אינדינגב חוזר במתכונת מלאה - וחוגג כמעט 20 שנה של מוזיקה באמצע המדבר

באוקטובר 2023, פסטיבל אינדינגב היה אמור להגיע במתכונת הגדולה ביותר שלו עד אותה עת: אלפים היו אמורים להגיע לעיר ההופעות שנבנית כל שנה מחדש באזור קיבוץ גבולות ולחגוג מוזיקה וחופש. אבל ב-7 באוקטובר, פחות משבוע לפני תחילת הפסטיבל, הכל התנפץ.

צוות הפסטיבל התפנה מהאזור כשמתקפת חמאס התחילה, והמחבלים לא הגיעו עד גבולות - אבל רבים, רבים מדי, מאנשי הפסטיבל נפגעו, נחטפו או נהרגו. "הלב שבור. זה עוד לא הזמן לדבר על הפסטיבל, אבל ברור שהוא לא יתקיים... מתפללים לבשורות טובות בהקדם", הודיעה הפקת הפסטיבל בלב כואב.

אזור הפסטיבל הפך לשטח צבאי בשל קרבתו ליישובי העוטף, וב"אינדינגב" הודיעו שעד שהחטופים לא יחזרו הביתה, הפסטיבל לא יחזור. ב-2024 הוא לא התקיים, וב-2025 חזר במתכונת מצומצמת, חודשים ספורים אחרי עסקת החטופים. השנה, 2026, הוא מציין כמעט 20 שנה, וחוזר לראשונה מאז 2022 במתכונת מלאה: 5 במות, עשרות הופעות, כמה מהאומנים המובילים במוזיקה הישראלית לצד להקות בתחילת דרכן, והנוף המהפנט - והכואב - של המדבר ודרום הארץ.

בין האומנים השנה ניתן למצוא, כאמור, קלאסיקות ישראליות בנות זמננו: אהוד בנאי עם פרויקט הדאב שלו, יחד עם בנו הנדלר, להקת מוניקה סקס, מאור כהן, פלד, נונו, וכן - קראתם נכון - גם ריטה. בנוסף יוכלו באי הפסטיבל למצוא אומנים כמו אסולין (לשעבר ג'יי למוטה), תמיר בר, ניר כנען, דודא, ישי סוויסה, האחים צברי, הרכבי וזמרי אינדי כמו קוסטה קפלן, ספוטניק היי-פיי, צוקוש, להקת "ויתרתי", ועשרות דיג'ייז בעולמות המוזיקה האלקטרונית והדאב\רגאיי.

אסף בן דוד, אחד ממייסדיי הפסטיבל, מדבר עם mako בזמן נסיעה לשטח - ועכשיו, שבועות ספורים לפני, העבודה מתחילה לתפוס תאוצה. אבל אל תטעו - העבודה על הפסטיבל נמשכת כל השנה. "תמיד יש משהו, אבל בדרך כלל בערך חודש לפני מתחילות העבודות בשטח וההקמה", מספרבן דוד. "את הבמות כבר הקמנו במהלך השבוע האחרון, הברזלים עצמם, ועכשיו מתחילים כל הגדרות, מתחם הצוות, המתחם הלוגיסטי וכל רשתות הצל. זה תהליך איטי, ארוך ומורכב כי יש בו המון שכבות".

עבור בן דוד, זה גם השלב שבו עוד מהדורה של אינדינגב מפסיקה להתקיים ברשימות ובתוכניות ומתחילה לקבל צורה בשטח. "זה בדיוק הרגע שזה הופך ממשהו אמורפי שמדברים עליו, עם מלא רשימות ומלא תוכניות, למשהו ממשי בעולם. וזה קטע".

כאמור, בשנה שעברה אינדינגב חזר, אבל באופן שונה מאוד מהפורמט הרגיל. "זה היה פסטיבל בזק. התחלנו נורא מהר. אמרנו שלא נקיים את הפסטיבל עד שיחזרו החטופים ושלא נצא מאשכול, וברגע שהייתה העסקה עשינו משהו מאוד מהיר ודחסנו שנה של עבודה בחודש. פחות תוכן, פחות במות, פחות קהל. השנה אנחנו חוזרים לפורמט המלא".

