אף אחד לא יגיד לי אם אני קרובה לאלוהים או רחוקה ממנו

לפני חמישה חודשים נפרדה נרקיס ממי שהיה בן הזוג שלה, איש עסקים ירושלמי שאת זהותו היא שומרת בסוד ושצעיר ממנה בשבע שנים. "זה לא נפל על הגיל, אם אני מתחברת למישהו הגיל לא רלוונטי. אגב, צעירים מתחילים איתי, מבוגרים לא, לא יודעת למה. איתו זה נגמר בגלל מלא סיבות, אבל אני מכבדת את הקשר, אז אני לא אגיד בדיוק למה. אני בן אדם מאוד ספציפי, זה צריך להשתלב עם התדר שלי, עם איך שאני חיה, ומאוד ניסיתי. נשים בפרק ב' עשו דרך ועיצבו כבר את עצמן, ויש לי חיים, ברוך השם. אני מוקפת בחברים, משפחה ועבודה, אז אם אני מכניסה אותך לחיים שלי, אתה צריך להביא רק טוב. אני מאוד רוצה את הגבר הזה לשתות איתו כוס יין בסוף כל יום, אבל אני לא בלחץ על זה".

בהופעות, כשאת אחרי פרידה, זה מורגש?
"בהתחלה זה לא היה פשוט, הייתי עולה לבמה ופתאום נזכרת בו. אין אצלי הפרדה בין נרקיס שעל הבמה או מאחורי הקלעים, אני לא מכונה, אני זה אני. אם עכשיו הנשמה שלי עצובה או בוכה בגלל הפרידה, אז רואים את זה עליי. לא מזמן למשל היה לי איזה עניין עם הבן שלי שמאוד הטריד אותי. עליתי לבמה והיה לי בלקאאוט שבחיים לא היה לי. שיר שלם פשוט נמחק לי מהמוח כי הייתי מוטרדת. באתי למתופף שלי, הוא צעק לי את המילים וככה ביצענו את השיר. בסוף זה היה מצחיק".

את רואה את עצמך מתחתנת שוב?
"הלוואי שאני אוהב גבר עד למצב שאני אגיד לו, 'יאללה, בוא נתחתן'. החתונה בפני עצמה היא לא המטרה. אני מכירה מלא נשים נשואות שסובלות את חייהן, אבל אני כן רוצה עוד בת. אני מאמינה שאנחנו מעל הזמן, אין גיל ואין זמן לדבר הזה".

זה על הפרק?
"זה כל הזמן בראש שלי, כן".

את אמא לשני בנים. כשאת מכירה מישהו חדש, כמה הילדים שלך הם חלק מהשיקול אם להביא אותו הביתה או לא?
"אני לא עושה מזה עניין, אני לא מושיבה אותם ועושה להם הכנה, החיים בזרימה וגם הילדים שלי ככה. אני לא כל שני וחמישי מכניסה מישהו חדש לבית, אבל כשזה קורה, זה קורה באופן מאוד טבעי".

כמה חשוב לך שהגבר שלך יהיה דתי?
"אין הצהרות. יצאתי עם חילונים, וגם אם אני מכירה עכשיו גבר חילוני שיש לו לב טוב והוא חכם ומדהים וכיף לי איתו, אני לא אגיד לו לא. זה לא עובד ככה. אני מניחה שאם זה באמת יתקדם, אז נסתדר. באותה מידה יכול לבוא גבר ממש דתי ולהגיד עליי, 'איזו מין דתייה זאת'. אני חושבת שאנחנו בתקופה של מיקס גדול, יש לי שיר באלבום שהפזמון שלו זה שיבוא כבר המשיח. לפני כמה שנים אני לא הייתי כותבת שיר כזה. היום כולם כבר מחכים למשיח".

התחתנתי כי כי כולם כבר התחתנו

נרקיס ראובן-נגר (44) נולדה באשקלון בבית דתי לאומי, אבל מעידה שכבר מילדות התחילה לשאול שאלות. "השם נתן לי אומץ של החיים. תמיד הייתי החוצפנית הזאת בכיתה שאומרת את האמת, גם אם היא לא עוברת בגרון למורה. חטפתי על זה, העיפו אותי מבני עקיבא ומבית הספר".

