רק 40 דקות טיסה מכאן: היעד שהפך לבית החדש של חיי הלילה הישראליים

מאז 7 באוקטובר 2023 חיי הלילה בישראל לא נעצרו, אבל בהחלט הורידו קצב. המועדונים (בחלקם) עדיין פועלים ועדיין הקהל מגיע, ובמובן מסוים, דווקא השנים הקשות הוכיחו כמה הסצנה המקומית חזקה ומסוגלת להחזיק את עצמה גם בזמן מלחמה. אלא שבליינים ותיקים מכירים גם את הצד השני של המשוואה: אומנים בין-לאומיים פשוט לא מגיעים לכאן עוד, וכל סבב ביטחוני מוליד גל חדש של ביטולים. לראיה, אירועי פורים 2026 לא התקיימו בעקבות תחילת המלחמה עם איראן.

בתוך הוואקום הזה נוצרה מעין רוטציה. אותם שמות טובים, אהובים ומוכרים מופיעים שוב ושוב, לפעמים במועדון בתל אביב, לפעמים בפסטיבל במדבר, לפעמים באילת. עבור מי שמחפש את הדבר הבא, התחושה היא שבמשך קרוב לשלוש שנים השוק רץ במעגלים, והישראלים, כהרגלם, לא יושבים ומחכים בסבלנות לימים טובים יותר. אם האומנים לא יכולים להגיע לתל אביב, הם יגיעו אליהם. יעדי מסיבות כמו מיקונוס, אתונה, איביזה וברלין היו על המפה הרבה קודם לכן, אבל גיחה לכולם דורשת מידה מסוימת של תכנון מראש, כסף וזמן. בתוך המציאות הזאת הצליח יעד אחד להפוך לחלופה מפתיעה עבור הבליינים הישראלים: לימסול שבקפריסין.

העיר השנייה בגודלה באי הסמוך אלינו מציעה עסקת חבילה משתלמת: טיסה קצרה (לעתים נדרש לנחות בלרנקה או בפאפוס הסמוכות), שהייה זולה יחסית ומלונות שמציעים חוף ים, בריכה, קזינו ורצף מסיבות שנבנה סביב שם בין-לאומי לצד שמות ישראליים שמושכים קהל, כמו ג'וזי ומאור בוזגלו. לא מדובר בעוד חופשה שבה נקלעים במקרה למסיבה, אלא במסיבה שנעטפת בחופשה. הבליינים, המפיקים, המשווקים וחלק גדול מהתקליטנים מגיעים מהארץ, הספקים והלוקיישנים קפריסאיים והאומנים בפוסטר מהטופ העולמי.

לימסול מציעה עסקת חבילה משתלמת: טיסה קצרה (לעתים נדרש לנחות בלרנקה או בפאפוס הסמוכות), שהייה זולה יחסית ומלונות שמציעים חוף ים, בריכה, קזינו ומסיבות

בסוף השבוע האחרון קיבלה התופעה הזאת את הביטוי המובהק ביותר שלה עד כה. במשך ארבעה ימים התקיימו בלימסול לא מעט מסיבות בלוקיישנים שונים, ובמרכז ניצב האירוע של האומן הבין-לאומי הוגל במתחם ה-ETKO המפורסם בעיר. לפי גורמים בהפקה, לכלל המסיבות הגיעו כ-10,000 בליינים, כ-70% מהם מישראל. גם בלי לקבל את ההערכה הזאת כנתון ודאי, היה קשה לפספס את המגמה. עברית נשמעה בנמל התעופה, במלונות, במוניות, ליד הבריכה וכמובן גם במתחם ה-ETKO עצמו.

כבר הייתי בלימסול בעבר, אבל הפעם הביקור היה שונה. התחושה הייתה של תל אביב בסוף השבוע, רק עם דרכון בכיס. אז עד כמה התופעה הזו עתידה לשנות את חיי הלילה בשנים הקרובות? צריך וכדאי להיות זהירים בהערכות, אבל מה שבטוח זה שחיי הלילה המקומיים כבר לא מוגבלים לגבולות ישראל, והחיבור שבין הקהל המקומי לסצנות בחו"ל צפוי רק להתחזק ולהעמיק ככל שהאי-ודאות בישראל תימשך.

