אם אני אעשה עכשיו טעות אחת קטנה, כל מה שבניתי יהיה בדיחה אחת גדולה

"הצלחה? אני עוד לא מרגיש כלום, כפרה עליך. כלום, זאת האמת", אומר תמיר גל על העדנה שהוא זוכה לה בחצי השנה האחרונה, ושהביאה אותו בגיל 56 לקיסריה ולהיכל מנורה. "אבל אני כן מרגיש אני מקבל עכשיו את ההכרה שפספסתי לפני 20 ו-30 שנה. 'שביל האושר' יצא כשאתה נולדת, אז תבין, זה היסטוריה". 

הם יצאו ב-1993, השיר ואלבום הבכורה "שביל האושר". עכשיו, אחרי יותר מ-30 שנות קריירה וסיפור חיים באמת בלתי נתפס, מגלה את גל דור צעיר שגדל ללא דעות קדומות על המוזיקה הטורקית וז'אנר הדיכאון. הלהיטים הקלאסיים של גל תפסו השנה חזק בטיקטוק, ונולדו מחדש. כחלק מהמסע שהוא עובר, לפני כחודשיים התארח גל בקיסריה אצל ליאת בנאי; הוא קורן מאושר כשהשיחה מגיעה לתחנה האחרונה, אצל איתי לוי בהיכל מנורה. "אני שמח שזה בא ממנו. הוא בן אדם לא תחרותי, לא מתנשא, בלי אגו", אומר גל, "וגם במנורה הוא נותן לך להרגיש ש'אני לא מעליך, זה שלך'". 

ואתה אומר, הגיע הזמן שזה יקרה לך?
"עם כל הכבוד, אני אומר שהיו צריכים לעשות את זה כבר לפני 30 שנה".

אומנים ספציפיים?
"ליאור נרקיס שהוא חבר טוב שלי, קובי פרץ שאני מת עליו – הכל טוב ויפה, אני שרוף עליהם, אבל פעם אחת בכל המופעים הגדולים שעשיתם לא יכולתם לארח אותי? גם כשהייתי בנפילה שלי, אולי זה היה אולי מחזק אותי? 'בוא, תמיר, נארח אותך'".

ולמה זה לא קרה? כי הם לא רצו, או כי פחדו מתגובות של – 
"סיים את השאלה. סיים את השאלה".

הם פחדו מאיך שזה יתקבל?
"עכשיו תקבל תשובה מדויקת. קובי, ליאור, מושיק עפיה, כולם באו מהטורקית. באיזשהו שלב בקריירה הם הלכו למיינסטרים, לים תיכוני, והגיעו למצב שמישהו מנהל אותם – עושה להם קיסריות, מנורה, היכלי תרבות. אז הם עכשיו כאילו, 'לא, אנחנו לא בטורקית, אנחנו בצד השני'. אבל באתם מהשוליים, הקהל הרים אתכם. אני אוהב את כולם ואני מפרגן לכולם, גם אם יש לי טיפה כעס עליהם, ובצדק. אבל היום אני במקום יותר בוגר, יותר מבין, מסתכל על חצי הכוס המלאה. הנה, ליאת בנאי עשתה איתי קיסריה ואני מודה לה אלפי תודות, לא מובן מאליו מה שאיתי עשה איתי במנורה. עברתי את זה ב-200%, וכל אלה שפחדו לארח אותי – אני חושב שהם מרימים עכשיו גבה ואומרים, היינו צריכים לעשות את זה לפני".

ההצלחה המאוחרת באה לגל אחרי שלוש שנים של טיפוס איטי מתוך אותה "נפילה" שהוא מזכיר לא מעט במהלך הראיון. זה התחיל בתקופת הקורונה, כשההופעות נעלמו מהלוח ובמקומן באו בילויים; הוא החל להשתמש בסמים באופן קבוע, וחצי מדינה ראתה את זה בסרטון שרץ בוואטסאפ. היו גם קללות בלייבים בפייסבוק והסתבכויות עם המשטרה, אבל כלום לא השפיע עליו כמו הרגע שבו אמרה לו אשתו, אורית, שהיא רוצה להתגרש. אז הבין שהוא חייב להתאפס על עצמו.

