תחנת הרדיו האינטרנטית NTS היא אולי לא שם דבר במיינסטרים הישראלי - אבל מדובר באחת מתחנות הרדיו האהובות בעולם, מוסד מוזיקלי בן למעלה מעשור שעיתון הניו יורקר הגדיר ככזה ש"שינה מחדש איך מוזיקאים ומעריצים מסביב לעולם ראו ושמעו זה את זה". גם בארץ זוכה התחנה למאזינים רבים, שנהנים מהאקלקטיות הסגנונית שלה - מהיפ הופ דרך מוזיקת ריקודים אלקטרונית, ג'אז, רוק אוונגרדי ועוד. לכן התאכזבו מאזינים יהודים וישראלים מרחבי העולם כשראו את תגובת NTS למלחמה בישראל.
בפוסט שפורסם בחשבון האינסטגרם של NTS נכתב, לפני 4 ימים: "בתגובה לקריאות הקהילה הפלסטינית לשביתה עולמית, ולאור האסון המתמשך בעזה, אנו מדלגים על תכנית השידורים היום. המשרדים שלנו בלונדון ובלוס אנג'לס יהיו סגורים. היום, בשני הערוצים שלנו, ננגן מוזיקה פלסטינית, ניתן במה לקולם של פלסטינים ועמיתיהם ונשדר תוכן חינוכי". בנוסף צירפו לינקים לתרומה ליוזמות הומניטריות בעזה.
זו כמובן, זכותה של התחנה לקחת צד ולרצות לתמוך באזרחים פלסטינים - אבל מעריצים רבים התאכזבו עמוקות מהתגובה של NTS, שלא כתבו כלום בתגובה לטבח הנורא במסיבה ברעים ובמסיבה בעוטף עזה. התייחסותה של התחנה לטבח בישראל הסתכמה בתגובה לאחד משני הפוסטים שפרסמה: "אנחנו מגנים במלואה את מתקפות חמאס ב-7 באוקטובר. אזרחים נרצחו ונחטפו. לבנו עם כל מי שנפגע". עבור רבים בישראל, זה לא מספיק.
"בשבילי התחנה הזו הייתה המקום בו אני לא מקבל תעמולה", מסביר אסף אמדורסקי, מאזין וותיק של התחנה, בראיון ל-mako. "את הייתה סטירת לחי מצלצלת שבאה במפתיע. בשבילי זה היה מקור נהדר למוזיקה להתאוורר איתה, ללמוד ממנה, ובאמצעי התקשורת יש המון מקומות בהם הטבח הנוראי של ה-7 באוקטובר לא יצא לאור. לא סוקר", הוא טוען. "זה דבר אחד שמאוד מפריע לי, הבורות וחוסר האחריות, וגם מאוד מאוד מטרידה אותי האפשרות שאנשים שמעולם לא היו פה, לא בגדה ולא בתל אביב, בעזה או בעוטף, לא מכירים ערבים ישראלים, באים לחמם את האווירה. אתם השתגעתם, זו אנטישמיות לכל דבר וזו התרת דמנו", הוא מכריז.
מוזיקאים, מפיקים ודיג'ייז ישראלים שלקחו חלק בשידורי התחנה החליטו לסיים את דרכם שם: חברת התקליטים הישראלית "פורטונה רקורדס" הודיעה שתפסיק לשדר את התוכנית הקבועה שלה ב-NTS. "פורטונה", שבבעלותם של הדיג'ייז מאור ענבה, צח בר ואריאל תגר, כתבו בחשבון האינסטגרם שלהם: "אנו מזועזעים מההתעלמות של NTS מטבח שהתחולל לפני שבועיים ברחבי היישובים והערים ובפסטיבל המוזיקה, בהם נרצחו מעל 1,300 אנשים חפים מפשע, רבים מהם לאחר שעברו התעללות ואונס, ועם רבים אחרים שנחטפו לעזה. סצנת המוזיקה הבריטית הייתה מאוד חד צדדית בעשור האחרון, התמקדו בסבלם של הפלסטינים ללא התחשבות בעובדות היסטוריות ובלי לבקר באזורי העימות כדי להבין מה באמת קורה כאן", נכתב בפוסט שזכה לתגובות אוהדות רבות.