פתחנו לאנשים את התיאבון

הגודל של של לימסול הוא היתרון והחיסרון העיקריים שלה. זו אינה אתונה, שבה אפשר לגלות בכל לילה עשרות אפשרויות חדשות לבילוי. לימסול קטנה, מצומצמת יחסית בלוקיישנים ובעלת מספר מוגבל של מתחמים שמסוגלים לארח מסיבות. אחרי כמה ביקורים מתחילים לזהות את המסלול: ETKO לאירועי הענק, קולומביה ביץ' למסיבת חוף או שקיעה, מלון סיטי אוף דרימס היוקרתי למסיבות בריכה ואירוח ומספר קטן של לוקיישנים ומועדונים שאליהם אפשר להעביר את הקהל אחרי חצות, כמו קאש או מייסון. יש בכך סכנת מיצוי, במיוחד אם כל הפקה ישראלית חדשה תשתמש בדיוק באותה נוסחה, אבל מצד שני, בסוף שבוע עמוס, זה יתרון. אפשר לנחות, להתמקם במלון ולהגיע בתוך זמן קצר לכל אחת מהמסיבות, לפחות כל עוד מצליחים למצוא מונית.

פליידאנס היא חברת אירועים ישראלית שהחלה לשווק מסיבות בקפריסין לפני כשלוש שנים. בחברה זיהו את הפוטנציאל עוד לפני המלחמה, אבל היא התמקדה בעולם השיווק והתיירות לפסטיבלים ולא בהפקות. החזון של דור בן פרז, מנכ"ל ומנהל הקריאייטיב, היה להתמקד בדבר עצמו. נגה בן פרז, הבעלים של פליידאנס ואמו של דור, הגיעה מהצד השיווקי. "חשבנו הרבה זמן על הפקות ופסטיבלים", היא מספרת. "דור ראה קדימה, את החזון הרחוק, והייתה לו מההתחלה אמביציה גם להפיק".

בשנת 2024 קיבלה עליה פליידאנס פעילות בלעדית בלימסול והחלה למכור כרטיסים באופן בלעדי לקהל הישראלי לפסטיבל BEONIX שהתקיים בעיר. בהמשך נבנו מסביב לפסטיבל אירועים קטנים יותר, נמכרו חבילות שכללו טיסות ומלונות, ונוצרה קהילה שחזרה יחד שוב ושוב לאירועים הבאים. משם קצרה הדרך לשותפות באירועים, ולאחר מכן להפקות אחרות. "דור עבר לגור פה, התחבר מצוין עם האנשים, עם הספקים ועם המועדונים", אומרת בן פרז האם. "כשאתה יודע לעבוד איתם, מביא להם עבודה ויוצר קשרים טובים, אתה יכול לעשות המון דברים. פתחנו לאנשים את התיאבון ויש גם המון ערבות הדדית, כשבן שואל בקבוצה אם למישהו יש משהו שהוא צריך, אנשים מיד נרתמים לעזור".

"כשאתה חווה הפקה בחו"ל, עם כל הווייב והאנרגיות שמסביב ויש לך גם אפשרות כלכלית לעשות את זה, אתה פתאום מעדיף לצאת פחות בארץ", אומרת בן פרז. כאמור, המלחמה האיצה את המגמה הזאת והנגישה אותה לקהל צעיר יותר, אבל לא המציאה אותה. גם לפני 7 באוקטובר היו ישראלים שהעדיפו להוציא סכום מרוכז על סוף שבוע אחד גדול בחו"ל במקום על ארבעה לילות בינוניים בארץ, אלא שלימסול פשוט הנמיכה את רף הכניסה. היא קרובה, מוכרת, נוחה יחסית ומאפשרת להרגיש בחו"ל בלי לשלם את המחירים של יעד רחוק.

ואכן המחיר מציע אלטרנטיבה אטרקטיבית. חבילות בסיסיות לסוף השבוע לאדם בחדר זוגי במשך שלושה לילות, כולל כרטיס למסיבה של הוגל, נעו בין 3,000 ל-6,600 שקל, לפי מועד ההזמנה וזמינות החדרים. לשם השוואה, סוף שבוע מקביל במלון ברמה דומה באילת ביולי-אוגוסט עשוי לעלות לפחות כמה מאות שקלים יותר, וזה עוד לפני שמוסיפים את הנסיעה או הטיסה, הבילויים ושאר ההוצאות שמסביב.