בילדות עברה המשפחה להתגורר בהתנחלות נצר חזני שבגוש קטיף, וההתנתקות בשנת 2005 שלחה אותה למסע של גילוי עצמי. "תמיד סקרן אותי העולם שמעבר, וכשניתנה לי ההזדמנות עשיתי את זה. הייתי בדיוק אחרי צבא, הרגשתי שלא ברור לי מה אלוהים עושה פה עכשיו, לא הבנתי את הפינוי, את הכאב הזה שהוא גורם לאנשים, וזה יצר אצלי הזדמנות לצאת מהלופ. במשך שנתיים חייתי בתל אביב כחילונית, למדתי משחק אצל יורם לוינשטיין, גרתי בשינקין בדירה הכי תל-אביבית שיש. אחרי שנתיים נסעתי להודו, חיפשתי שם את המפתח לאושר וחזרתי הביתה במפח נפש כי זה לא היה זה. חזרתי ואז התחזקתי ממש, מצאתי מקום מדהים בצפת ועברתי לגור שם במשך שנה וחצי. חזרתי לדבר עם השם, אבל הארדקור".

ומה אז?
"אחרי צפת התחתנתי וילדתי את הבן הראשון שלי. זה לא היה שידוך, הכרנו לפני זה, אבל זה היה מהר ואז קיבלתי את כאפת חיי, כי זה גרם לי לבחון את החיים מחדש שוב. עשיתי את הבחירה הזאת להתחתן כי כולם כבר התחתנו. אני הגדולה, כל האחיות שלי כבר היו נשואות עם ילדים, אז אמרתי, טוב, לא נעים, בוא נתחתן לפחות, נעשה משהו. זה נעשה ממקום לא שלם ולא מפותח. זה הגיע מאיזשהו צורך להיות רגע נורמלית".

הייתה שם אהבה?
"היה חמוד, אבל אחרי שאני חווה אהבות בשנים האחרונות, אני מבינה שזה לא היה קרוב בכלל. כשפגשתי את המטפלת שלי התחיל תהליך עומק אמיתי. הפסקתי להיות 'החרדית', 'החילונית', 'הנשואה' ושאלתי את עצמי מי אני, בלי כל התוויות. לקח לי זמן להבין את זה, אבל כשהתחלתי לקלף את השכבות הבנתי שהמוזיקה צריכה לצאת, למרות שלא ידעתי שיש לי את היכולת הזאת. הייתי בכלל גננת ומורה, מעולם לא שרתי. כשהבנתי את זה, השתנה לי המוח והייתי רק על זה תוך כדי גירושים, תוך כדי גידול ילדים קטנים, בזמן שאני בתוך קהילה ומשפחה, ומוזיקה זה מקצוע שאין לו שם טוב. התחבטתי עם עצמי, וזה כאב והפחיד".

הגירושים הסתיימו מהר ובטוב?
"הוא לא רצה, ברור, אבל יחסית זה הלך די מהר".

היום אתם ביחסים כלשהם?
"מה שצריך, לפעמים".

אתם מגדלים את הילדים ביחד?
"לא, אני מגדלת, אפשר להגיד, העיקרית, בפרט בשנים האחרונות. אני חושבת שזה קשור לזה שמאוד התעצבתי, אני מאוד מאוזנת מבחינה נפשית ואני מרגישה שאני יכולה לתת להם ביטחון, שאני יכולה להחזיק את זה".

נרקיס חיה עם שני בניה, אליה מאיר ומוישי בני ה-15 וה-11, ומבהירה שהיא אמא "לביאה משוגעת", על אף הקושי לסנכרן בין האימהות הטוטלית לקריירה המוזיקלית. "גם אם אני בחו''ל הם יודעים שאמא פה. בגלל זה אני מרגישה מאוד שלמה ואין לי לרגע רגשות אשם אם אני צריכה לטוס, וכשאני נמצאת, אני נמצאת. אם תשאלי אותם הם יגידו שאני אמא בת 16. הם כל היום מסתלבטים עליי".

אנשים לא יודעים איך לתייג אותי

לאחרונה הוציאה נרקיס אלבום EP חדש, "פרדס", ובו חמישה שירים שנכתבו לדבריה בלילות של התבוננות. "זה היה מין חשבון נפש שעשיתי. אני מרגישה שהאלבום הזה הוא אחד הדברים המדויקים שעשיתי, פתחתי את הנשמה. עבדנו עליו במשך שמונה חודשים וזה השתלב עם כל מה שקרה לי בחיים בתקופה הזאת, הרגשתי שאני מביאה את החיים שלי לגיטרה. שומעים את מערכת היחסים שלי עם הבורא, שומעים את הצורך לאהבה ואת הגעגוע, שומעים את המקום שאני נשפטת לפעמים בגלל שאני דתייה או לא דתייה".

