פלסטיק ונוס היו להקה מטורפת מדי לישראל. הסוף היה בהתאם

להקת "פלסטיק ונוס" לא הייתה עוד להקה באנדרגראונד הישראלי שהתחיל לפרוח בסוף שנות השמונים בתל אביב, חיפה וירושלים - היא הייתה להקה שזכתה לקהל מעריצים נאמן עוד בחייה, עזבה את הכל כדי להצליח בחו"ל, ואחרי שירד עליה המסך - קיבלה מעמד מיתולוגי של ממש, כזה של סוד שעובר מפה לאוזן. מי שהסתובב בחנויות תקליטים בסגנון "האוזן השלישית" בשנים האחרונות היה יכול לראות את תקליט הבכורה של פלסטיק ונוס מ-1991, ששמו כשם הלהקה, נמכר במאות רבות של שקלים. השם שלה הוזכר בין יודעי דבר בקרב חובבי האינדי והרוק הישראלי, מלווה בהתפעלות: "אתה חייב לשמוע את זה".

אבל במשך שנים הדרך היחידה לשמוע את המוזיקה של פלסטיק ונוס הייתה מהתקליטים או הדיסקים המקוריים, או מהעלאות ביוטיוב. בהמשך הם הגיעו גם לבאנדקאמפ, אבל בשבוע החולף הם סגרו מעגל של ממש - ושני האלבומים הראשונים של הלהקה, "פלסטיק ונוס" ו-Helven Park, הגיעו לשירותי הסטרימינג, ספוטיפיי ואפל מיוזיק, לראשונה. הזדמנות קלה ונוחה מאי פעם לחזור למוזיקה האפלה, הכיפית, הרועשת והאוונגרדית של הרביעייה הזאת.

"בחמש עשרה השנים האחרונות חיזרו אחרינו חברות תקליטים שהתעניינו בהוצאה מחודשת של שני האלבומים", מסבירה רונית ברגמן, סולנית הלהקה, בראיון שהיא מקיימת במייל מברלין, שם היא נמצאת כעת. מקום מושבה הקבוע הוא מקדוניה, יחד עם בן זוגה. חברת התקליטים העצמאית מניו יורק Captured Tracks הביעה עניין בהוצאה מחדש של האלבומים, והסתבר לברגמן שמייסד החברה, מייק סנייפר, שמע כבר בנערותו את האלבום הראשון של הלהקה. בסוף "הם עברו שינויים בהנהלה ולא יצא מזה כלום".

בגלל שיתוף פעולה מוזיקלי שלה עם אמן אחר, ברגמן פתחה לראשונה פרופיל בספוטיפיי, ודרך חברת "קמע" הישראלית החליטה לשחרר את שני האלבומים לסטרימינג סוף סוף. "פשוט הגיע הרגע – כמו כל מה שקרה עם פלסטיק ונוס", היא מסבירה.

הסאונד של פלסטיק ונוס לא היה קל לעיכול. אולי בלונדון, לשם עברו, כבר היו מוכנים לרעש הגיטרות המנסר. בישראל של תחילת שנות התשעים, לעומת זאת, גם בהשוואה לקלאסיקות מחתרתיות כמו להקת "נושאי המגבעת", הסאונד של פלסטיק ונוס היה אלים, אפוקליפטי, דוקרני, קורס לתוך עצמו.

"כמה שהסאונד שלנו היה מלוכלך, אנחנו היינו נקיים", ברגמן מעידה. "אהבת אמת שררה ושוררת בינינו לבין המאזינים שלנו. בהופעות, והיו המון, היו פשוט נוצרים מפגשים מסוג אחר. משהו סופר מחובר, אפשר היה להרגיש לעומק את המשמעות של המושג 'הופעה חיה', לא היה גבול בינינו לבין הקהל". את ההדים של הסאונד הזה אפשר לשמוע בשתי להקות שהגיעו אחרי "ונוס" וזכו גם הן למעמד של קאלט מקומי שלא עורער עד היום: "המכשפות" ו"אלג'יר". וכמו המכשפות ואלג'יר, גם הסיפור של פלסטיק ונוס כולל בתוכו טרגדיה וכאב.