"בשבוע הבא אני מסיים טיפול של שנתיים בסדנת שליטה בכעסים ובדיקות שתן נקיות עם קצינת מבחן", מכריז גל. "הייתי בנפילה, שלוש שנים לא ראיתי איך נראה הבוקר, אבל היום אני לא מכור לסמים ולא חייב שקל לאף אחד. אתה קם בבוקר, אף אחד לא מחפש אותך. לא בנקים, לא מע"מ, לא מס הכנסה. אני עומד, הכל מסודר, לא לוקח סיכון בשום דבר. כי אם אני אעשה עכשיו טעות אחת קטנה, כל מה שבניתי – זו תהיה בדיחה אחת גדולה. יגידו 'הנה, עוד פעם הוא חזר'". 

ואתה לא תחזור?
"לא כל אחד יכול לצאת מאיפה שהייתי. אף אחד לא יודע כמה זמן זה יחזיק, לאף אחד אין ביטוח, אבל כרגע זה מחזיק ואני מחבק את זה חזק בשתי ידיים. ואני אומר, זהו, די. באמת די".

אמנון לוי חשב שלא יפתחו את הקבר

אורית היא אשתו השלישית של גל, שב-1968 נולד בשם תמיר חאלד-מכלוף, בנם של אם יהודייה ואב דרוזי. כיום הוא אבא לחמישה – בן, אורין, רויאל, אריאל ויובל. שתי האחרונות נולדו לו עם אורית, שנשואה לו זה 13 שנה. "אני והיא זה סיפור", הוא אומר. "היא הייתה באה להופעות שלי כשהייתה בת 15 או 16, אבל היא בחיים לא פנתה אליי כשהייתי נשוי, היא כיבדה את הנישואים. היה לה משפט אחד שאני לא אשכח: 18 שנה אני מחכה לך".

בצעירותו התייתם גל מאביו ונשלח למשפחת אומנה בבית שמש. הוא הסתבך עם החוק ונשפט ל-18 חודשי מאסר במוסד לבני נוער בהרצליה; כמו רבים שמגיעים כנערים לסיטואציה דומה, גם הוא היה מוקף בחברים לא טובים. את המחיר שילמה דווקא אחותו הקטנה, סיגל. "בגיל 15 היא התאהבה באחד החברים שלי והוא דרדר אותה", מספר האח הבכור על הטרגדיה שלימים נחשפה במלואה בתוכניתו של אמנון לוי, "שומר מסך".

גל מספר שהיה מזהיר את האחות ואת החבר במכתבים שהיה שולח מתוך המוסד, אבל כלום לא עזר. ב-1989 נרצחה סיגל וגופתה נמצאה באתר בנייה בנתניה. לבני משפחתה לא היה ספק שזו היא, אבל "את הגופה מצאו בתוך בור סיד, כולה הייתה מפורקת כי הסיד אכל את הכל, אז לא זיהו אותה", אומר גל על המצב שנוצר: הגופה נקברה כאלמונית, ואילו סיגל הוגדרה נעדרת לאחר שחקירת הרצח שלה לא העלתה דבר. בעיצומה של ההתמודדות הזו, גל עצמו נחשד ברציחתה.

"באחד הוויכוחים שהיו בבית אמרתי לאמא שלי שאם סיגל תמשיך להסתובב עם הבחור הזה, בסוף אני ארצח אותה", מספר גל. "עשיתי טעות באמירה שלי". 

נעלבת כשנחשדת ברצח?
"מה זה נעלבתי? שמע, זו אמא שלי שהתלוננה. היא אמרה למשטרה מה אמרתי, ואני יכול להבין את הכאב שלה. לא לקחתי את זה במובן של מישהו בא והלשין עליי".

סיפורה של סיגל היה הבסיס לשני סרטים בכיכובו של תמיר ובבימויו של ימין מסיקה, "שלום לך סיגל" (1996) ו"תני סימן חיים (2003)"; השיר "שלום סיגל" נכלל באלבום הבכורה של גל ב-1993. אבל הסיפור הזה באמת נגמר רק בעשור שעבר. "ב-2010 קיבלנו מכתב מביטוח לאומי שסיגלית מכלוף חייבת 50 אלף שקל, ואני אומר, רגע – אם היא חייבת כסף, מבחינת הרשויות היא בחיים. אז מי באמת קבורה כבר 22 שנה?". 