חבילות בסיסיות לסוף השבוע, כולל כרטיס למסיבה של הוגל, נעו בין 3,000 ל-6,600 שקל. סוף שבוע מקביל במלון ברמה דומה באילת ביולי-אוגוסט עשוי לעלות לפחות כמה מאות שקלים יותר

מחירו של כרטיס לאירוע המרכזי עם הוגל החל ב-60 אירו וטיפס עד ל-150 בכניסה, אומנם מחיר גבוה למסיבה בודדת, אך לא חריג לעומת פסטיבלים ושמות בין-לאומיים דומים. הכרטיסים למסיבות הבריכה הגדולות עלו כ-50 אירו, והאירועים הקטנים יותר כ-25 אירו. אלה לא מחירי רצפה, אבל לישראלי שמכיר את עלויות הכניסה, השתייה והמוניות באירועים גדולים בישראל, הם לא מופרכים.

ועדיין, המחיר האטרקטיבי מגיע עם סיכון שקשה לתמחר מראש. בן פרז מסבירה כי במקרה של הסלמה, הכרטיס לאירוע בחו"ל אינו בהכרח ניתן להחזר, בעוד מדיניות הביטול של המלונות וחברות התעופה משתנה. המפיקים יכולים להציע תאריך חלופי או להעביר את הלקוחות לאירוע הבא, כפי שכבר נעשה בעבר, אבל הסיכון אינו נעלם לחלוטין.

מתחם קפריסאי, רחבה שנשמעת ישראלית

סוף השבוע שלי החל בקולומביה ביץ', מתחם בילוי פופולרי שהישראלים מחבבים מאוד, כפי שהיה אפשר להבחין בקלות. הוא מסודר, נעים וממוקם על הים, אבל כמקום למסיבה פחות מצאתי בו את עצמי. התחושה היא שזה לוקיישן שמתאים יותר לשבת בו, להזמין בירה או אוכל ולתת למוזיקה ללוות את השיחה, ופחות מקום שמזמין אותך להיעלם בתוך הרחבה. זה לא אומר שהאירוע נכשל, להפך. המקום היה מלא, והקהל הישראלי עשה את מה שהוא יודע לעשות – להרים בלי הפסקה. אלא שבתוך סוף שבוע שמבטיח חוויית פסטיבל, הרגשתי שקולומביה הוא יותר כמו תחנת פתיחה נעימה ופחות סיבה ממשית לטוס.

היתרון של הקהל הישראלי הורגש בכל נקודה בסוף השבוע. אפשר להתווכח על הטעם שלו ועל הצורך לצלם כל רגע, אבל עם האנרגיה קשה להתווכח. ממסיבות החימום יום קודם לכן, דרך האירוע המרכזי, האפטר ומסיבת הבריכה של ג'וזי ביום הבא, הוא לא הפסיק להרים. המקומיים מנגד נראו רגועים יותר, כולל הקהל הרוסי והאוקראיני הגדול שחי בעיר והשתלב היטב.

האירוע המרכזי ב-ETKO היה הרגע שבו התחברו כל החלקים. המתחם התעשייתי הפתוח כבר הוכיח את עצמו באירועים גדולים, וההפקה הפעם השתמשה בו באופן נכון. הכניסה הייתה מסודרת, המקום נשמר נקי, היציאה זרמה והתשתיות עמדו בעומס. הבמה הייתה גדולה ומרשימה בלי להפוך לקרקס של אפקטים, והתפאורה החמיאה למבנה במקום לנסות להסתיר אותו. חשוב מכך, הסאונד היה מצוין: חזק, נקי ומאוזן גם מחוץ למרכז הרחבה. מאור בוזגלו, שהיה במחממים, לצד ערן הרש, מלודיק, אנורה ודירון (כולם ישראלים), עשה עבודה טובה בבניית האנרגיה לקראת השם המרכזי, משימה לא פשוטה באירוע שבו הקהל מגיע מראש כשהוא מחכה לאדם אחד.

ואז הגיע הוגל, ובמקרה שלו באמת לא צריך להסתבך יותר מדי בהסברים. מדובר באחד השמות הכי לוהטים במוזיקה האלקטרונית בשנתיים האחרונות, ואי אפשר להתווכח עם הנוכחות שהוא מביא לעמדה, או עם כמות הלהיטים שהוא מסוגל לשלוף בתוך שעתיים.

הדי-ג'יי והמפיק הצרפתי ממרסיי פרץ בזכות הרמיקס שלו ל-Bella Ciao, אבל מאז התרחק מאוד מההגדרה של להיט אחד. Morenita ו-Marianela הפכו אותו לאחד האנשים שהגדירו את סאונד הלטין האוס; I Adore You הפך ללהיט שיצא ללהיט ענק לא רק ברחבות, ו-Jamaican (Bam Bam) המשיך את הרצף. בחודשים האחרונים הגיעו גם הלהיטים התורניים Stay Sexy ו-Movin' To The Sun, שהפכו לסאונדים ויראליים וכבשו את הרשתות.

