בבית החולים אמרו שעברתי אירוע מוחי. אחרי שבועיים זה קרה שוב

החיים של ג'ולייטה היו רצופים בחוויות לא פשוטות, כבר מילדות היא התמודדה עם אתגרים אישיים ומקצועיים. אבל דווקא רגע אחרי הלידה השנייה שלה, כשחזרה הביתה מאושרת עם התינוק, נפלה עליה מכה שאין דרך להתכונן אליה. "הייתי בבית והרגשתי לא טוב. היה לי נימול בחלק מהגוף, הרגשתי רע עד כדי כך שהתינוק נפל לי מהידיים על המיטה. הובהלתי באמבולנס לטיפול נמרץ בבית חולים ושם התחילו בדיקות ואבחונים, ואמרו לי שעברתי אירוע מוחי. שחררו אותי הביתה ואחרי שבועיים זה קרה בפעם השנייה, הובהלתי לבית החולים עם אותם תסמינים והפעם זה הסתיים בצנתור".

שני אירועים מוחיים בשבועיים?
"כן. חודש רצתי בין בתי חולים. בדיוק ילדתי וזו הייתה חוויה מפחידה ונוראית, הדבר הראשון שחשבתי עליו זה שאני הולכת להשאיר את הילדים שלי לבד. יש חלקים בזכרון שלי שנפגעו בעקבות האירועים ועד היום אני לא זוכרת דברים מהעבר. הייתי חסרת אונים, הבנתי שאת הולכת אל הלא נודע. לא יכולתי לזוז, בדיקות, רופאים סביבי ולא מבינים מאיפה זה בא".

בבדיקות שערכו מצאו חור מולד בלב, שממנו עבר קריש דם למוח לאחר הלידה, והיא נאלצה לעבור צנתור דחוף. הפה התעקם, היא הייתה מרותקת במשך חודש למיטה, אפילו את צרכיה הייתה צריכה לעשות מהמיטה כי לא הצליחה לקום. כל זה קרה בדיוק כשהתחילו מחשבות על רצון לחזור למוזיקה, ושוב, המקרה הזה עיכב לה את הקאמבק. "זה היה אינטנסיבי ומפחיד בצורה יוצאת דופן. כל הדבר הזה חידד אצלי עוד את עניין החרדה של לעזוב את הילדים. המחשבה הזו שיכולתי לא להיות איתם יותר, רק גרם לי לרצות להישאר איתם בבית. היום זה מאחוריי, ברוך השם".

אבודה בעיר הגדולה

ג'ולייטה נחום (39) נולדה כג'ולייטה אגרונוב בדרבנט, בירת רפובלית דגסטן שברוסיה, אזור מוסלמי ברובו. אחרי עליית המשפחה לארץ גדלה והתחנכה בשדרות ועזבה את בית הוריה כבר בגיל 14, כדי לפתוח בקריירה מוזיקלית למרות התנגדותם.

"תמיד הייתי ילדה ששרה ומופיעה. בגיל 14 המורה שלי חיברה אותי לדוד שלה שהיה מנהל מוזיקלי, נפגשתי איתו וככה התחלתי. באתי מבית מאוד פרימיטיבי ובהתחלה ההורים שלי היו מאוד נגד, אבל בשלב מסוים אמא שלי זרמה איתי והלכנו וחתמנו על חוזה ללא ידיעת אבא שלי, שמאוד כעס. הייתי מאוד בטוחה במה שאני רוצה לעשות והלכתי על זה. עברתי לגור בחדר בבית מלון בתל אביב ובאמת זו הייתה שנה מאוד עמוסה, הוצאתי שירים שכיכבו במצעדים, עשיתי פסטיגל, הופעתי. האלבום הראשון שלי היה אלבום מזרחית ובדרך לאלבום השני המנהל שלי אמר שכדאי שנעשה פופ כי זה מה ששלט אז, אבל משהו שם הלך ודעך כי פתאום אנשים לא הבינו מה אני, זמרת מזרחית או פופ. אחרי תקופה, מי שניהל אותי החליט לעזוב את התחום ומצאתי את עצמי בגיל 18 אבודה בעיר הגדולה".

