מועדונים בתל אביב נסגרים בזה אחר זה. המינוס וואן חוגג שנתיים

מאז הקורונה (ובהמשך המלחמה) חיי הלילה של תל אביב מתנהלים במצב הישרדותי. מועדונים נסגרים בקצב גבוה מזה שבו הם נפתחים, עיריית תל אביב רק מכבידה ועלויות תפעול מזנקות והופכות את חווית הבילוי למותרות. במציאות הזו, שבה החזקת מועדון הפכה לסיכון מתמשך, יש מעט מאוד מקומות שמצליחים לא לפעול לאורך זמן.

המינוס וואן, שחוגג בימים אלה שנתיים של פעילות, הוא אחד מהם. המועדון שממוקם בקינג ג'ורג הפך עם הזמן לאחד המועדונים העקביים בעיר עם חזון ודרך ברורה. "בשנה הראשונה שלנו פה לא היינו הבעלים של המקום", מספר אביתר עדיקא בשיחה עם mako. "היינו עושים ליינים בחמישי ושישי והתאהבנו במקום. האווירה, החלל - משהו קורה פה ברגע שאתה יורד במדרגות. יש קסם".

השם מינוס וואן, הוא מדגיש, נולד יחד איתם. "כשאנחנו נכנסנו למקום, זה כבר היה החלל - אבל את השם מינוס וואן אנחנו הבאנו". לצד עדיקא פועלים ארבעה שותפים נוספים: מאור כלסי, עמית אייזדורפר, ירדן תורג'מן ונועם זיו. "אנחנו חמישה שותפים. כל אחד יש לו את התפקיד שלו במקום, כל אחד יודע מה הוא עושה".

המקום שבו פועל היום המינוס וואן מגיע עם היסטוריית קלאבינג שמרחפת מעליו. עדיקא לא מתעלם מההשוואות למועדון הבוטלג המיתולוגי שפעל באותו חלל. "הקהל שבילה בבוטלג זה דור אחר. אולי דור שהיום קצת פחות יוצא, או יוצא רק לאירועים גדולים. אנחנו הבאנו דור חדש שהולך איתנו".

כיום, המקום פועל בימי חמישי ושישי (ובחגים) ומציג מדי שבוע ליינאפים שמשלבים בין הכוכבים הגדולים של הסצנה הישראלית, לצד אומנים צעירים שהמקום דוגל בלתת להם במה, אבל הדרך לשם הייתה רחוקה מלהיות חלקה. "הייתה לנו התחלה ממש לא פשוטה. היו ימים שהיינו צריכים להביא כסף מהבית. אני הגעתי למצב שהייתי צריך לבקש עזרה כלכלית מהמשפחה שלי".

המעבר מהפקות לניהול מועדון קבוע, לדבריו, שינה עבורם את התפיסה לגבי ניהול מועדון. "פתאום אתה מבין שזה לא רק להביא קהל. אתה מתעסק בספקים, באלכוהול, בעובדים, בשירותים, בעירייה, ברעש. זה לא מסתכם בליינאפ. הכל צריך לעבוד".

בתוך מציאות שבה כמעט בלתי אפשרי להביא אמנים מחו"ל והקהל מוצף באירועים עם אותם דיג'ייז, החיפוש אחרי בידול הפך להכרחי. הפתרון שמצאו במינוס וואן היה לתת לדיג'ייז זמן. "התחלנו להוביל ליינים שהקו שלהם הוא לשים אומן במרכז ולתת לו לנגן שלוש שעות", מסביר עדיקא. לדבריו, זה מאפשר לדיג'יי לבנות סט בצורה נכונה ולהראות קצת יותר ממה שמתאפשר בסט של שעה וחצי. "יש לו זמן לפתוח, לבנות, לקחת סיכונים. הוא לא צריך לרדוף אחרי רגע שיא כל חצי שעה". הקו הזה, הוא מדגיש, נכון גם לשמות מבוססים וגם לאמנים צעירים. "לא תמיד נסתכל על מי השם הכי גדול והכי מוכר. אם מישהו בתחילת הדרך ואנחנו חושבים שהוא עושה משהו מעניין - הוא יקבל את הבמה".

הקו הזה משפיע גם על סוג הקהל שמגיע למקום. "יש לנו קהל קבוע, אבל גם הרבה קהל שמשתנה לפי האירועים והדיג'ייז שמגיעים", הוא מסביר. "יום אחד יש את סגנון ואומן מסוים, ויום אחר משהו שונה לגמרי. זה מה שגורם כל שבוע לקהל חדש להגיע לפה". הקו הזה מתחבר גם להחלטות התפעוליות של המקום. "אנחנו אמנם בעלים של המקום, אבל אנחנו גם בליינים פה ואנחנו מתרגשים שהם באים לתת פה סטים של שלוש שעות או אול־נייטרים".

יחסית למועדון באופי שלכם אתם סוגרים ב-6 בבוקר, מוקדם.
"אנחנו לא מחפשים למשוך בליין עוד כמה שעות בשביל להוציא ממנו סתם עוד 100 שקל. ברגע שמה שאנחנו רוצים לייצר נגמר, אנחנו מסיימים. יש מקומות מצוינים בתל אביב שאפשר להמשיך אליהם באמת עד כל שעה".

בהקשר של אמני חו"ל, במועדון מבהירים שהתמונה עדיין מורכבת. "שינוי דרסטי אין כרגע. מדי פעם אנחנו כן מקבלים אופציות לאומני חו"ל שרוצים להגיע כמו Ae:ther שיגיע בחודש מרץ, אבל לצערי שינוי משמעותי אין כרגע. אנשים מפחדים יותר בפן הפוליטי מאשר הביטחוני".

במקביל לקו האמנותי, המועדון עבר לאחרונה שיפוץ נוסף. "כשנכנסנו לפה שיפצנו, ואחרי זה שיפצנו עוד פעם". לדבריו, המהלך לא נועד לשנות את האופי של המינוס וואן, אלא לדייק אותו: "כל המהות של השיפוץ הייתה לתת למועדון מראה מועדוני שעדיין שומר על מחתריות מסוימת אבל לא אנדרגראונד לגמרי".

המבט קדימה, מבחינתו, לא עוסק בהתרחבות או ביעדים גרנדיוזיים. "המטרה שלנו היא להמשיך להיות פה". עדיקא מגדיר את השליחות בפשטות. "לעשות טוב לאנשים, לחדש לקהל, ולהחזיק מקום שעובד בתוך המציאות המורכבת של הסצנה בארץ. כולנו נושמים את המקום, כל השבוע חושבים עליו ומחכים שיגיע הסופ"ש".