יש הרגשה שכולם פתאום מתחזקים, גם המפורסמים. יש לך הסבר לזה?
"אני חושבת שסגרו לנו את כל הפינות, באינסטגרם הכל פייק. בתקשורת כולם מלכלכים אחד על השני. בממשלה כל אחד מתהפך כל יום למשהו אחר. על ערבים את לא יכולה לסמוך בכלל. העולם מתהפך עלייך בזמן שיש חטופים בעזה, ובסוף בן אדם מגיע למקום שהוא אומר, אין לי כבר על מי ועל מה לסמוך. גם אם אתה מחבב את ביבי יותר או את יאיר לפיד יותר, אתה לא באמת סומך עליו, אתה לא סומך על אף אחד. זה כאילו השם אומר, תקשיבו, אתם לא צרפתים ולא ספרדים ולא אמריקאים. אתם יהודים ורודפים אתכם בגלל שאתם יהודים, ויש לנו רק את עצמנו, היהודים".

לאורך הדרך הייתה סביב נרקיס לא מעט ביקורת בכל הנוגע לחיבור שלה לדת. היא לא ה"דתייה" הסטנדרטית, וזה מעורר לא מעט עניין סביבה. ולמרות שהיא כבר שנים חלק מהנוף, הביקורת מסרבת לדעוך. "זה לא הרוב", היא מבהירה, "אבל עדיין לפעמים אנשים לא יודעים איך לתייג אותי. פעם הייתי חרדית ממש, גם מבחוץ וגם מבפנים, אבל היום אני יותר רגועה. יש לי פחות חוקים ויותר חיבור פנימי. אני לא צריכה שמישהו יגיד לי אם אני קרובה או רחוקה מאלוהים לפי איך שאני נראית".

והאנשים הקרובים יותר?
"יש לי את הסביבה הכי טובה והכי תומכת. יש לי הדרכה רוחנית, יש לי את האנשים שלי שאני סופגת מהם את הרוחניות, ואלה שלא, הביקורת שלהם לא מעניינת אותי".

מה עיקר הביקורת עלייך?
"הביקורת ההלכתית, שירת נשים. לדתיים המחמירים זה לא עובר בגרון, אבל הקהל שלי מורכב מדתיים, דתיות, הומואים, לסביות, הכל, עם ישראל. בהתחלה הייתי בהלם מהביקורת כי באתי עם תמימות מסוימת, אבל היום אני שלמה עם הכל, אז יאללה, שיגידו. יש בי משהו שמסרב להתאים את עצמו לתבניות, ועדיין, אני לא מתנערת מהאמונה שלי. אני מבינה למה יש ביקורת, תמיד תהיה, אבל יש גם ציפייה לא ריאלית מנשים דתיות. כאילו אם את דתייה, את צריכה לחיות לפי קודים נוקשים של גוף ונראות, אחרת את מאבדת את הזכות לדבר על אמונה. אני לא מקבלת את זה".

ומה הרב שלך אומר?
"הרב שלי הוא אדם שלא קשור לתקשורת בכלל. אני שומרת את השם שלו לעצמי ולא אומרת אותו כדי לחסוך בלגן".

איך בעצם הוא נתן לך את ברכת הדרך?
"אני לא יודעת, לא שואלים. נתן וברחתי. הרב הזה ליווה אותי בגירושים. הוא פוסק הלכה, את באה אליו עם שאלה והוא יכול לפסוק אם זה כשר או לא כשר. אז קודם כל הוא הדריך אותי על הגירושים ואמר לי 'צאי משם'. כשהתלבטתי לגבי השירה, אני מאמינה שהוא ראה לעומק את השליחות שבדבר הזה".

פשוט אמרת לו, "אני רוצה לשיר"?
"מה זה אמרתי לו, בכיתי את חיי. זו הקלטה שמושמעת בתחילת ההופעה שלי. לא רציתי להתקשר בכלל לבקש את זה, אבל המנטורית שלי חיזקה אותי ואמרה לי שאני צריכה לעשות את זה. פניתי אליו כשאני בטוחה ומוכנה לשמוע גם 'לא', אבל הוא אמר 'כן'".