התחושה הצורבת שחשים אנשים כמו "פורטונה רקורדס" בולטת במיוחד בהתחשב באופי חברת התקליטים שלהם, שלאורך השנים עסקה בהוצאה לאור של תקליטים ישראלים וערביים נשכחים, ממוזיקאים ישראלים, לבנונים, תימנים ועוד - מתוך מבט על המזרח התיכון כמרחב מוזיקלי משותף. "אנחנו נגד מלחמה", כתבו אנשי פורטונה בתגובה ל-NTS, "אנחנו מתנגדים לכיבוש בחריפות, ואנחנו שואפים לשלום ושוויון, אנחנו אוהבי חיים ואוהבי מוזיקה, אבל עלינו לכבד את מתינו", הסבירו.
מנגד, לצד הזעם המוצדק, יש גם ניסיון בצד הישראלי להסתכל אל העתיד בעיניים מפוכחות ואופטימיות: "ראיתי את קנצלר גרמניה, ימים ספורים אחרי הטבח, שם כיפה ומתראיין מתוך בית כנסת", מסביר אסף אמדורסקי. "אנחנו צריכים לזכור שהעם הגרמני והעם היהודי היו בשני הקצוות והיום הם רוקדים ביחד בברגהיין", הוא מחדד. "אני רוצה לזכור שאנחנו כן נרקוד יחד, הישראלים, הערבים, גם ככה אנחנו כבר רוקדים ביחד. כעם, אנחנו על הכיפאק. והתקופה האחרונה הייתה עת נהדרת לגלות את זה", סיפר.
אמדורסקי יכול להעיד על כך ממקור ראשון: כשהתבררו מימדי האסון, לקח את הרכב והתחיל לנסוע. בשבוע הראשון התמקד בשינוע מזון ממסעדת "האחים" לרחבי הארץ, לקיבוצים וללוחמים. בשבועיים האחרונים עבר בין מפוני מגן, כיסופים, ניר עוז, חולית, נירים, כפר עזה, כרם שלום, רעים, עין השלושה, ניר יצחק ובארי. "חשוב לי להעביר להם מסר מתושבי המרכז, ובכלל, שאנחנו איתם לגמרי בכל דקה, משבת בבוקר", מסביר אמדורסקי. "אנחנו כל דקה כועסים איתם, אוהבים איתם, מקווים איתם, מאוכזבים איתם, אין אנחנו והם", הוא מבהיר.
בשלל נסיעותיו מצא עצמו באזור עין גדי. "בדרך ראיתי פתאום את המלון עם החבר'ה מקיבוץ בארי. נכנסתי בהתחלה בלי הגיטרה, הגיטרה חיכתה באוטו. רק בדקתי, בעדינות מאוד, מה מצב הרוח... הייתי עם מפוני חולית בעין גדי, ועם בארי, שוחחתי איתם והקשבתי להם", הוא מספר. במלון "שלמה המלך" באילת פגש את שלי מאיר, שאיבדה את אביה ואחותה במתקפת המחבלים על קיבוץ נירים. ביחד הם שרו את "אינך יכולה" של החלונות הגבוהים.
בהמשך, שר לחתן וכלה בחופתם, כשהחתן הגיע להתרענן ממילואים ממושכים סמוך לעזה: "זה הפך להיות גדוד של 400 איש בחצר של בחור שגר באחד המושבים ליד שטח הכינוס שלהם", משחזר אמדורסקי. "שרתי להם בחופה והם התקפלו ויצאו ברכבים. זו חוויה רגשית מאוד מיוחדת, שמחה יחד עם חרדה ואמונה". בחופה שר להם את שירו האהוב, "יקירתי": "בקרוב את תדברי אלי שוב, וגופי ירגיש את חומך ואת נשימותייך". אמן.