ב"שומר מסך" נרתמו לפתיחת הקבר ולזיהוי הגופה. "נסענו לכל מי שחקר את הרצח, הסתובבתי עם מכשירי הקלטה, תיעדתי את כל התהליך ואת הפשלה של המשטרה, כי הרי אף אחד לא באמת חוקר רצח של זונה שנפלה לסמים. אמנון לוי חשב שלא יפתחו את הקבר, אבל נסעתי ליחידת להב 433 ואמרתי שם למישהו עם דרגות גבוהות: 'אמא שלי עושה אזכרות 20 שנה והיא לא יודעת למי, קבורה שם אלמונית. שאלתי אותו מה העונש על חילול כבוד המת אם אני פותח את הקבר לבד, והוא ענה, '8-5 שנים'. אמרתי לו, 'קניתי. עכשיו תחליט איך אתה רוצה שזה ייפתר, דרכך או שאני הולך לפתוח את הקבר בלילה'".

היום אומר גל שהוא אכן היה מוכן לשבת את הזמן הזה בבית הסוהר "כדי שאמא שלי תישן טוב בלילה", אלא שבזמן אמת הספיקה הנחישות שלו. המשטרה אישרה לפתוח את הקבר והגופה עברה תהליך זיהוי רשמי. אמו של גל זכתה לסגירת מעגל לפני שנפטרה, כמו שהבטיח ב"שלום לך סיגל". בבוקר שבו בא לספר לה על תוצאות הבדיקה הוא מצא אותה על הרצפה בוכה: "היא אמרה לי 'תמיר, חלמתי על סיגל. היא אמרה שקר לה וביקשה שאכסה אותה'. כל זה בזמן שהקבר פתוח! נישקתי אותה בראש ואמרתי לה 'אמא, זו סיגל'".

יודעים מי היה אחראי למוות של אחותך? מה עלה בגורלו?
גל מפנה את המבט וחושב כמה שניות לפני שהוא משיב: "בוא נגיד… זה שעשה את זה כבר לא איתנו".

הייתי מקלל, הייתי מלכלך

על אף הקשיים של השנים המעצבות, תחילת הקריירה של גל הייתה חלומית. קשה לחשוב על שירים שיצאו בתחילת שנות ה-90 ועדיין מעוררים רגש אצל המעריצים כמו "שביל האושר"; הוא עומד גב לגב עם קלאסיקות כמו "רונה" של סמיר שוקרי או "רקדי" של ישי לוי. מאז ועד היום הוציא גל 25 אלבומים (כולל הופעות חיות ואוספים), וסיפק להיטים כמו "דמייני" ו"אהבה אסורה" עם ניבין. קריירה של מוזיקאי-מוזיקאי.

ב-2009 הוציא גל את "כל הבנות סביבי", ובמקום לחן טורקי זה היה פתאום פופ-יווני. באותה שנה, עם ובלי קשר לחידוש הז'אנרי, היה נדמה שהנה הוא נכנס למיינסטרים: מעיין חודדה דאגה לפמפם בלי הפסקה את שמו ב"האח הגדול", כולל רגע שיא שבו שירו "עוד רגע משתגע" שודר בפריים טיים. היו גם ראיונות, אלא שהכותרות היו מסוג "נא להכיר", כאילו האיש נולד שלשום. מבחינת התקשורת הוא התקבל אז כקוריוז, והתסכול שלו היה מורגש.

"לפני 20-15 שנה, כשלא היו מפרגנים לי מספיק, הייתי לוקח את זה בקטע אישי ואז יוצא על שדרנים", מודה היום גל. "הייתי מקלל, הייתי מלכלך". אומנם הוא מצהיר על שינוי אמיתי בחייו ובדרכו, אבל האמת היא שלא רק שדרנים זכו ממנו לקללות – וזה גם לא קרה רק בתחילת המילניום. 

ב-2020 התארח גל ב"אונליין TV", ופנה למגיב בשם משה אלבז במילים: "למשה אלבז והמניאק השני, אם אתם גברים, תבואו להופעות שלי אחרי הסגר ועל הבמה אני אזיין אתכם". באותה שנה נעצר גל בחשד להחזקת 101 גרם קוקאין; כששוחרר הודה ברשת למי שתמך בו, אבל חתם ב"לכל אלה שרשמו את הדברים הלא נעימים, אני שם עליכם זין אחד גדול".

