פעם הייתי צריך לפרוץ כל חומה, לדלג מעל גדרות, לצייר גרפיטי בספריי. אני לא באותו מקום

זה לא אותו סאבלימינל. אומן ההיפ-הופ שפרץ לתודעה הישראלית בשלהי שנות ה-90, שעשה בלגנים עם השותף יואב "הצל" אליאסי, הוא היום יוצר שונה. השנים האחרונות בקריירה שלו עמדו בסימן שיתופי פעולה עם אומנים שבעבר לא היו בהכרח הפרטנרים הטבעיים שלו, והשירים הם בווייב רך יותר מהמסרים הנחרצים שאפיינו אותו בעבר.

זה לא רק הראפר שהשתנה. זה גם האיש קובי שמעוני, שבגיל 46 נראה ונשמע אחרת. הילדים שלו – אור בן ה-14 ויונתן בן ה-12 – עולים שוב ושוב בשיחה איתו; לדבריו הם אלה שאחראים לשינוי הגדול בחייו. המוזיקה, הוא אומר, היא רק חלק מזה.

"פעם הייתי נגד כל העולם, הייתי צריך לפרוץ כל חומה, לדלג מעל גדרות, לצייר גרפיטי בספריי, לצלצל לתחנות רדיו ולבקש שישמיעו אותי. הכל היה מלחמה, והיום אני לא באותו מקום. אני בוגר יותר, מפויס יותר", מעיד סאבלימינל על עצמו. "כשיואב ואני התחלנו היינו בני 17, חרמנים עם הורמונים במוח, הכל היה נורא קיצוני. כשנולד הבן הבכור שלי אמרתי, 'רגע, אלבום זה חשוב וזה אומנות, אבל זה לא ילד. אסור להתבלבל, משפחה לפני הכל'. באה לי ההבנה שיותר חשוב לי שעל המצבה שלי ייכתב 'היה אבא טוב' מאשר 'היה הראפר הכי משמעותי על הכוכב'".

וזה השפיע על אופי היצירה שלך?
"ב-2012, כשאור נולד, האולפן היה נעול שלוש שנים. עשיתי מוזיקה לנפש, אבל לא הוצאתי כלום. היה לי חשוב לשים את היום ביום ואת הלילה בלילה, לדעת להחליף חיתול, ללכת איתו לגן ולפארק. ב-2015 חזרתי אדם חדש, אבא סאבלימינל. השיר הראשון ששחררתי היה 'חלום של כל גבר', שיר על אשתי שהיה הכי מושמע באותה שנה. אחר כך היה האלבום 'צבע לחיים', עם מלא שירים אופטימיים ובעיקר נקיים, שירים שאתה יכול לשמוע עם הילדים באוטו. זה היה מאוד שונה מסאבלימינל הראפר המיליטנטי שמדבר בשפה של השכונה".

מה גרם לך לחזור אז, ב-2015?
"עשיתי טיול בעולם, ובשלב מסוים הייתה על השולחן עסקה מהממת עם אחד הלייבלים הכי גדולים בארה"ב. דיברנו עם ההורים, אשתי כבר הייתה מוכנה לעשות רילוקיישן, ופתאום קיבלתי רגליים קרות. הבנתי שאני לא אזכה להיות ברגעים האחרונים של אבא שלי, והבנתי גם שמארה"ב לא אוכל לנהל קריירה מקבילה בארץ. ואז החלטתי שאני לא מוותר על הקריירה שלי בישראל, ופשוט עשיתי יו טרן".

מות אביו ב-2022, לאחר התמודדות עם מחלת כליות, היה עבורו משנה-חיים. "בשנתיים האחרונות לחייו הבית שלו הפך להיות כמו יחידת טיפול נמרץ – דיאליזה, מנופים, מטפלים. אני והאחים שלי ממש סעדנו אותו, וכשהוא נפטר הייתי מרוסק לחלוטין, ברמה של טוטאל לוס. לקח לי עשרה חודשים להתאפס על החיים שלי".

במה זה התבטא?
"למשל, אחרי מותו המשכתי להגיע לבית שלו, עד שפעם אחת שמתי לב שאני יוצא משם באיזה שלוש בלילה, סוגר את הדלת ואומר 'לילה טוב' כשאין אף אחד בבית. הבנתי שאני פלופ".

נתתי את הנשמה, ואנשים חשבו שדפקתי אותם

גם אז התערבבו המוזיקה והחיים. מה שהרים אותו מחדש אחרי האובדן, מספר סאבלימינל, היה השיר "שומר עליך". "הקלטתי אותו עם אושר כהן, וזה עזר לי קצת להחלים. אני תמיד אודה לאושר על זה, הוא פשוט סחב אותי על הגב כשישבתי באולפן ובכיתי בלי הפסקה. הוא הוביל אותי לאורך כל השיר הזה עד שהוצאנו אותו".