הייתה מחשבה לחזור הביתה?
"לא, לא רציתי להודות שלא הצלחתי. עברתי מדירה לדירה ועבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות. בשלב מסוים נאלצתי לישון במקלט רק כדי לא לחזור הביתה להורים ולהודות שנכשלתי. בשלב מסוים פגשתי את גילי מסמי דרך חברה משותפת, נוצר חיבור והתחלנו לעבוד על האלבום השני שלי 'כבר לא ילדה'. אחר כך אז הגיעה ההצעה של 'חי ב-LA LA לנד', הלכתי על זה וזה היה אחד הדברים המדהימים שעשיתי. בשלב מסוים קיבלתי טלפון מהמשקיע שלי שאמר לי שיש אי סדרים כספיים. אני לא ידעתי כלום כי עשיתי מה שאמרו לי לעשות, הופעתי, הקלטתי, הלכתי, חזרתי, הצטלמתי. רק רציתי שיביאו אותי לאן שאני רוצה להגיע. התחיל הליך משפטי שעצר את הפריצה שלי כי לא יכולתי להוציא שירים או לעבוד. התחלתי לנהל את עצמי, לסגור לעצמי הופעות, הייתי עונה לטלפון כאילו אני המזכירה וסוגרת הופעות לג'ולייטה. לקחתי הלוואה מהבנק, לקחתי נגנים וממש הרמתי הופעה. עשיתי הכל לבד, אבל זה לא נמשך הרבה זמן כי הייתי צריכה כסף כדי להמשיך ולהוציא שירים וזה לא צלח. אחרי שנים השופט שחרר אותי והשאיר את המשקיע ואת גילי לסגור ביניהם את הבעיות".

ב-2012 דודו אהרון ומנהלו דאז אייל מלכא לקחו תחת חסותם את ג'ולייטה, וסייעו לה לסגור את החוזה עם מסמי. "דודו הפגיש אותי אייל ויצאנו לדרך, אבל גם זה לא הסתדר והחלטנו להיפרד בצורה מכובדת. היום אני בקשר טוב ומפרגן גם עם אייל וגם עם גילי וזה מאחורינו, אבל יצא לי שם של 'בעייתית', למרות שזה בדיוק הפוך ממי שהייתי, וזה משך אותי לתקופה מאוד שחורה וקשה".

זמן קצר אחר כך קיבלה ג'ולייטה פנייה מהפקת "הכוכב הבא לאירוויזיון" עם הצעה להתמודד בעונה הרביעית של התוכנית. "נורא פחדתי ללכת לשם, כי לא רציתי לעמוד מול שופטים ולקבל ביקורת, אבל בסוף החלטתי לעשות את זה כי נורא רציתי לעשות אירוויזיון. הגעתי לגמר ולמקום השלישי. זה שבר אותי. כל כך כעסתי על עצמי כי הרגשתי ששוב נכשלתי. הרגשתי כאילו יש משהו שלא מאפשר לי להגיע לשיא. התחלתי לחשוב שאולי זה לא בשבילי, אולי אלוהים מראה לי את הדרך החוצה".

אז במקום למנף את המקום השלישי והמכובד, לקחת צעד אחורה?
"אני זוכרת שטסתי באותו הזמן לאומן עם קבוצה של נשים ותפקידי היה להופיע ולעשות להן שמח וכשהייתי צריכה לשיר, פתאום נפל החשמל. אמרתי, 'טאטע, ריבונו של עולם, מה אתה רוצה ממני? באתי עד לפה ואתה לא נותן לי לשיר?'. בסוף שרתי בלי מוזיקה והיה מדהים אבל זה ערער משהו אצלי. אני אדם מאמין, לא הופעתי או עבדתי בשבת, הייתה תקופה בחיי שאפילו שמרתי שבת, אבל כשחזרתי מאומן הפסקתי להאמין באלוהים. הרגשתי שלא משנה האמונה שלי ולא משנה הדרך שבה אני הולכת, משהו שם לא מסתדר ואני עוברת שבעה מדורי גיהנום שנים ארוכות. באותה תקופה הופעתי בימי שישי, הפסקתי לאכול כשר והייתי ממש אנטי לכל מה שקשור לדת. היום, אחרי שנים, אני מבינה שהקושי באמת בא לדייק אותי. חזרתי להאמין ממקום יציב. היום אני חוזרת לבית עם בעל שתומך בי ועומד מאחוריי, עם שני ילדים מדהימים שהם כל העולם שלי, ומבחינתי זה הטייטל הכי גדול שיש".