לדבריו, המהדורה המצומצמת הייתה חריגה לא רק בהיקף שלה. "זה היה קודם כל אירוע שונה לגמרי מכל אירוע אחר, לא דומה לשום דבר אחר שעשינו. מאוד מורכב, מאוד מיוחד, כל קשת הרגשות כל הזמן. מצד אחד מאוד משמח, מרגש ועוצמתי, אבל גם מאוד קשה ומאוד מלחיץ, עם לוחות זמנים משוגעים ובתוך מציאות לא פשוטה".

הקשר של אינדינגב למועצה האזורית אשכול הפך את החזרה לקשה במיוחד. בן דוד מתאר מעגלים רבים סביב הפסטיבל שנפגעו מאז 7 באוקטובר, בהם אנשים שנרצחו, חטופים ומשפחות חטופים. במקביל, גם הצוות השתנה ונדרש לבנות מחדש לא רק את המתחם אלא במידה רבה גם את האירוע עצמו.

"קיבלנו תגובות תוך כדי וגם אחרי האירוע וזה היה מאוד עוצמתי, גם מבחינת ההשפעה האזורית והמקומית. אנחנו חלק מאוד אורגני מהמועצה האזורית אשכול, וזה אזור שספג מהלומה מטורפת".

גם אחרי החזרה, שום דבר לא באמת הפך יציב. "סיימנו בנובמבר את הפסטיבל והתחלנו לעבוד על אירועי אביב ואירועים של פורים ופסח. המלחמה באיראן גמרה לנו את הכל. אין רגע של שקט".

למרות חוסר הוודאות, ההחלטה להחזיר את אינדינגב במלואו התקבלה. בן דוד לא מנסה להציג אותה כחישוב קר. "קיבלנו החלטה עקרונית שלנו, לא בהכרח הדבר הכי רציונלי והגיוני. בכל הפסטיבל הזה יש הרבה דברים שהם הרבה יותר רגשיים מרציונליים. אנחנו משתדלים להתעסק במה שאנחנו יכולים לשלוט בו".

"יש לנו צוות מעולה ומסור, קהילה גדולה ואומנים שרוצים את הדבר הזה ורוצים להיות חלק ממנו. אנחנו מנסים להתעסק רק במה שאנחנו יכולים להתעסק בו. זה נכון גם למזג אוויר ולהמון דברים. יש פה ממד גדול של סיכון, ולצערי אנחנו מכירים אותו כבר הרבה שנים".

אחד הדברים שאינדינגב מזוהה איתם לאורך השנים הוא המקום שהוא נותן לאומנים בשלבים מוקדמים יחסית בקריירה. בן דוד נזהר מהרעיון שהפסטיבל "גילה" את מי שהפכו מאז לשמות גדולים, אבל כן רואה בו תחנה משמעותית בדרך.

"אני לא חושב שאנחנו במקום של לקחת קרדיט על קריירה של אף בן אדם, אבל אנחנו תחנה מאוד טובה בדרך ומקפצה משמעותית. יש פה קהל שאוהב להיחשף, סקרן ללמוד ולהכיר דברים חדשים, אז אנחנו נקודה מאוד טובה בדרך. אבל אומן צריך להיות בשל ומוכן. זו נקודה בזמן שבה דברים כבר קורים".

הוא מזכיר את אסתר ראדה, שהופיעה בפסטיבל בתחילת דרכה בשישי בערב, ואת נגה ארז, שהגיעה אליו כמה פעמים בנקודות שונות בקריירה. גם רביד פלוטניק, אסף אבידן והילה רוח נמצאים ברשימת האומנים שבן דוד ראה צומחים לצד הפסטיבל.

"יש הרבה אומנים שחזרו לאורך השנים והגיעו בנקודה שמשהו קורה. בסוף זו הסיבה שאנחנו עושים את זה. גם עם האומנים היותר קטנים: קיקי מלינקי למשל חזרה כמה פעמים ואתה רואה את הגדילה ואת הצמיחה".

