חצי שנה אחרי האירוויזיון, נועם בתן מרגיש שההצלחה באה לו בול בזמן ("לפני שלוש שנים יכול להיות שהייתי מסתנוור"). לאנשים שעוצרים אותו ברחוב הוא כבר התרגל, ועל השינוי ברמת החיים ("החלפתי רכב, עברתי דירה"), הוא בטח לא מתלונן. רק באהבה פחות מצליח לו, ולא רק כי לצאת לדייט נהיה קצת מסובך. אז מה עוד? את התשובות אפשר לשמוע באלבום החדש שהוא הוציא ממש עכשיו
נועם בתן עמד לפני חצי שנה על הבמה הגדולה בעולם, ייצג את ישראל באירוויזיון מול מיליוני צופים והגיע למקום השני בתחרות. אבל דווקא את ההופעה הראשונה שלו בהיכל מנורה, בסוף ספטמבר, הוא זוכר כאירוע אמוציונלי. "בשני השירים הראשונים שם הכי התרגשתי בעולם, אפילו יותר מבאירוויזיון", הוא מספר. "ממש לא היה לי אוויר מרוב התרגשות".
איך זה הגיוני?
"באירוויזיון אתה בא, נותן שיר אחד והולך. אז עשיתי המון עבודה של נשימות, תפילות והכנות, והכל התנקז לרגע אחד. במנורה אתה צריך להחזיק שעה וחצי על הבמה, ומעבר לזה, האירוויזיון מתקיים במדינה אחרת ומנורה זה בבית שלי. אתה חושב רק על זה שהכל יהיה טוב, שיאהבו, במיוחד כשמדובר בהופעה הראשונה בהיכל באולם מפוצץ. זה היה הרבה יותר מרגש, וגם הרבה יותר מלחיץ. כשסיימתי לשיר את המשפט 'אתה מגשים פה חלומות, תירגע כבר', פתאום התחלתי לבכות. בכיתי במשך חמש דקות".

אני שואלת מה בדיוק הציף אותו על הבמה בהיכל, ובתן אומר: "אנחנו חיים בדור שתמיד רוצה עוד ועוד, ואני מנסה להזכיר לעצמי שזה בלוף. שאני צריך להיות בהכרת הטוב על כל מה שכבר יש לי".
אתה מצליח ליישם את זה? לשחרר וליהנות מההישגים?
"היו רגעים, אבל לאחרונה אני קצת בריצה כי הכל השתנה. החלפתי רכב, עברתי דירה, אני חי ברמת חיים קצת אחרת. אלה דברים שצריך לדעת להחזיק ולשמר, כי מדובר במקצוע לא ודאי".
יש דברים שאתה מתגעגע אליהם מהחיים שלפני הפריצה וההצלחה?
"ברור, אובדן הפרטיות הוא דבר מאוד מאתגר. זה מדהים, כי רציתי את זה במשך המון זמן, אבל עכשיו אני מבין שהפרסום הוא לא הדובדבן שבקצפת. הדובדבן הוא הופעה שמתמלאת, זה שהמוזיקה שלי מגיעה לאנשים ועושה להם טוב. את יודעת, אחרי החשיפה גדולה ב'הכוכב הבא לאירוויזיון' היה רגע שישבתי באוטו ושאלתי את עצמי, 'אחרי זה רדפתי?'. שנים ניסיתי להשיג את זה, הנה זה מגיע, ופתאום הבנתי כמה זה מציף ומפחיד. בהמשך כבר התאזנתי, והיום אני מרגיש יותר טוב עם זה. עדיין אנשים עוצרים אותי ברחוב, ואני לומד להתרגל למציאות הזאת, לקחת קצת מרחק ולשמור על האנרגיות שלי. אני רק בן אדם אחד ולא יכול לחלק את עצמי לכולם".
קשה להיות נחמד כל הזמן.
"זה בלתי אפשרי. כמו שבזוגיות אי אפשר תמיד להיות נחמד, מכיל וקשוב".
אני מאוד רוצה אהבה
מאז שסיים כמנצח את העונה ה-12 של "הכוכב הבא" בקשת 12, בתן הוא איש עסוק מאוד. ממש עכשיו הוא בחזרות, נערך לרצף הופעות בחו"ל (מיד אחרי הריאיון הוא יטוס לטורונטו ומשם לפריז, להופעות ולמפגשים עם יוצרים צרפתים, ובהמשך ימריא לדובאי). יש לו גם צילומים לקמפיין של מותג האופנה רנואר, ובתוך כל המרוץ הזה הוא מוציא אלבום חדש, "70 פנים ללב", שמתוכו כבר יצאו השירים "מדאם", Ma vie ו"תמיד רציתי עוד".