היוצרים העיקריים של שירי האלבום הראשון היו רונית ברגמן ובן זוגה דאז, גיטריסט הלהקה - יורם גור, ואיתם המתופף אילן אברמוביץ' ("דיימונד") והגר מגן על הבאס. "הכל היה עוצמתי", ברגמן מנסה לשים אצבע על המקור לכל הזעם והתשוקה בשירים של "ונוס". "דיימונד היה הלום קרוב, היה סיפור אהבה מטורף בין יורם לביני, וכעס כלפי מציאות המלחמה המתמדת בארץ - איך שהקמנו את הלהקה פרצה מלחמת המפרץ המחורפנת". תוסיפו לזה את הצליל של ה"נויז רוק" שהתפתח באותן שנים בארצות הברית ובאנגליה ותקבלו את המתכון לסאונד של פלסטיק ונוס: להקות כמו The Jesus & Mary Chain, שברגמן מעידה ש"התאהבה עד עמקי נשמתה" בהם כשגרה מספר שנים בארה"ב, וכמו Butthole Surfers וסוניק יות' - להקות שדחפו את קצה גבול האפשר את השילוב בין רעש, כאוס מלחמה וארס לבין פופ, דבש ותשוקה.

עם שנות התשעים הצליל הזה קיבל את הכינוי Shoegaze (בהייה בנעליים), בעקבות אותן להקות גיטרות רועשות שבילו חלק נכבד מהופעותיהן בבהייה בנעליים, אם מביישנות ואם מניסיון להשתלט על ערימות המכשירים והאפקטים שנמצאו על הרצפה והעניקו להן את הסאונד הייחודי שלהן. בישראל, במשך רוב הזמן חם מדי מכדי לנעול נעליים, ולכן ברגמן מצאה לצליל הייחודי של פלסטיק ונוס שם אחר והולם יותר: Sandalgaze. בהייה בסנדלים.

זה מתחיל בצליל פידבק צורם שהופך לגיטרה מנסרת, תופים שחוטפים מכות מהירות ובאס שעדיין מוצא את עצמו. מעל מפל הרעש הזה מפציע קול נשי שמתחיל ארסי ודמוני ואחר כך מצהיר, זועק, שוב ושוב, כמו מנטרה: "רק אם תחבק זה יעזור! רק אם תחבק זה יעזור! רק אם תחבק זה יעזור!" - המוזיקה הזאת לא בשביל כולם, אבל עם המילים האלה - מי לא יכול להזדהות. אלה הצלילים הראשונים באלבום הבכורה של פלסטיק ונוס, בשיר "רק אם תחבק זה יעזור".

"המחתרת היתה המקום הטבעי שלנו, כולנו הגענו ממקומות קטנים, משכונות די קשוחות", מעידה ברגמן. ואכן, בניגוד לתדמית האולטרה-בוהמיינית של חברי הלהקה, התספורות דמויות קיני-העורבים והבגדים שהיו תפארת ההרואין שיק של הניינטיז - רביעיית הפלסטיק הגיעה ממגדל העמק, מחיפה ומראשון לציון. בראיון לסרט דוקומנטרי מ-1991 נשאלים חברי הלהקה במה שונה תל אביב מהמקומות בהם גדלו. "זו העיר היחידה שהיא עיר, בעצם", הם עונים. "אנחנו באים לבקר במגדל העמק, אז מסתכלים על התספורות שלנו", מספרת באותו ראיון ברגמן הצעירה, ומתופף הלהקה דאז, "דיימונד", מסביר: "זורקים מילים חופשי, 'קוקסינלים', בלאגן, יעני".

המציאות הקשה, תחושת הזרות, המלחמה, סערות הנפש, כל המנועים היצירתיים של "פלסטיק ונוס" הם גם אלו שהובילו את הלהקה לעזוב את הארץ ב-1993. אחרי הופעת פרידה במועדון ה"רוקסן" ואחרי שדיימונד, המתופף, החליט להישאר בארץ ("זה היה סיוט בפני עצמו", היא מספרת) - גור, ברגמן ומגן מצאו עצמם בלונדון. "הייתה לנו תחושה שבארץ המצפון שלנו לא יאפשר לנו לעשות מוזיקה שאינה זועקת נגד המציאות, וזו לא הייתה המוזיקה היחידה שרצינו לעשות, אם זה הגיוני".

ההחלטה לעזוב תועדה בסרט דוקומנטרי אותו יצר אחיה של ברגמן, ניר, בשם "רעש בשקט". כשנשאלה אז למה חברי הלהקה רוצים לעזוב ולהתחיל מחדש אי שם בלונדון, ענתה: "כי לא נותנים פה לעשות רעש בשקט". למזלם, הסצנה האלטרנטיבית של לונדון הייתה עסוקה אז בהתאהבות מוחלטת בסאונד הרועש והמכושף של להקות בסגנון ה-Shoegaze, ופלסטיק ונוס הרגישו, מהר מאוד, בבית. "באיזה עיתון מקומי כתבו עלינו לקראת הופעה: 'פלסטיק ונוס חדשים בעיר, אבל הם לא צריכים מפה'", נזכרת ברגמן כיום.