לסלוח ולשחרר

ג'ולייטה נמנעה מלשוב לבית הוריה לא רק כי חששה להודות בכישלון. לאורך כל השנים אביה היכה את אמה, עד שבשנת 2013 נעצר על ידי המשטרה לאחר שהוכרז כעבריין נמלט כחשוד בניסיון לרצח אמה ותקיפתה.

"כל השנים לא חזרתי הביתה כי לא רציתי לחזור לתהום בבית. החלטתי שאני לא מתקרבת לשם, לא משנה מה. כל הזמן הדבר הזה היה בראש שלי שאני חייבת להצליח בשביל לברוח ולא לחזור למקום הזה. אני זוכרת שקמתי לבוקר של טירוף. שנים אני מחכה לאהדה ולסיקור של התקשורת על האומנות שלי ופתאום אני בכותרות בכל מקום על הדבר שהכי כואב לי. לא יצאתי מהבית שבועיים, היה מאוד קשה. אמא שלי הייתה בבית חולים ואחר כך עברה עם האחים שלי למקלט לנשים מוכות ואבא שלי ברח מהארץ, עד שבסוף החזירו אותו והוא ישב שלוש שנים בכלא".

איך היה עבורך לגדול בבית כזה?
"נכנסתי לתפקיד מאוד אימהי. דאגתי גם לאמא שלי וגם לאחים הקטנים שלי. זה היה במנגנון אצלי, נורא להגן, נורא לעטוף, כי ראיתי את מה שראיתי בבית. לכן גם לא שיתפתי בקושי שעברתי כל השנים כי לא רציתי להעמיס עליהם עוד קושי. לא רציתי להיות זו שגורמת לאמא שלי ליפול עוד יותר, רציתי שהיא תקום ותרים את עצמה".

עם אבא שלך היית בקשר?
"לא דיברתי איתו שנים, עד שנולדה הילדה הבכורה שלי והרגשתי שאני מוכנה לשבת ולפתוח איתו הכל. הוא נתן לי תשובות שלא כל כך סיפקו אותי, אבל הבנתי אותו. הוא סיפר לי על הבית שבו הוא גדל עם 12 אחים ועל הפעם ההיא שהוא לקח סוכריה ללא רשות ושמו לו את הידיים בתוך תנור רותח כעונש. אני לא מצדיקה שום אלימות, אבל הזדהיתי עם זה כי הבנתי מאיפה זה הגיע אחרי מה שעבר בילדות וריחמתי עליו. לא קיבלתי מעולם את מה שהוא עשה, כי הוא יכול היה לקום וללכת או לטפל בעצמו אבל אז זה היה בושה ללכת לטיפול. מאז השיחה חזרנו לקשר. ההורים שלי גרושים, אבל גם אמא שלי בקשר איתו ועוזרת לו בדברים שהוא צריך. הוא סבא לילדים שלי , אנחנו מבקרים אותו ובקשר ברוך השם. הרגשתי שאני חייבת לסלוח ולשחרר".

דווקא בתחום הזוגי רוותה ג'ולייטה נחת. בשנת 2017 נישאה לבן זוגה בארבע השנים שלפני, רונן אברהם. אברהם מבוגר ממנה ב-18 שנה, גרוש ואב לשניים, אבל פער הגילים מעולם לא היה משמעותי מבחינתם. "חיפשתי ביטחון וקרקע יציבה, הייתי בת 27 והרבה הרימו גבה על פער הגילאים אבל אני לא ראיתי או הרגשתי את זה. נכון שהייתה מורכבות בגלל הסטטוס המשפחתי שלו, אבל התמודדנו עם זה ואחרי ארבע שנים התחתנו".

גם זה לא עבר חלק, בלשון המעטה.
"ביום החתונה שלנו חמותי נפטרה. התחתנו בצהריים ברבנות, ואז בעלי הלך לקבור את אמא שלו ואני הלכתי להתארגנויות של כלה. בערב נפגשנו בחתונה ושם האורחים אמרו לנו 'מזל טוב' ו'משתתף בצערכם' באותה נשימה. זה באמת היה הזיה. זה היה עוד רגע שבו הבנתי שאני צריכה לעצור ולהתרחק מהכל וזה מה שעשיתי. הבאתי שני ילדים מדהימים, עלמה בת 8 ואריאן בן 5, והשקעתי את כל כולי בהם. עד גיל שנתיים הם היו איתי בבית ולא במסגרות, אין בייביסיטר ואין עזרה. רק אני איתם. הפכתי לאמא מאוד חרדתית, הפחד הזה להתרחק ממה שהכרתי בבית, לנסות לא להביא אליהם את מה שחוויתי בתור ילדה, אבל משהו בעבר תמיד רודף אותך. לא משנה מה עשיתי עבורם, בסוף כל יום ישבתי על הספה והרגשתי שזה לא מספיק. שאני לא אמא מספיק טובה".