הוגל הוא אחד השמות הכי לוהטים במוזיקה האלקטרונית בשנתיים האחרונות. אי אפשר להתווכח עם הנוכחות שהוא מביא לעמדה, או עם כמות הלהיטים שהוא מסוגל לשלוף בתוך שעתיים

הבחירה בהוגל הייתה מדויקת לקהל הישראלי. המוזיקה שלו שמחה, ישירה, סקסית ומוכרת, עם מספיק גרוב כדי לעבוד בסט של שעתיים ולהחזיק אלפי אנשים בשטח פתוח. ההתאמה הזאת הורגשה מהרגע הראשון: האווירה הייתה משוחררת ושמחה במיוחד, והקהל הישראלי, כהרגלו, העניק להוגל בחזרה את כל האנרגיה שהביא לעמדה. גם הכוכב הצרפתי קלט מהר מאוד מול מי הוא מנגן, ובסיום הסט בחר להחזיר אהבה בקריצה יפה לישראל כשניגן את Baziman של המפיק הישראלי דרקו. זו הייתה מחווה מחושבת ואפקטיבית. מתחם קפריסאי, רחבה שנשמעת ישראלית.

אפילו האוכל כשר

במשך תקופה ארוכה חיפשו בתעשייה את הלוקיישן הנכון שיחליף, או ישלים, את חיי הלילה הישראליים. אלירון בן חמו, ממפיקי האירוע הנוכחי והבעלים של סוכנות האומנים TECH ME IN, טוען כי לימסול נמצאה אטרקטיבית במיוחד. "האומנים הגדולים יכולים להגיע לכאן כי הבעיה שלהם היא לא עם הקהל הישראלי או עם המרחק, אלא עם הפוליטיקה ועם מה שהגעה לישראל יכולה לעשות להם באירועים אחרים בעולם", הוא מסביר.

מבחינתו, ההצלחה של הערב נמדדת לא רק במספר הכרטיסים שנמכרו, אלא גם ברושם שהשאירה ההפקה על האומן עצמו, במקרה הזה הוגל, ועל הסוכנות שמייצגת אותו. "הוא מאוד נהנה מהאירוע והקהל חיבק אותו", אומר בן חמו. "כשאתה מביא אומן בסדר גודל כזה, דואג שהאירוח שלו יהיה מושלם ונותן לו אפילו קצת מעבר למה שהוא דורש, הצוות והאומן עצמו מרגישים את זה, וזה יוצר לישראלים שם טוב קדימה".

בן חמו מדגיש שעלויות ההפקה בקפריסין אינן בהכרח נמוכות לעומת ישראל, אך מאפשרות להפנות יותר כסף לחוויה עצמה. "אני יכול להישאר באותם מספרים כמו בישראל ולבנות את הבמה שיש לי בראש, כי העלויות מסביב לא חונקות אותי", הוא אומר. "ברישוי הכל יותר זורם, יותר קליל ויותר מחבק. ההרגשה היא שבאים לעזור למפיק להצליח. בישראל אתה מרגיש לפעמים ששמים לך רגליים".

גם מאור כלסי, שהיה ממפיקי פסטיבל זאמנה לימסול והנחית אלפי ישראלים בקפריסין בחודש מאי השנה, מצביע על אותו הפער. "יש דברים שהם זולים יותר, בעיקר כשמשווים אותם לארץ. אנחנו למשל קיימנו את האירוע במקום שבו הרישוי כבר מובנה, ולכן לא דרשו מאיתנו שוטרים בשכר. בישראל אם תעשה אירוע חוץ, סביר להניח שידרשו ממך להציב עשרות שוטרים, ואם האירוע גדול, זה יכול להגיע גם למאות". עם זאת, לא כל רכיב בהפקה הקפריסאית מגיע במחיר מציאה. "הגברה, תאורה, ברים וכוח אדם לא היו בהכרח זולים בהרבה לעומת הארץ, אבל חד-משמעית, לעשות שם אירוע חוץ גדול זה כלכלי יותר. ההרגשה היא שהקפריסאים מעוניינים לבוא לקראתך".