לא יפה.
"לא התנהגתי נכון, לא ידעתי איך מתנהגים. אבל זה לא מתוך מקום רע, זה מחוסר ניסיון וחוסר הבנה. כשאתה בא מהעולם שאני באתי ממנו, תמיד חשבתי שעושים לי בכוונה". 

והיום?
"היום אני זהיר ב-1,000 אחוז, אסור לי לפקשש. היו כמה סרטונים שהגבתי להם וקיבלתי על זה בראש, אבל זהו. היום, אם יש איזה משהו, אני חוסם אותו כאילו זה לא היה. נמחקה התגובה, שלום ולהתראות. אני מבין שזו הדרך, ושיש בעולם לא רק את תמיר גל. זה גם הודות לבן שלי שמכוון אותי, כפרה עליו".

הבן הוא בן גל, בעצמו מנהל אומנותי מוכר בתעשיית המוזיקה ומי שהפך לאחרונה למנהל של אביו. אם היום לא תראו את גל האבא עושה שטויות ברשתות, זה כי גל הבן דאג להפקיע מידיו את ניהול העמודים שלו: "זה נלקח ממני ביום של ההופעה עם איתי לוי. לקחו לי את האינסטגרם, לקחו לי את הפייסבוק. יש פה משהו מאוד גדול ומשמעותי".

למה משמעותי?
"כי כשאתה רגיל לנהל את עצמך, אז אתה זה החזרות, אתה הבאלאנס, הנגנים, בחירת השירים. אתה הכל, וחיכיתי לרגע שמישהו יבוא וייקח את זה ממני, שיוריד ממני קצת". 

 איך העבודה עם בן?
"שמע, זה חדש בשבילי. ידעתי כמה הוא גדול בתעשייה, אבל אף פעם לא השתמשתי בו בשבילי. פעם אחת לא ניצלתי את המעמד שהוא נמצא בו עם 'בוא תעשה לאבא'. בחיים לא, עד שזה לא בא ממנו".

הוא גם נותן לך בראש?
"אני מקבל ממנו על הראש בקטע של איך להתנהג. הוא הבן שלי, אבל הוא יכול גם לחנך אותי. ואני מבין לאן הוא רוצה לקחת אותי: את ההופעה באמפי גני יהושע (ב-11 באוקטובר – דמ"מ) הוא סגר. אם יהיה סולד אאוט, גם קיסריה יהיה בשנה הבאה. אתה יודע, יש לי עכשיו באולפן הפקה של חצי מיליון שקל עם נגנים בטורקיה, נשאר לעשות רק שירה ומיקס, ואני לא יכול לשחרר כלום. רק מה שבן אומר לי". 

לא כל אישה הייתה מחזיקה עם כל התמיר גל 

בתחילת העשור שעבר יצא בן מהארון. גל דיבר על זה בראיונות  בפתיחות ובגאווה, הסביר בפשטות ש"מה שטוב לילד שלי טוב לי. זה הבן שלי בכל מצב". לפני כשנה חשף שגם בתו, רויאל, יצאה מהארון.

"היא סיפרה לי את זה לפני שנה וחצי", אומר גל. "בן יצא בדיוק לפני שהיא חגגה בת מצווה, לפני בערך 14 שנה, והיא בת 26 היום. אני אומר להורים בקול רם: חבקו אותם הכי חזק. אתם הבאתם אותם לעולם. הילד לא אשם, הוא לא בחר את האמא ולא את האבא. כמה אנשים בארץ ובעולם מנסים להביא ילדים ולא מצליחים? אז אם תיקח אחד כזה ותגיד לו: 'אני יכול להביא לך ילד, אבל הוא ייצא גיי' – הוא יגיד לך, 'רק תביא לי אותו, שיהיה לי ילד משלי, לא משנה מה הוא'".

איך הגבת כשרויאל יצאה מהארון?
"נשמתי רגע. תשמע, זה לא קל לקבל בשורות כאלה. אין לך ברירה, זה שלך. שלך".

למה לא קל?
"כי אתה מבין שיהיה לה קשה בעולם. אבל זה מה שאלוהים רצה, אני לא יכול לנהל את העולם ולא את החיים של אנשים אחרים, גם אם זה הבן שלי. אם טוב לו ככה, אני אבא שלו ואני אתמוך בו עד הסוף. בשביל הילדים, לא משנה מה הם יצאו, אני מוכן למות".