וכל התקופה הזו את מנותקת מהמוזיקה. אין געגוע?
"תמיד היה געגוע וחוסר, אבל פחדתי לחזור לשם ולהיכשל שוב. הרגשתי שאני לא יכולה להרשות לעצמי את השבר הזה כשיש לי שני ילדים. השקעתי את כל כולי במשפחה, אבל אז הגיע המחזמר 'זה אני' של מאור זגורי משירי אייל גולן. הלכתי לאודישן ולא עברתי אבל הציעו לי להיות מחליפה של ספיר סבן והסכמתי. זה היה מדהים מבחינתי, במינון הנכון עבורי הייתי על הבמה ושרתי וחזרתי לילדים שלי. אחרי זה הגיע המחזמר 'הפרח בגני' ושם כבר היה לי תפקיד, נהניתי כל כך וגם התחילו להגיע הצעות לדברים נוספים אבל לא הייתי מוכנה לזה. עשיתי את התיאטרון לנפש שלי, פעמיים-שלוש בשבוע וחזרה לילדים שלי".

כלכלית לא היית צריכה לעבוד? את נשואה לגבר מבוסס?
"לא בדיוק, אבל ייאמר לזכותו של רונן שלאורך השנים הוא לא לחץ אותי כי הוא הבין שזה משהו שמאוד מאוד קשה לי. הייתה תקופה שעבדתי כמנהלת בגן אירועים כי הרגשתי שאני רוצה להועיל במשהו, כי אני לא מסוגלת לשבת ולהיות תלויה בגבר, זה תמיד החזיר אותי הביתה להורים שלי. לא רציתי להיות כמו אמא שלי".

ממש התאמצת לא לחזור למוזיקה.
"התמקדתי במשפחה שלי. לאחרונה גם גילינו שהקטן שלי, אריאן, הוא על הרצף. כשקיבלנו את האבחון כאילו קרס עליי משהו, הרגשתי שאני מפורקת כמו שלא הרגשתי שנים. חשבתי שהכל כבר קטן עליי אחרי מה שעברתי בחיים ופתאום זה. הרגשתי כישלון, לא הבנתי איך זה קרה, הייתי איתו שנתיים וחצי בבית וטיפלתי והלכתי ועשיתי והקרבתי. גם לא הייתי בקיאה ולא הבנתי מה זה ספקטרום, יש דעה נורא פרימיטיבית על ילדים על הרצף, שזה ילדים שכאילו אין להם עתיד. אבל זה מבורות. אז יצאתי לעוד מלחמה ללמוד מה זה אומר, לקחתי את הטיפולים הכי טובים שיש כדי שהוא ידע לנהל את החיים שלו בעתיד כעצמאי לכל דבר, שהוא לא יהיה תלוי באף אחד. זו הייתה משימת חיי והשקעתי את כולי בזה. הרבה הורים מוותרים כי הם מתביישים להגיד שיש להם ילד על הרצף, אבל אסור שזה יקרה. אלה ילדים הכי אינטליגנטים ורגישים שיכולים לפרוח כמו כולם. לשמחתי אריאן היה בגן מותאם ואחרי שנתיים קיבלתי הודעה ששנה הבאה הוא יכול לעבור לגן רגיל. זה הוריד לי את מפלס הלחץ. והנה שוב, עוד משהו עצר אותי מלחזור למוזיקה, אבל הפעם הבנתי שאני צריכה לנשום ולהבין שהשם לא נותן לי התמודדויות סתם, אני כנראה צריכה עוד רגע להתעכב עם החזרה בשביל הילד שלי וזה בסדר".