ומשם?
"אחרי שנה הרגשתי שאני חייב להחזיר את עצמי לבסיס שלי".

אלא שבבסיס הין אז בעיות. סאבלימינל והצל היו מסוכסכים מאז שנפרדו מקצועית ב-2009, ומהלייבל שבו היו שותפים, "משפחת תאקט", נשארו בשלב הזה בעיקר זיכרונות. זה השתנה ב-2022, כשסאבלימינל הופיע ב"בארבי" עם השירים מפעם. "אירחתי בהפתעה את סיוון בהנם ואת איציק שמלי ממשפחת תאקט, שנים אחרי שהתפרקנו. איתם – בניגוד למה שקרה עם יואב, שנגמר ברע – פשוט נותק הקשר, ופתאום זה היה כל כך מוצלח שעשינו עוד מופע ועוד אחד".

האיחוד הזה הוביל גם לסולחה עם הצל, אבל זה לא קרה מיד. "יואב אמר שאני מחרים אותו ולא קראתי לו לריוניון של משפחת תאקט, אבל אחרי זמן קצר אחרי הוא ביקש סליחה בפומבי, ומה שקרה לי באותו יום זה כאילו התקיפו אותנו ממאדים. כל אדם שאני מכיר צלצל אליי".

הגיוני שרצו לראות אתכם שוב ביחד, אבל איך עושים את זה אחרי 13 שנות נתק?
"התקשרתי אליו ונפגשנו. בדקות הראשונה זה היה 'איזה אידיוט אתה' ואחר כך חיבוקים ודיבורים כרגיל. היה לי מאוד קשה לסלוח, כי הוא אמר דברים מאוד קשים בפרידה, נתן תחושה שהרסתי הכל בשביל כסף. זה ממש לא היה נכון, אבל אז הוא התנצל בפומבי בצורה מאוד גברית ואמר שסיפר שקרים כי הוא היה פגוע. זה לא מובן מאליו, לבקש סליחה ככה מול כל העולם. סלחתי לו, ושנה אחרי שאבא שלי נפטר היה מופע האיחוד במנורה. זה היה אחד האירועים הכי מרגשים בחיים שלי. מהסיפור הזה נכנסנו לסחרור מדהים של הופעות בכל מקום אפשרי".

מה מצב היחסים שלך עם יואב היום?
"הרבה יותר טוב משהיה פעם. שנינו אנשים אחרים, בוגרים, הרבה יותר נינוחים. יואב נראה מאוד לוחמני בהוויה שלו, אבל הוא בן אדם מיושב ורגוע ויש לו פי עשר יותר סבלנות ממני. לי יש אפס סבלנות, במיוחד מאז שאבא שלי נפטר. החברות בינינו קרובה היום, המשפחות קרובות. הרי אני גדלתי אצל ההורים שלו והוא אצל ההורים שלי. הוא בא לאזכרה של אבא שלי ובכה שם על הקבר שהוא לא היה בהלוויה. גם החיבור המחודש של משפחת תאקט זה משהו מיוחד ואחר, אפילו לא מהבחינה של המוזיקה. הביחדנס הזה עושה לי כיף".

ההתפרקות של "משפחת תאקט" הייתה משמעותי עבורך?
"כשנפרדנו לקחתי את זה ללב וניקיתי את כל המעגל שלי. הייתי צריך לסנן הרבה אנשים עם עיניים לא טובות, קנאים. הרווחנו המון כסף, אבל השקעתי המון באומנים בתחילת הדרך שלהם, ואני מתכוון כמו שמשקיעים במריה קארי. לא כיסינו קודם הוצאות ואז הרווחנו, כמו שעושים. כולם הרוויחו מההתחלה, דמיינתי שאני בונה משפחה, וזה לא קרה. כל אחד דאג לעצמו, ובדיעבד – זה בסדר, הייתי תמים. לכן ב-2022 פתחתי מחדש, הפעם עם תוכנית עסקית. גם השם השתנה ל'תאקט רקורדס'".

אתה נשמע פגוע.
"כי נתתי את החיים שלי ואת הנשמה שלי, ובסוף אנשים חשבו שאני דופק אותם. אבל אני לא כועס ולא מצטער, כי אני מאמין שהמוזיקה הישראלית לא הייתה נראית ונשמעת כמו שהיא אם לא היינו עושים את פריצות הדרך האלה בהפקה, בשיווק, בסלנג, בסאונד. אני הכנסתי לאקו"ם מאות, אם לא אלפים, מהחבר'ה שמובילים היום בתעשייה".