בוא נדבר רגע על אורית, שבשיא השפל דיברה על גירושים. איך היא מגיבה לשינוי אצלך, להצלחה השנה?
"וואו, אמא'לה. אם יש מישהי שמגיע לה לראות את ההצלחה שלי, זו אשתי. היא עברה איתי דרך-דרך, ואני יכול להגיד לך – לא בקטע שחצני – שלא כל אישה הייתה מחזיקה איתי, עם כל התמיר גל. אבל היא ידעה שיש בי בסיס טוב, בתמיר גל".

אתה מבין היום למה הייתה תקופה שאפשר היה לפקפק בזה?
"יש סטיגמה: אחות נרצחה, היה בכלא, נפילה לסמים. יש דמות של טיפוס מאיים, תוקפני, כאילו שאסור להתעסק איתו. עכשיו אני מבין את זה, עכשיו אני מבין למה לא דיברו איתי אנשים".

מה בעצם השתנה בדרך החיים שלך?
"35 שנה ראו אותי במועדונים, והיום לא רואים אותי. כבר חצי שנה אני נמנע מללכת, ואני מוותר על הרבה כסף בחודש. אני גם לא עובד בשבתות, ושמע לי: כשאתה יושב בבית בשישי-שבת ובמקום לעבוד עושה את הקידוש, אין לזה מחיר. אני שמח שהגיע הרגע הזה".

אמרת שאתה לא יודע אם תצליח להמשיך ולהחזיק את הראש מעל למים. מה עושים כדי שזה כן יחזיק?
"איפה שאני יודע שאני יכול ליפול לתהום, אני מונע. המחר לא מובטח לשום בן אדם, אבל איפה שאני כרגע, ואיך שאני מרגיש מבחינה נפשית ובגוף – אני במקום של עשייה ורק עשייה".

ששון איפרם שאולוב, אחד השמות הכי לוהטים באוזן הישראלית, חידש השנה את "כל הבנות סביבי" של גל. תמר ריילי, זמרת שכבר הביאה להיט של מקום ראשון, חידשה יחד עם גל עצמו את "שביל האושר", ואיתי לוי הקליט גרסה משלו לשיר באלבום החדש שלו. אגב, גם עומר אדם גדל יותר על תמיר גל מאשר על יוצאי רימון: "אני הייתי מעלה אותו יד ביד לבמה במועדון 'ארצנו' ברחוב המסגר, אחרי 'כוכב נולד'", מספר גל. "אמרתי לו, 'תתבטא כמה שאתה רוצה, תשיר'".

אתה חושב שהוא יארח אותך היום?
"אני לא יודע, כמו שלא ידעתי על איתי לוי. אבל עומר שרוף על השירים. גם אליקו אמר לי את זה: אין טברנה שעושים עם עומר אדם בלי 'שביל האושר' ו'דמייני'. אני גם רואה בטיקטוק מלא דברים. אם הוא יזמין אותי – וואלה, על הכיפאק".

גורמים בתעשיית המוזיקה מספרים שגל מקבל כיום הזמנות להופעות בפני ועדי עובדים – הכסף הגדול באמת בישראל – ויש גם דיבור על שני שיתופי פעולה עם אומנים גדולים. לפרטים נא לפנות לבן גל.

חוץ ממוזיקה יש עוד משהו שהיית רוצה לעשות?
"כסף לא מעניין אותי, ראיתי הרבה בחיים שלי. אם יש משהו שאני רוצה זה ריאליטי. להוכיח שיש תמיר גל אחר, שיש תמיר גל דומע, תמיר גל שהוא רגיש".

מתי דמעת בפעם האחרונה?
"התראיינתי על אחותי, אמרתי שראיתי את הצמידים שלה עם הבשר על הידיים, ופה התפרקתי. אבל מציירים אותי אריה ואגרסיבי".

מה זה מציירים, אתה עזרת ליצור את התדמית הזו.
"נכון, אבל יש בתוך האריה משהו שאתם לא יודעים, ואני רוצה להראות את זה. כל השנים האלה אומרים 'קשוח, סיפורים, מעצרים', אבל חבר'ה, בן אדם משתנה באיזשהו שלב בחיים שלו. תנו לי להוכיח את זה".

צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: בר פרידמן | איפור: קרן אדרי | הפקה: טל פוליטי