הניצחון של ליאת בנאי בהיכל מנורה מצדיק את כל הקלישאות שבעולם

שרית חדד, אגם בוחבוט וליאת בנאי הופיעו השבוע שלושתן באותו ערב ודווקא בנאי היא זו שמילאה את היכל מנורה. מול אלפי אלף מעריצים ואחרי 30 שנות קריירה, זמרת הדיכאון (שם מרגש בהרבה מ"הטורקית") ביצעה קלאסיקות מהז'אנר כמו "אין לך מילה" או "אבא סליחה טעיתי", אבל גם את "ים של דמעות". בתקופה שבה עומר אדם נוסע להופיע ליהדות אמריקה במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, ואייל גולן מקים את בלומפילד בפארק הירקון, זה רק הגיוני שליאת בנאי תופיע בהיכל מנורה.

פתיחת המופע לבדה הפכה את הערב הזה להצלחה. רגע לפני שהיא עלתה לבמה, על המסך הוקרנו עטיפות של קסטות, דיסקים וקטעים מקליפים או סרטים שבהם השתתפה לאורך השנים. ואז, חושך. הבמה מתמלאת בעשן וספוט אחד מאיר על בנאי בשמלה לבנה גדולה. היא שרה את השורות: "לא רציתי ללכת בדרך הזאת, איך כישף אותי הקסם, זה בגלל החברות". למי שלא בקיא בקטלוג, לפתוח עם "אבא סליחה טעיתי". זה כמו ששלמה ארצי יפתח את ההופעה שלו ב"ארץ חדשה".

קשה להתחמק מקלישאות בערב כזה. אבל מה לעשות שעם קהל שצורח שירים שעד לפני כמה שנים נוגנו ובוצעו רק במועדונים בדרום תל אביב, ועם אירוחים של מאור אדרי, קובי פרץ ותמיר גל (פלוס בעלה ניסים) זה באמת הרגיש כמו ניצחון.

בנאי כבר בת חמישים, אמא לחמישה. שרה 30 שנה, פחות או יותר מגיל 16. מעריצים יש, כפי שניתן להבין מההופעות בקיסריה ומנורה. היו גם סיבובי מיינסטרים לא קטנים עם "חי בלה לה לנד", "6 אימהות" ואודישן מוצלח ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" - ועדיין, רק עכשיו היא מצליחה להגיע למעמד כזה. בראיון למגזין סוף השבוע של mako היא סיפרה שניסים החליט פשוט לפתוח לה הופעה ברדינג. אחרי שהוכרזה כסולד אאוט היא אמרה לעצמה "איך לא עשיתי את זה לפני מיליון שנה?". אז אולי זה בעצם ניצחון שלה על עצמה?

אגב, ניסים. זה בהחלט חמוד שהיא מתעקשת שבן הזוג שלה יעלה לשיר איתה את הלהיט המשותף "אהבה מושלמת", אבל שם זה היה צריך להיגמר. השניים ביצעו גם מחרוזת משותפת שקצת שידרה חובבנות. עם כל הכבוד לאהבה ולניסים, זה היכל מנורה, אבל לא נראה שזה הפריע יותר מדי לקהל. כולם דווקא שיבחו את תמיר גל וקובי פרץ שלא גנבו לה את הפוקוס יותר מדי וכיבדו.

זה היה גם ערב מבלבל: בכניסה להופעה שמעתי את המשפט "זו הפעם הראשונה שלי בהופעה, אני רגיל לאירועים וכאלה". המונית שהורידה אותי בהיכל, הורידה לפניי צמד מקיבוץ בעוטף עזה ( הרמתי גבה וניסיתי לחקור את הנהג בשביל עוד קצת פרטים ושאוכל לעשות פרופיילינג, אבל קיבלתי רק "בגיל העמידה כזה, 50-40"). היו לא מעט נציגים מהקהילה הגאה שמחבקים בשמחה דיוות (ואם הן אנדרדוג, אז בכלל). בקהל היו אלירז שדה ועינב בובליל (שדאגו לתעד הכל מהשורה הראשונה). הייתה גם נוכחות לפוריו ולטיקטוק עם צחי אוכל את ישראל, שמשון מותגים ואורן להב. מה שנקרא, עם ישראל חי.

בנאי אמנם הקריאה מהפרומטר לאורך הערב את כל מה שאמרה בקטעי המעבר בין השירים (כולל "אני עומדת כאן עם דמעות בעיניים"), מה שהופך לעוד יותר מעניין את מה שהיא לא אמרה: המילה קיפוח לא הוזכרה, גם לא הדרה. היא יכלה לזרוק עקיצה לשומרי הסף, היא יכולה הייתה להגיד "הנה למרות כל אלה שלא רצו אותנו", אבל היא בחרה להתעסק בהודיה: לבורא עולם, לניסים ולמעריצים שהולכים איתה עוד משנות התשעים.

אין לי מושג מי זה דניאל לוי, אבל אני מודה לאלוהי האלגוריתם שהביאו אותו לפוריו שלי. מבין מאות ישראלים (כנראה יותר?) שמעלים את עצמם שרים לאינטרנט ומקווים שיקרה עם זה משהו, הוא אחד מיוחד. המראה שלו מפתח אוטומטית ציפייה לגבי הקול שייצא לו מהגרון. אבל אז הוא פותח את הפה ויוצא גוון קול כל כך אחר. משהו שלא שומעים בשום מקום. בתגובות לסרטונים שלו הצליחו לתאר את זה בצורה מדויקת: "קול מתכתי מיוחד ויפה".

ביצועים מומלצים: "לראות את האור" של אפרת גוש, "מחכה" של עידן חביב ו"עולם בשני צבעים" של ששון איפרם שאולוב.

רותם חן נגיד הוא דווקא אומן כן מקושר. הוא כתב להיטים לאייל גולן, נסרין, איתי לוי ולבסוף הוחתם ב"ליאם הפקות". את סינגל הבכורה שלו בפרונט, "סרט כחול", אפשר להגדיר כהצלחה. עשרות קאברים ברשתות ובשיאו השיר עצמו הגיע למקום 35 בהיטליסט - מצעד המוזיקה הרשמי של ישראל.

השבוע יצא הסינגל השני שלו "מרטיני" וסיכוי סביר שהוא ישחזר את ההצלחה, אם לא יותר. השיר לא חף מ"טעויות" (לחן יש נטייה לחריזה צפויה וקצת קלישאתית לפעמים), אבל בסוף הפזמון מעולה ועם שורות כמו "יש לה חוט אדום ביד, איך בלילות היא שוב לבד" זה עובד.