הם יברחו לפני שאני אברח

לפני כשנתיים, אחרי כל האיחודים והפיוסים וההתבגרויות, סאבלימינל שוב מצא את עצמו בעמדת הילד הרע. זה קרה בינואר 2024, כשפורסם שהגיע לבית הספר של בנו בתל אביב בגלל מורה מתעמר לכאורה, והאירוע הסלים: הוא התעמת מילולית עם המורה, הצוות ניסה להוציאו אותו משטח בית הספר, הוזמנה משטרה. הוא עזב לפני שהשוטרים הגיעו, אבל בעקבות המקרה נפתחה חקירה. סאבלימינל מצדו הכחיש את הטענות שהתפרץ לבית הספר ללא אישור, וטען כי בנו היה קורבן לאלימות וכי המורה המדובר השפיל אותו על בסיס יום-יומי.

בנובמבר אותה שנה הוגש נגד סאבלימינל כתב אישום – שבוטל בקיץ האחרון לאחר שסנגורו הגיע להסכמות עם נציגי התביעה המשטרתית. "המשטרה הפילה את כתב האישום כמו שהיה צפוי, הראיות לא הסתדרו עם הטענות, היה שם בלבול שכל אחד גדול", הוא אומר היום. "כבר תכננתי לתבוע על הוצאת דיבה ופגיעה בשמי הטוב, נפלו לי קמפיינים, ספגתי נזק כספי גדול, אבל יעצו לי לא לתבוע כי גם אם אזכה, זה יעשה לי נזק. בית המשפט לא באמת מחפש צדק, והתקשורת לא באמת מחפשת אמת".

מה קרה עם המורה של הבן?
"הוא לא מורה יותר בשום מקום, ההורים בבית ספר התעוררו ועשו מהפכה".

איך יונתן התמודד עם הסיטואציה?
"הוא היה רק בן 9, אבל הוא חזר עם ראש מורם לבית הספר. כשהילדים שמעו את השטויות בטלוויזיה ואמרו, 'אבא שלך הרביץ, אבא שלך פרץ' – הוא אמר 'אבא שלי מלך', וזהו. עכשיו העברנו אותו בית ספר, ברוך השם".

למה?
"תראי, יש את מדינת ישראל ויש את תל אביב. בתל אביב יש עירייה שמתנהגת כמו אוטונומיה ומחליטה מה ילמדו ומה לא, ובבית הספר הזה לא לימדו תורה בכלל. מצד שני, האלווין חגגו במספר דרכים. בחייאת אבא שלכם, מה אתם מנסים לעשות מהילדים? חוץ מזה, כל ההתעללות שעבר הבן שלי – זה בגלל שאבא שלו ימני ובכיתה שלו היו כמה ילדים שההורים שלהם חולרות".

תגיד, חשבת פעמיים לפני שהגעת לבית הספר?
"זו השכונה שגדלתי בה, בית הספר הזה היה היסודי שלי. זה שאנשים נכנסו לשכונה והיא נהייתה כמו קן צרעות של המשוגעים נגד ארץ ישראל – זה לא משהו שיבריח אותי. הם יברחו לפני שאני אברח משם".

ולשאלה שלי?
"נכנסתי לבית הספר רגוע לחלוטין, השומר החמוד נתן לי חיבוק ונשיקה. הלכתי למנהלת כי את הילד שלי פצעו פיזית, הכל מגובה בתמונות ובהקלטות, אבל שבועיים ביקשתי להיפגש והתעלמו. המנהלת לא הסכימה לדבר איתי ואמרה שתקרא למשטרה, תיארו את זה כאילו אנחנו באמריקה ואבא נכנס עם שוט-גאן לבית ספר. הכל היה המצאה, המקום מצולם ואפשר לראות שלא פרצתי, לא תקפתי, לא איימתי ולא הרבצתי".

אם ככה, תסביר לי שוב למה בסופו של דבר לא פעלת משפטית נגד בית הספר.
"רציתי לתבוע, אבל אמרו לי, 'יגידו שיש לך קומבינה כי הצל חבר של בן גביר, ולך תוכיח שזה לא נכון. תעזוב את זה, תתקדם'. וזה כואב בלב, אבל ככה המדינה שלנו עובדת".