הוא שומע שירים שלך?
"לא, ואני מכבדת את זה ב-100%. גם כשמישהי ניגשת אליי בהופעה ואומרת לי שהיא אוהבת אותי, אבל חבל לה שבעלה לא יכול לשמוע את השירים שלי, אני לא נעלבת. אני מעריכה ומכבדת את זה".

מה הגבולות שלך?
"יש מילים שאני לא אגיד אותן, בעיקר אם זה שלילי או בתדר נמוך. אני לא אגיד מילה מלוכלכת כדי להיות מגניבה, זה לא הקטע שלי. אני לא אערער על הימצאות הקדוש ברוך הוא, וזהו בערך".

מתחת למטפחת יש אישה עם רצונות, יצרים, צרכים

מלבד המילים והתוכן שבו עוסקת המוזיקה שלה, הדבר בנרקיס שמצליח להסעיר את הקהל יותר מכל הוא המראה החיצוני שלה, או יותר נכון, האופן שבו היא מתלבשת. בעוד שהיא תמיד חובשת כיסוי לראשה, לא נדיר למצוא אותה לבושה בשמלות צמודות לגופה.

מבחינת המראה החיצוני, הלבוש, מה הגבולות שלך?
"זה ידוע שהאיפור, המטפחת והלבוש שלי זה דבר שהוא מאוד בולט ומאוד בפרונט אצלי. זה מאוד חשוב לי ואני לא מתפשרת על זה. אני לא חושבת שצנוע צריך להיראות בהכרח לא יפה ולא מחמיא לגוף האישה, אבל אני לא אלבש מיני, זה הגבול שלי. בהופעות לקהל החרדי תמיד בודקים על הבגדים שלי מראש, שולחים לי הודעה לבקש לראות מה אלבש, זה מצחיק אותי. יש בי מודעות לזה שאני חיה בין העולמות, אני לא הזמרת הדתייה 'על פי הספר' אני לא באה עם שמלות מלמלות. אני באה כמו שאני".

כמה את מתעסקת במראה החיצוני שלך?
"אני לא חוסכת באוכל, אני לא מאמינה בזה, אבל אני עושה ספורט. חשוב לי להרגיש טוב עם הגוף שלי, אני מאמינה שהחיצוניות היא ביטוי של הפנימיות. נגיד הקשירה של המטפחת שלי, שהיא כאילו יוצאת דופן, זה כי יש בי את האומץ לעשות את זה".

את מתלבשת צנוע, אבל צמוד.
"וסבבה לי עם זה. אני מרגישה מתי נוח לי עם עצמי ומתי לא, וזה הגבול. גם אם זה לא לפי חוקי הפורמט וההלכה אבל אני מרגישה טוב עם זה, אני אעלה עם זה לבמה. יש ביקורת, תמיד תהיה ביקורת, הציפייה מאישה דתייה זה להיות קצת טאליבאן וזה לא עובד ככה. גם אישה ששרה טקסט אמוני אבל הולכת עם גופייה, היא בסך הכל מישהי שרוצה להתחבר לבורא. אז יש לה גופייה, מה זה משנה? מתחת למטפחת הזאת יש אישה עם רצונות, יצרים, צרכים, גוף, נשמה, הכל, אני בדיוק כמו אישה חילונית. אין ביני לבינך שום הבדל חוץ מזה שלי יש רצון להכיר את הבורא קצת יותר, אז אני מנסה".

אז למה בכל זאת את שומרת על לבוש צנוע?
"כי אני רוצה לשמור על הקשר עם הבורא".

אבל אמרת שקשר עם הבורא לא מתבטא בלבוש.
"נכון, אבל אני כבר עשיתי את תהליך התשובה שלי, אין לי עניין לחזור אחורה, כן יש לי עניין לדייק כל הזמן את עצמי. הייתי פעם הרבה יותר חרדית, הקפדתי יותר על דברים, אבל עברתי הרבה, אפשר להירגע ולנשום. יש לי חופש בחירה ואני אישה שמרשה לעצמה הכל. אין משהו שאני אומרת, 'אוי, את זה השם לא מסכים'. שטויות, השם רוצה שתתפוצצי, שתאהבי, שתאכלי, שתיהני, שתקני, שתתבטאי. הוא רוצה שתחווי את הכל ושתכבדי את עצמך, לא אותו".

