נס וסטילה מחנכים מחדש את דור הזד
הקהל הישראלי התרגל שאומני המיינסטרים מציפים את השוק, אז כשהצמד המצליח עובד על מוזיקה ולא משחרר, הם בטוחים שקרה להם משהו. וגם: הלהיט הבינלאומי שהגיע לארץ באיחור קל (תודה ליובל כספית), ליהי טולדנו הכי אמיצה ששמענו ונערה אחת עם פוטנציאל עד השמיים


תעשיית המוזיקה בישראל היא ג'ונגל לא מנוהל. איכשהו התרגלנו שאומנים צריכים להוציא שיר כל שבועיים. כך קרה, שהשמועה הכי לוהטת בטיקטוק היום היא שנס וסטילה נפרדו ומסוכסכים כי הם לא הוציא אף שיר מאז "רשימת קניות" בחודש מרץ. אלא שמספיק לעקוב אחריהם ברשתות בשביל לראות שהם מן הסתם עדיין מופיעים יחד ויותר זה - לפי הסטוריז הם נמצאים באולפן בעבודה על מה שנראה כמו אלבום. וטוב שהם לוקחים את הזמן.
יותר מדי אומנים חוטאים בזה, אבל אי אפשר לשכוח את מי שלקח את זה לקצה: עדן חסון, שהוציא 16 שירים ב-2023 (מתוכם גם גרסאות לייב ללהיטים). ברור שה"מותג" נשחק כשעומדים על סטטיסטיקה של שיר בחודש. הקהל צריך להתגעגע, לרצות לחפש אותך. גם אושר כהן, עומר אדם ואודיה חוטאים בשחרור שירים בלי מעצורים (לאדם היה כבר את המשבר עם האלבום "סוף העולם") וזה לא תלוש שגם אחד מהם יחווה שחיקה אם ימשיכו להציף את השוק.
בכל שבוע נכנסים 100 שירים בסך הכל להיטליסט - מצעד המוזיקה הרשמי של ישראל. לעומר אדם יש 14 שירים, לאושר כהן 13 ולאודיה 10 - 37% מהשירים. אין שאלה שזה מדהים בשבילם ומפגן כוח עוצמתי, אבל הכי חשוב לזכור: לא לעולם חוסן. בחשבון הבנק אולי הכמות קובעת, אבל במוזיקה מה שקובע זה מידת האל-זמניות. מי שרוצה להישאר פה לנצח, צריך להתייחס באותה מידת רצינות ליצירה שלו.
ליהי טולדנו עברה את מבחן הנפו-בייבי כשהוציאה את אלבום הבכורה שלה "מי אני חושבת שאני". עכשיו, כשהיא משחררת את "אומץ", מגיע המבחן האמיתי שלה. לרוב אלבומי פריצה של כותבים מלאים באווירת "אני אראה לכולכם ואכבוש את היקום", וכשמסמנים וי על המטרה הזו, נשאלת השאלה מה המטרה הבאה? טולדנו בחרה באופציה הכי מרשימה: לספר מי היא באמת.
לאורך כל האלבום היא מפרטת באומץ (הבנתם?) על הפרידה שעברה, על המשברים בחיים דווקא בשיא ההצלחה ובאופן כללי על מי היא היום. טולדנו כותבת מעולה ובעיקר מרגשת, לדוגמה ב"מדרגות נעות": "מישהו שומע אותי בשמיים, כי זה לא להאמין איך מוחאים לי כפיים, וריק מבפנים כולי פחד, מלהיות איתי לבד בחדר, להיות איתי לבד".
זו לא רק הכתיבה, אלא גם ההפקה. כמו שהרגילה אותנו כבר, הכל אצלה נעשה בדרמטיות וכלי הנגינה באלבום בהתאם. אגב, אסור לוותר על "פחדים", הרצועה האחרונה באלבום שמכילה קטעים קטנים שמורכבים ממה שהטריד אותה במהלך הקלטת האלבום כמו השורה שניתן רק להניח שנאמרת על האקסית "איך אשמיע לה את השיר הזה?" - בדיוק מסוג החומרים שיגרמו למעריצים לצלול לראביט הול.
זה לא קורה הרבה, אבל מדי פעם יש מתמודדים ב"הכוכב הבא" שבאמת ברור שנולדו להיות כוכבים. עוד מוקדם לקבוע (בכל זאת, היא עשתה רק אודישן אחד), אבל נדמה שגילי צנעני לחלוטין הולכת להיות הדבר הבא, לפחות בדור הצעירות. בחירת השיר (אוליביה רודריגו), הלבוש שלה (שרוולי תחרה), הגיל (17) - כל מה שנערות בישראל אוהבות. כשהביצוע שלה עלה לטיקטוק, הסרטון התמלא די בזריזות בעשרות תגובות בסגנון "היא הזוכה שלי". כאמור, עוד מוקדם לקבוע, אבל אין ספק שיש לה את כל הפוטנציאל שבעולם.