החלק הנוצץ פחות הוא שהמערכת אינה רגילה לחלוטין לסטנדרט הגבוה של המפיקים הישראלים. בן חמו אומר שהספקים המקומיים זקוקים להוראות ברורות ומדויקות יותר, ואינם תמיד "מגדילים ראש" כפי שהצוותים בישראל רגילים לעשות. יש גם מגבלות רעש ושעות סיום נוקשות. ב-ETKO המוזיקה הסתיימה בחצות, והאפטר ב-The Warehouse קיבל אישור להתקיים רק עד ארבע לפנות בוקר.

גם התחבורה היא נקודת תורפה. אומנם לימסול קטנה, אבל אין בה מערך מוניות שמסוגל בהכרח להתמודד עם יציאה מרוכזת של אלפי אנשים בבת אחת. המחירים עולים, הזמינות יורדת, ובסוף אירוע גדול אפשר להמתין למונית במשך זמן לא מבוטל. זו בעיה שולית לעומת החוויה כולה, אבל היא חושפת את הפער שבין עיר שמארחת מדי פעם אירוע גדול ובין יעד פסטיבלים שבנוי לקלוט רצף כזה לאורך עונה שלמה. אם לימסול רוצה להפוך את ההצלחה הנוכחית לענף קבוע ויציב, היא תצטרך להתקדם גם בפרטים שאינם מצטלמים יפה לאינסטגרם.

ההשוואה המתבקשת אינה רק לתל אביב אלא גם לאילת, שבמשך שנים הייתה היעד הטבעי של הישראלים לפסטיבלים שמשלבים מסיבות וחופשה. לפחות על פי המחירים לסוף השבוע הזה, חבילה בלימסול עלתה פחות מסוף שבוע מקביל באילת וכללה מלונות ברמה גבוהה. הגיים צ'יינגר הגדול ביותר הוא מלון סיטי אוף דרימס (City of Dreams Mediterranean) שנפתח בלימסול ב-2023 והפך במהירות לאחד מהמועדפים על הקהל הישראלי. זהו ריזורט שכולל 500 חדרים וסוויטות לצד מסעדות, ספא, בריכות ומתחמי בילוי. האטרקציה המרכזית שלו היא הקזינו הענק שפועל מסביב לשעון, ומושך ישראלים רבים גם כשלא מתקיים פסטיבל בעיר.

"הישראלים הם קהל הלקוחות המרכזי שלנו, וגם בשגרה הם בערך 60%–65% מהאורחים", אומר ניקוס ארווניטיס, מנהל תחום האירועים והבידור מהמלון. בתקופות של אירועים, הנתון יכול להגיע אפילו ל-90%, הוא מסביר ומתאר שני טיפוסים עיקריים של אורחים מישראל: "יש את חיות המסיבות, הקהל שמגיע בסופי שבוע כאלה. הם צעירים יותר, בני 20 עד 40 שרוצים לרקוד, לשתות וליהנות, ולא מבלים הרבה זמן בחדר. בתקופות אחרות מגיעים ישראלים מעט מבוגרים יותר והרבה משפחות, ויש לנו בריכת ילדים, מתחמים ופעילויות מותאמות". לדבריו המלון כבר למד להתאים עצמו לדרישות הקהל הישראלי, כולל שילוב של אוכל כשר בתפריטים למי שזקוק לכך. "הקהל הישראלי הוא קהל דורש. הם מוכנים לשלם, אבל הם רוצים שדברים יקרו בדרך שלהם. מכיוון שזה שוק מרכזי עבורנו, אנחנו מנסים לתת מענה למרבית הדרישות".

ניקוס ארווניטיס, מנהל תחום האירועים והבידור במלון City of Dreams Mediterranean: "הקהל הישראלי הוא קהל דורש. הם מוכנים לשלם, אבל הם רוצים שדברים יקרו בדרך שלהם"

מבחינת ארווניטיס, החיבור עם הקהל הישראלי אינו פתרון זמני לתקופת המלחמה, אלא בסיס לשיתוף פעולה ארוך טווח. "תל אביב היא עיר מדהימה, אחת הטובות בעולם, ואני בטוח שהדיג'ייז והמוזיקה הבין-לאומית יחזרו אליה בשלב מסוים", הוא אומר. "ועדיין, אני מאמין שנוכל לעשות יחד דברים גדולים גם כשהשוק בישראל ייפתח מחדש. אפשר לחשוב על מסיבות ופסטיבלים שמתחילים בתל אביב ומסתיימים בלימסול. זה יכול להיות מדהים".