איך את מגדירה את עצמך היום? דתייה? חרדית?
"אני מנהלת חיים כאלה משוגעים שאני לא יודעת, צריך להמציא לי איזושהי הגדרה חדשה. אני אישה שבחרה לצאת מנישואים כי לא טוב לה, שמרגישה בנוח עם הגוף שלה ועובדת עליו ומטפחת אותו, שבוכה בהדלקת נרות ושרופה על השם ברמות של כאילו כפרה עליך, שגם אוהבת יוקרה וגם כואב לה על כאלו שאין להם".

והילדים שלך?
"אותו דבר. הבן הגדול שלי מלמד אותי קצת את מה שאני עשיתי להורים שלי. לפעמים זה קשה לי מאוד כי אני כבר עברתי את המסע הזה ואני מצפה ממנו ללמוד ממני להתאזן, אבל הוא גם צריך לבדוק גבולות".

ואם הוא יחליט כמוך לעבור לתל אביב ולנהל אורח חיים חילוני?
"יגיע הגיל, אם אני ארצה ואם לא, שהוא יעשה מה שבא לו. אני לא אשקר שיהיה לי קשה, אבל אני מאמינה שמה שאתה סופג בבית, בסוף אתה חוזר אליו. אז תלך, תבדוק את עצמך ותחזור, אני פה, כמו שחיכו לי".

הילדים מודעים לעובדה שאמא שלהם היא זמרת מפורסמת?
"זה בא בשלבים. נגיד המתבגר שלי, זה מביך אותו, עד שהוא יושב עם בנות ואז הוא משתמש בזה. מוישי שלי התחיל לבוא איתנו להופעות, אז פתאום הוא חווה את נרקיס הזמרת ומבין מי זאת אמא שלו. אני צריכה לעשות את זה יותר".

הם חשופים לביקורת שיש עלייך?
"הגדול שלי כן ויוצא לו הערס לפעמים כשהוא מתעצבן, אבל זה לא באמת. הם וכל המשפחה, כמו כל המרחב שאני חיה בו, מאוד גאים בי. עכשיו בחגים נתקלתי בבית הכנסת בנשים שפעם הרימו גבה ולא רצו שאשחק עם הבנות שלהן, והיום הן באות אליי בדמעות ואומרות שהן אוהבות אותי. זה מעין ניצחון לילדה שבי".

יש ביקורת שיכולה לגעת בך?
"מישהו כתב שהשם כועס עליי, וזה כאב לי, כי אתה לא יודע מה הקשר שלי עם הקדוש ברוך הוא, אף אחד לא יודע. הרגשתי כמה קל לשפוט בן אדם, אבל זה באמת לא הרוב. אני מאוהבת בבנות של עם ישראל".

מישהו מהילדים שלך ילך בעקבותייך לקריירה מוזיקלית גם כן?
"אני חושבת שהבן הגדול שלי אולי ינסה את זה, ואני מאוד בעד. אם הוא רוצה ליצור, לכתוב ולהביא יצירה לעולם, אז כן. אם הוא סתם קול יפה ששר שירים, אז לא יודעת. בסוף משהו צריך לנבוע מתוכך".

מה את מאחלת לעצמך מוזיקלית?
"בשנים הראשונות רציתי לפרוץ ושיכירו אותי, להסביר את עצמי שאני הדתייה ששרה מעורב. כל ההתעסקות הייתה בזה, אבל היום המנוע שלי היום קצת השתנה. היום אני רוצה לפתוח לאנשים את הלב, לחבר את כולם יחד, ואני מתמסרת לשליחות שלי. כשאני מופיעה מול 6,000 איש עף לי הלב, אני מדברת איתך על זה עכשיו ויכולה לבכות. בסוף כולם שרים את אותן המילים ומזיזים את הידיים ביחד, וכל הדעות הפוליטיות והשנאה מתמוססות. חוץ מזה, אני מאחלת לעצמי שתמיד אהיה מחוברת לילדה שבי ושכל פעם אני אתחיל מחדש".

את נהנית מהפרסום?
"אני חושבת שאם השם רוצה שמישהו יהיה השליח שלו, ולא משנה באיזה מקצוע, הוא נותן לו את הכלים להיות כזה. אם הייתי בן אדם שקשה לו לחשוף את עצמו, זה לא היה קורה. אני חושבת שתוך כדי התפקיד שקיבלתי, קיבלתי גם את היכולת להתמודד עם זה".

אבל את נהנית מזה?
"כן. כל עוד אני יוצאת יפה בתמונות. זה הכי חשוב".

צילום: זוהר שטרית | סטיילינג: עדן וינונסקה | איפור: טלי מואס | הפקה: טל פוליטי