתפתחת כמעט מעצמה: מי שראית בסדנה מופיע אחר כך ברחבה, ולמחרת כבר מחליפים כמה מילים בארוחת הבוקר. ככל שסוף השבוע התקדם, התחושה הקהילתית הזו התחזקה.

בסופו של דבר, מה שהופך פסטיבל לטוב הוא לא רק רשימת אומנים מרשימה או לוקיישן יפה, אלא גם זהות ברורה. לבטלור בהחלט יש אחת כזו. הוא מחבר בלי היסוס בין וולנס למסיבות, אף על פי שמדובר בעולמות שעשויים להישמע מנוגדים, אצלו הם השתלבו באופן טבעי.

הנוכחות הבולטת באינסטגרם במהלך סוף השבוע, לצד התחושות החיוביות ששמעתי מרוב המשתתפים שדיברתי איתם, נותנות סיבה להאמין שבשנה הבאה בטלור יהיה מדובר אפילו יותר. אחרי סוף השבוע הזה, אפשר להבין למה.