מגיעים לכאן ישראלים, לבנונים וירדנים. כולם מבלים יחד

לצד סיכון ביטולי הטיסות, אי אפשר להתעלם משאלת הביטחון. אירוע שמרכז אלפי ישראלים עשוי לקרוץ לגורמים עוינים, וגם לארגונים פרו-פלסטיניים שמעוניינים לעורר פרובוקציות. תחושת הביטחון היא חלק בלתי נפרד מהצלחת הקונספט, ובסוף השבוע שביליתי בלימסול לא נתקלתי בשום הפגנה, שלט פרו-פלסטיני או גילוי אנטי-ישראלי, אף שהישראלים בעיר ממש לא ניסו להסתיר את זהותם.

כשאני שואל את ארווניטיס על המתח הביטחוני והפוליטי, הוא מעדיף לדבר על האווירה שהמלון מנסה להשרות כתשובה. "אנחנו חיים בעולם מטורף, אבל התפיסה של סיטי אוף דרימס הפוכה בדיוק מכל זה", הוא אומר. "אנחנו מנסים לאחד אנשים, לגרום לכולם להרגיש רגועים ולשכוח מכל מה שקורה מחוץ לתחומי המלון. מגיעים לכאן ישראלים, לבנונים, ירדנים, יוונים, אנשים מכל האזור, וכולם מבלים יחד. במיוחד כשהקהל המרכזי שלנו הוא ישראלי, אין כאן מקום לשום דבר אנטישמי".

על אף האופטימיות של ארווניטיס, חשוב להדגיש שעדיין, לימסול אינה בירת מסיבות בין-לאומית. היא תלויה מאוד בקהל הישראלי, במספר קטן של מתחמים וביכולת של מפיקים לייבא אליה תוכן. בלי שם גדול על הפוסטר, לא בטוח שכל המערכת הזאת עובדת. נוסף על כך, יש גם סכנה של הצפה. ההצלחה של זאמנה ושל הוגל מושכת עוד ועוד מפיקים ישראלים לאי, ו-BEONIX, שהיה במשך תקופה האירוע הגדול והטבעי עבור הקהל הישראלי בקפריסין, כבר נאלץ להתמודד עם תחרות שלא הייתה קיימת קודם.

המפיקים, לפחות כרגע, אינם נרתעים. בן חמו אומר שכבר קיימים הסכמים לשלושה אירועים גדולים ב-2027, אחד מהם צפוי להתבסס על מותג בין-לאומי ועשוי להימשך יום או יומיים. עוד קודם לכן מתוכנן אירוע גדול באוקטובר עם הדליינר שלדבריו אינו נופל מהוגל, ומלון מרכזי שאמור להפוך לבסיס של הקהל הישראלי ולארח חלק נכבד מהפעילות.

לימסול כנראה לא תהיה תל אביב, אבל האמת היא שהיא גם לא צריכה להיות. היא הופכת למשהו אחר: השלוחה הקרובה שלה, מקום שבו הסצנה הישראלית יכולה לפגוש את העולם הגדול בזמן שאומנים עדיין מפחדים לנחות כאן. בסוף השבוע האחרון הוכח שהמודל עובד. האירוע המרכזי היה מצוין, ההפקה הייתה מסודרת, הסאונד והתפאורה עמדו ברף גבוה, האפטר היה קרוב ונוח גם אם קצר מדי, וסיטי אוף דרימס הראה כיצד אפשר להפוך מסיבת בריכה לעוגן של ממש.

ואולי דווקא השילוב הזה הוא הסוד. לימסול דומה מספיק לתל אביב כדי שהישראלים ירגישו בה בבית, אבל גם זרה מספיק כדי שירגישו שיצאו ממנו. היא מושכת קהל שנשמע, נראה ומתנהג כמו הקהל שהם היו פוגשים בבית, אבל מציעה שמות שלישראל אי אפשר כרגע להביא, וספק אם יהיה אפשר בכלל בשנים הקרובות. "האומנים רוצים לראות מי יהיה הראשון שיגיע", אומר בן חמו, ומסביר שמדובר במציאות מוכרת בענף ההופעות, שבו כולם מחכים שמישהו אחר ייקח ראשון את הסיכון התדמיתי והביטחוני. בינתיים כל אירוע מוצלח בלימסול מאפשר למפיקים לשמור על קשרים שעשויים להיות שווים הרבה בשש אחרי המלחמה, אם היא אי-פעם תגיע.