במקביל השתנה גם הטווח המוזיקלי של הפסטיבל עצמו. "פתאום יש פתיחות לעולמות מוזיקליים חדשים, דברים שצצו לאורך השנים. במת סאונדסיסטם לדאב ורגאיי, במה אלקטרונית, הצמיחה של ההיפ הופ הישראלי ומלא תתי ז'אנרים שונים".

לבן דוד יש רשימה ארוכה של רגעים שנשארו איתו מהמהדורות הקודמות. הוא מזכיר הופעה של אגדת הרגאיי מג'מייקה, מקס רומיאו בשבת בצהריים, תחת טפטוף, והופעה משותפת של האחים רמירז, יהוא ירון ורות דולורס וייס. רגע אחר היה מופע המחווה לגבריאל בלחסן ז"ל.

"גבריאל בלחסן היה אומן שגם גר פיזית באשכול, ולצערי לא יצא לו להופיע באינדינגב. עשינו מופע שעבדנו עליו הרבה והוא נתן הרבה משמעות וכבוד. היו מלא רגעים מאוד מיוחדים".

אחד השמות הבולטים בליינאפ השנה הוא ריטה, בחירה שלא בהכרח מתיישבת עם התדמית ההיסטורית של פסטיבל שנולד סביב מוזיקה עצמאית. מבחינת בן דוד, הפער הזה הוא בדיוק העניין. "עצם זה ששאלת אותי על זה ויש שיחה על זה, זה כבר השיג את המטרה שלו. אנחנו כל שנה מדברים עם המון אומנים, פונים בעצמנו, פונים אלינו ויש רעיונות לדברים מיוחדים. ריטה היא אומנית שהשפיעה על הרבה מאוד מוזיקאים, זמרות וקהל. זה שזה לא הדבר הטבעי והמתבקש, זה בעיניי מיוחד".

גם המופע עצמו, לדבריו, לא יהיה הופעה רגילה של ריטה. "זה מופע חדש ואחר של ריטה, עם עיבודים אלקטרוניים. בתוך הרצף של אותו יום זה דבר לא מובן מאליו ודורש פתיחות והבנה. זה חלק מהחירות והעצמאות".

לצד הבמות וההופעות, לאורך השנים נוצרו באינדינגב גם מסורות שהתחילו כרעיונות קטנים של אנשי הצוות. אחת מהן היא השמעה חוזרת של "שיר לשלום", שהפכה אחרי 7 באוקטובר לטעונה הרבה יותר.

"כמו כל מיני דברים, זה מגיע כיוזמה של מישהו מהצוות. גם במת הסאונדסיסטם התחילה ממיצג של מישהו שעבד איתנו במטבח ואחר כך התפתחה למשהו. זה מתחבר בצורה מדויקת לפסטיבל ולערכים שלו, וגאוגרפית ופיזית למקום, לזמן ולסיטואציה שאנחנו נמצאים בה".

"בנובמבר האחרון כל מי שהיה שם מאוד הרגיש את זה. פתאום להיות באזור המדמם והכאוב הזה, עם קריאה חזקה, ואנשים רוקדים שעה ושרים את זה. בסוף יש לתרבות ולאומנות עוד תפקידים חוץ מאסקפיזם. אנחנו יודעים איפה אנחנו חיים ופועלים, אנחנו ריאליסטים, אבל זה חלק מזה".

גם האפשרות להזיז את הפסטיבל מחודש אוקטובר לא באמת פותרת מבחינתו את המטען שנוצר סביב התקופה והמקום. "זה לא כזה פשוט להזיז את זה ברמה הטכנית, יש מלא משתנים פרקטיים. אבל 7 באוקטובר וכל מה שקרה באשכול ובעוטף זו עדיין מציאות יום-יומית. עם כמה שאפשר לנשום, זה משהו שילווה אותנו הרבה שנים. לא משנה אם נזוז לאוקטובר או לספטמבר".