יש אנשים שהם בשטיפת מוח

בשיר "אבינו", שיצא כחלק משיתוף הפעולה המתחדש עם הצל, סאבלימינל שר: "אנחנו יחד אחים לנצח נצחים, יש אותנו ואותם, כבר אין מקום להבדלים – מזרחים, אשכנזים, דתיים או אתאיסטים, ימנים, שמאלנים, אחים ביביסטים, רל"ביסטים". המסרים המפויסים עוררו טענות על כך שמדובר בניסיון ליצור תדמית נוחה יותר לסאבלימינל, להניע למרכז את מי שלא מסתיר את עמדותיו הימניות.

"החבר הכי טוב שהיה לי בחיים, מבית ספר יסודי, הוא שמאל קיצוני מאוד. אם אומרים לו 'נתניהו', זה כאילו זרקת לו פצצת מצרר בתוך הבית", מספר סאבלימינל. "כבר שנתיים אנחנו לא מדברים, כי אנחנו לא מסוגלים. וזה כואב, זה בן אדם שהוא בלב שלי עמוק".

אתם לא מצליחים להתגבר על הפערים בגלל תמיכתך בביבי?
"אני חושב שבנימין נתניהו הוא מנהיג דגול, אחד בדור, ואני חושב ש'ביביסט' זה קללה, שמנסים להשפיל. אני חושב שזה גזעני. יש הרבה דברים בדרך של ביבי שאני לא מסכים איתם ואפילו כועס עליו בגללם, אבל הוא אלף כיתות מעל כל האלטרנטיבות הפתטיות שיש כרגע. הייתי בוחר בו גם אם בדעות שלי הייתי שמאל. הוא השחקן במשקל הכי כבד, אלוף עולם שנמצא אצלנו בפוקס, ברוך השם".

אתה שר על איחוד, אבל הדברים שאמרת קודם על השמאלנים בשכונה זו מנגינה אחרת.
"אני מעביר את המסר של אהבת הארץ והעם, זה הייעוד שלי,. האם זה יכול לגרום לאנשים לא לבוא להופעה שלי? אולי אנשים שאיבדו את השפיות, שהם בשטיפת מוח. ויכול להיות שגם אני בשטיפת מוח, אבל אני אומר, אנשים שהם במקום הקיצוני הזה של הרעל בעיניים והקצף בפה ורוצים שיהיה פה מלחמת אזרחים – אני לא מסוגל להכיל את זה. גם לדתיים עשו פה כזו שנאה שכואב לי הלב".

זה חלק מההתקרבות לדת שדיברת עליה בשנים האחרונות?
"תמיד עשינו קידוש, תמיד הפרדנו חלב ובשר, שבת זה קודש במשפחה. אבל כן התחלתי להניח תפילין יום יום, ללמוד כל יום שיעור קטן. אפילו באולפן הקמתי עמדה להנחת תפילין, שיהיה לאנשים שבאים ורוצים להניח. אני אוהב ומעריך את הציבור הדתי, כל כך הרבה פעמים נסמכתי עליו. אבא שלי היה נכה צה"ל 94%, אבל כשהייתי צריך מכונת הנשמה בשבילו, עם כל משרד הביטחון הגדול – הראשונים שעזרו לי היו 'עזר מציון', והם לא שאלו אותי אם אני יהודי וכמה אני מתפלל. החבר'ה החרדים האלה תורמים לא שנתיים, לא שלוש, אלא 15 שנה".

בתנאים שלהם.
"אם היו רוצים לפתור את הפצע הפתוח עם החברה החרדית במקום לנצל אותו פוליטית, היו פותרים. אפשר להגדיר כל התנדבות בזק"א ובאיחוד הצלה כשירות, למה לא לפתור את זה ככה? כי לא רוצים. רוצים את השסע הזה. אני מאמין שאם נרצה אחדות, סובלנות וכבוד, זה אפשרי. לשם אני מנסה להוביל לשם עם המוזיקה שלי, מבחינתי היא הפסקול של הדבר הזה. יש כל כך הרבה מוזיקה של 'אנחנו דור מזוין', כל כך הרבה מוזיקה של טיקטוק, ופתאום מגיע משהו שנכנס וצורב לבנאדם את הנשמה, במיוחד בגיל הזה של בני-עשרה וחיילים. זה דברים שאתה לוקח איתך לכל החיים".