האלבום השני שלהם, Helven Park, הציג קו שונה: עדיין רועש וכאוטי לעתים, אבל מרוסן. השירים, הפעם, היו כולם באנגלית. "זה דבר אחד שמחרפן אותי לפעמים, המרחק שלי מהשפה שאני כל כך כל כך אוהבת", ברגמן מודה. הזמן עושה את שלו, ואני מרגישה שכאן כן פספסתי משהו שהתפתח בי מילדות, ושבעצם העזיבה את הארץ קטעתי אותו". האלבום יצא ב-~swim, עוד לייבל עצמאי מוערך, וגם עם קשר ישראלי: הבעלים היו קולין ניומן, סולן להקת Wire, ואשתו, מלכה שפיגל - ישראלית וחברת להקת "מינימל קומפקט" עם ברי סחרוף ורמי פורטיס.

Helven Park זכה למחמאות ונקשרו לו כתרים מכמה מהאוטוריטות המוזיקליות הבולטות של אותן שנים: ב-NME הגדירו את המוזיקה של הרביעייה הישראלית כ"נחושה בפראיות שלה, ורב-שכבתית כמו שמלת כלה... יצירת מופת". ג'ון פיל, שדרן הרדיו האגדי של ה-BBC, העיד: "אני לא מאמין שזו להקה ישראלית".

אבל למרות ההתלהבות, ההצלחה, והאלבום השני שבמובנים מסוימים התעלה על קודמו - זה לא נמשך הרבה זמן. המתופפים התחלפו אחד אחרי השני במקום דיימונד שבחר להישאר בארץ, והעבודה התחילה על אלבום שלישי - אבל אז קרה אירוע נורא שטלטל את הלהקה לחלוטין: גור, הגיטריסט, נפצע באורח קשה בתאונת דרכים כשמכוניתו התרסקה לתוך קיר.

התאונה המחרידה הזו קרתה ממש באותו שבוע בו איבדה את חייה ענבל פרלמוטר, סולנית ומנהיגת להקת "המכשפות" - עוד הרכב מרדני, רועש ומיתולוגי בדברי הימים של המוזיקה הישראלית. "תוך 48 שעות ארורות גם יורם גור שלנו וגם ענבל פרלמוטר נכנסו עם רכב אל קיר", מספרת היום ברגמן בעצב, "היא איבדה את חייה בישראל, יורם ספג פגיעת ראש חמורה איבד את הכרתו ונכנס לתרדמת של 3 שבועות באנגליה".

בראיון עם "הארץ" לפני למעלה מעשור הסביר גור כמה פגעה בו התאונה הקשה: "כל הגוף שלי התרסק וגם הנפש שלי ספגה מכה קשה... יד ימין שלי נפגעה מאוד קשה, ומי שמכיר את המוזיקה של 'פלסטיק ונוס' יודע שהיא מבוססת על יד ימין ולא על יד שמאל", סיפר בזמנו - כלומר, לא על אקורדים מורכבים (יד שמאל) אלא על פריטה אגרסיבית שמובילה לסאונד הרועש והמהפנט.

בשנים שעברו מאז, חברי הלהקה הנותרים המשיכו לעשות מוזיקה - אבל פלסטיק ונוס לא חזרה. דיימונד הלך לעולמו ב-2005. הגר עוסקת בעולמות העיצוב והוידיאו, ויורם מחלק את זמנו בין ישראל ואנגליה ועובד על מוזיקה באולפן ביתי. ברגמן חושפת ששניהם עובדים על מוזיקה יחדיו, אבל ספק אם נזכה לראות איחוד של ממש לפלסטיק ונוס: "בעקבות התאונה לא מתאפשרת עדיין הופעה בה נוכל לבצע את השירים ההם", היא מסבירה.

היום, כאמור, רונית ברגמן חיה במקדוניה עם בן זוגה - ועדיין עובדת על מוזיקה יחד איתו במסגרת הרכב בשם Undone. "רוב זמני ולבי מוקדשים למוזיקה, לשירה, לכתיבה וגם לאומנויות אחרות, תמיד - בכל מקום בו אני נמצאת", היא מספרת. עכשיו, דור חדש יכול להיחשף למוזיקה החד-פעמית שחבורת צעירים כאוטיים יצרה, ממש כאן בישראל, לפני 35 שנה.