אני פותחת דלתות וסוגרים לי

בחודשים האחרונים היא עובדת על קאמבק. מה שהתחיל בקאברים שהתחילה להעלות לפני שנה לטיקטוק, המשיך בניהול חדש ויגיע בקרוב לאלבום שלישי שעתיד לצאת ובחזרה לבמות. "הרבה קוראים לזה קאמבק, אבל בתחושה שלי אף פעם לא עזבתי. ידעתי שאני אחזור מתישהו, גם כשהבנתי שאני חייבת להפסיק עם המלחמה הזאת עם עצמי – להוכיח כל הזמן, להיות בתחרות של 'הוא עשה את זה והיא עשתה את זה, הוא הוציא אלבום, היא עשתה מנורה, גם אני רוצה', ואני רצה ואני פותחת דלתות וסוגרים לי ופותחת וסוגרים לי. סחרחורת".

כל השנים האלו שאת בתעשיית המוזיקה, למעלה מ-30, היה רגע שהרגשת שהגעת לשיא?
"לא".

האשמת את עצמך או שזה רק הדברים שקרו בדרך שעיכבו אותך?
"תמיד האשמתי את עצמי כי אני לא מדייקת את עצמי, כי אני מאפשרת לסיטואציה לחבל לי בדרך. לאורך השנים אני ויתרתי על עצמי כי פחדתי להישאר לבד, אבל עכשיו כבר לא. מי שרוצה, שיקבל אותי כמו שאני".

איך הגיעה ההחלטה להוציא שירים, לבנות מופע חדש?
"כשהקאברים שהעלתי הגיעו למיליון צפיות תוך חודש, החלטתי שהגיע הזמן לחזור. מצאתי ניהול שהרגיש לי נכון, ואני חושבת שהיום זה כבר לא עובד כמו פעם, אין אומן שלא מעורב בעשייה שלו. מי שלא מעורב, זה לא יצליח. אז לפני כמה חודשים יצאנו לדרך וזה עדיין קשה".

מה קשה?
"אנחנו בתקופה שונה מפעם, לטוב ולרע. דור הטיקטוק נהיה משהו מטורף. אני לא הבנתי את זה בהתחלה כשאמרו לי שאני חייבת צוות סושיאל. אבל עכשיו אני מבינה, דרך הטיקטוק אתה יכול להפוך לכוכב בין לילה. פעם היית צריך שנים לחרוש בשטח כדי שאולי זה יקרה. היום יש זמרים שפרצו בטיקטוק והם מופיעים על הבמות הכי גדולות, אני חזרתי אבל אני צריכה להרגיל אנשים לזה שחזרתי. יש זמרים עם שיר אחד שפרצו בטיקטוק וכבר סגורים לבמה ביום העצמאות, ואני לא מצליחה עדיין לסגור. אני לא גימיק, אני משקיעה הכל במוזיקה ואני ידעתי שזה לא יהיה פשוט. לא ציפיתי שאני אוציא שיר ראשון וזה יתפוצץ ברדיו ובטיקטוק ואני אחזור ואני אעשה סולד אאוט מנורה. ידעתי שזה משהו שגם יכול לקחת זמן. לקחתי הכול בחשבון. אני חושבת שהחזרה שלי היום באה ממקום אחר. זה לא כדי להוכיח. המטרה היא להופיע ולשמח".

את מרגישה שמפרגנים לך בתעשייה?
"לא, אין פרגון ואין חסד נעורים. ניסיתי להציע את עצמי לדואטים, לאירוחים בהופעות, אני מדברת גם על הזמרות. יש את הסלוגן הזה, 'אישה לאישה מלכה', ובעיניי זה לא מה שקורה. את היום נמצאת במקום הכי גבוה שיש, והתפקיד שלך בתור אישה זה להרים את זאת שעוד לא נמצאת שם".

זה מאכזב אותך?
"אני גם יכולה להבין את זה, יש תחרות קשה. מצד שני, אני חושבת שמישהי שיש לה באמת את הביטחון במקום שבו היא נמצאת, אף אחת אחרת לא יכולה לקחת אותו ממנה. ככה אני הייתי מתייחסת לזה".

יש פחד לא להצליח הפעם?
"יש פחד גדול שיוצר אצלי הרבה קונפליקטים. זה גם לא פשוט מבחינה כלכלית. המחשבה, לאן זה הולך? עד מתי? אני כל הזמן חושבת אם זה הדבר הנכון לעשות, אבל אני יודעת שאני מסוגלת להכי טוב שיש".

צילום: תומי רפאל | סטיילינג: קובי בן יהודה | איפור: טלי מואס | שיער: לידור חדידה | הפקה: טל פוליטי