יש לי הישגים מפה ועד הודעה חדשה

בימים אלה מוציא סאבלימינל אי.פי חדש בשם "ימים טובים באים" שבו שישה שירים. גם כאן המילים מביעות מסרים של אהבת ישראל, אמונה ואחדות. האלבום כולו מתורגם לפרסית, ערבית, רוסית ואנגלית. "הוא נולד בימים ששחררו את החטופים האחרונים", הוא מספר. "הייתי חולה, שכבתי במיטה ויצרתי איזה 30 שירים, כאילו תקשרתי אותם. אגב, היום אני יוצר בבינה מלאכותית את ה'זמר' שאני רוצה לכל שיר, ומשמיע אותו לאומנים כדי שיבינו מה אני מחפש. יש שיר בפרויקט עם ליבי פנקר מ'בית ספר למוסיקה' שהיא נשמעת בו סוג של עופרה חזה, כי זה מה שחיפשתי. בחנתי איזה 20 זמרות עד שמצאתי את זה. מאז התחלתי להביא את ליבי להופעות שלי, היא הצטרפה לצוות שלנו ונכנסה למשפחה".

יש זמר שעוד לא עבדת איתו והיית רוצה?
"אין לי איזה אליל ילדות, אבל אני חושב שיכול להיות נחמד לעשות שיר עם מוש בן ארי או עם חנן בן ארי. גם אייל גולן יכול להיות מעניין".

איך באמת זה לא קרה עד עכשיו?
"אנחנו פשוט במעגלים שונים של אנשים. לא נפגשים באולפנים, לא נפגשים בבילויים, לא בשום מקום כמעט".

אתה מקפיד להתאים את עצמך לשינויים שקורים במוזיקה?
"אני מקפיד לא להתאים את עצמי. אני תמיד מנסה ליצור דרך משלי, ומשתדל לא לעקוב אחרי טרנדים".

אתה עושה הרבה שיתופי פעולה. אין חשש להיתפס ככינור שני?
"בעבר הייתי עם הרבה אומנים, וניסו לצייר את זה כאילו הם עושים את המוזיקה ואני סתם לוקח קרדיט. הזמן הוכיח שזה לא הסיטואציה, אבל באותה תקופה אלה דברים שהיו יושבים עליי, הרגשתי כל הזמן שאני צריך להוכיח את עצמי. היום זה אחרת. אם הגיע אליי יהורם גאון, שרוצה לארח אותי ביום ההולדת ה-86 שלו ב'מנורה', זה אומר הכל. לאורך השנים שיתפתי פעולה עם הגבעטרון, עם צביקה פיק, עם דידי מנוסי, אפי נצר, קובי אושרת. יש לי יותר מ-60 שירים שהיו במקום הראשון והישגים מפה עד הודעה חדשה – זמר השנה, אלבום השנה, מופע השנה, הרכב השנה. עבדתי עם יד ושם עם משרד החינוך, עם משרד ראש הממשלה, עם משרד החוץ, עם תגלית, עם המועצה לזהירות בדרכים".

אתה איש עשיר היום בזכות המוזיקה?
"אני, ברוך השם, מבוסס. אבל אני דוגמה מאוד יוצאת דופן. אני חברת תקליטים, אני חברת הפצה, אני חברת פאבלישינג, יש לי עשרות אלפי כותרים ונכסים שיצרתי לאורך השנים. זאת אומרת, יש פה עסק שהוא הרבה מעבר לזמר שעושה מוזיקה".

אתה מרגיש שיש פרגון בתעשיית המוזיקה?
"תראי, פעם ניהלתי אומנים והיום אני לא מוכן לגעת בזה. גם אם יבוא עומר אדם עם כל המיליונים שהוא יודע לייצר, אני לא ארצה לנהל אותו. אני מרגיש שאין בזה חיר לנשמה, אין ברכה. אתה נותן את כל כולך כדי שבן אדם יצליח, ואם זה קורה, הוא לא זוקף את זה לזכותך. אבל אם משהו יתפקשש, אתה האשם. ניסיתי את זה עם חבר'ה שממש הוצאתי מהאשפה, והם תקעו לי סכין בגב".

נפגעת.
"אבל למדתי. נגיד, עכשיו עשיתי שיר שרציתי להכניס לאלבום עם איזה ילד – לא חשוב שמות – אז הקלטתי אותו, השקעתי בו, מיקססתי אותו. שלושה ימים לא ישנתי, רציתי להספיק להכניס אותו לאלבום. בסופו של דבר המנהל של אותו זמר, שהוא אחלה גבר ואיש עסקים אבל לא בא מתחום המוזיקה, עשה לי עניינים חוזיים ופשוט ויתרתי על השיר. הם התבאסו, אבל זה חוסר הסבלנות שלי. אם בנאדם חושש שאני בא לדפוק אותו, אני לא צריך את זה".

צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: כינרת מנור מזרחי | איפור: קרן אדרי | הפקה: טל פוליטי