בתן הוא גם איש מאוד חשוף, על כל המשתמע מכך. "אני מתגעגע לצאת עם חברים ולהשתכר במסיבה, כי אנשים מצלמים אותי וזה בעייתי", הוא אומר. "אני גם מתגעגע לשבת בחופשיות בדייט עם מישהי במסעדה. אני לא רוצה להכניס את החשיפה הזאת לזוגיות כשהיא עוד לא יציבה, כי זה עלול לערער ולהפחיד. בסופו של דבר אני מגיע עם חתיכת חבילה, ומי שעומדת מולי צריכה לדעת שהיא יכולה להכיל את זה. היא לא בחרה בפרסום הזה, ולכן חשוב לי שבהתחלה הדברים ייעשו בעדינות".
מה באמת הסטטוס הזוגי שלך?
"כרגע אני רווק, ואני מאוד רוצה אהבה, אבל לא רק כדי להיות בזוגיות. אני רוצה למצוא את האחת שתהיה מדויקת לי, את אהבת חיי, ולהתחתן".
בתן מבהיר בשלב הזה שלא תמצאו אותו בטינדר, כי הוא מעדיף "להכיר במציאות", ובינתיים מסרב בנימוס לעשרות הצעות לשידוך שמגיעות אליו ואל המנהלים שלו.
מה קורה אם אני פותחת את ה-DM שלך באינסטגרם?
"יש שם כל מיני הודעות. לא מזמן דיברתי שם עם בחורה, ואז מצאתי את השיחה בטיקטוק. זה דבר שמאוד פגע באמון שלי בבני אדם, בבנות אדם. שאלת למה אני מתגעגע? אז לפשטות הזאת של לדבר עם מישהי כי היא מעניינת אותי. הייתה תקופה שאיבדתי אמון בבחורות, הרגשתי שכולן אויבות".
והיום?
"אני מנסה להיזהר, אבל גם לא לעצור את עצמי. אני רוצה להכיר, ובשביל זה צריך לתת לעצמך הזדמנויות. אם אכיר מישהי במציאות אז זה מדהים ומבורך, אבל אני לא רוצה לחסום דרכים אחרות שיכולות להוביל לזה".

יש נשים שעוברות איתך את הגבול?
"יש דברים. לפעמים משהו מרגיש לאדם אחד לגיטימי, ולי פחות, ואז אני פשוט לא עונה או מתעלם. זה חלק מהמחיר של להיות אדם מוכר".
אתה בטח יודע שמהצד נראה שלא צריכה להיות לך בעיה למצוא זוגיות.
"די להגיד את זה".
אני מבינה שנגעתי בנקודה רגישה.
"תשמעי, הרבה פעמים בחיים ניסיתי להפוך את עצמי לגבר שהוא כביכול הטייפ הגברי האולטימטיבי – זה שייקח אותה לעבר השקיעה ויכין לה פינג'אן על איזה צוק במושב עם סנדלי שורש, חולצה קרועה ומראה חסון. לקח לי זמן להבין שאני פשוט לא האיש הזה. אני מי שאני, עם הסיפור שלי, וזה רחוק מכל העדר. אני לא איש רגיל, תמיד הרגשתי שונה".
תיארת כאן את המושבניק הטיפוסי, אבל לא כולן מחפשות כזה.
"אני יודע, אבל אנחנו חיים בדור שמאוד אוהב להציג את הדברים כלפי חוץ. כמו שלנשים יש אידיאל יופי, גם גברים חווים דברים כאלה. גם גברים לא תמיד חזקים, גם להם מותר לדבר על הרגשות שלהם. בתוך כל אחד יש ילד קטן שרוצה שיאהבו אותו, ולקח לי זמן להבין שזה הסיפור שלי".
תסביר.
"אני לא אומר את זה ממקום של גאווה, חס ושלום, אבל אני יודע שאני אדם מיוחד, ואני לא כמו רוב הגברים. ואדם מיוחד צריך להיות עם אדם מיוחד – שיוכל לקבל אותו, לראות אותו ולהבין את המורכבויות שיש בו".


בנות שהכירו אותך בעבר הופתעו לגלות שאתה אדם רגיש?
"לא, כי נראה לי שזה מאוד שקוף אצלי. אני לא יודע להסתיר שום דבר, וזו גם ברכה וגם קללה. לפעמים יש דברים שכדאי לשמור לעצמך כדי להגן עליך, אבל אצלי הכל כתוב על המצח. עם הזמן אני לומד לשמור על הלב ולא לחשוף הכל כבר בהתחלה".
שנה וחצי הייתי בדיכאון
הוא נולד ברעננה לפני 28 שנים להורים שעלו מצרפת, וגדל בין שתי תרבויות. "בבית שמענו רק שירים בצרפתית וראינו רק סרטים וקומדיות צרפתיות, וכל הילדות שלי הייתה במידה מסוימת מלחמה על השאלה מי אני. אני היחיד במשפחה שנולד כאן, ותמיד החשבתי את עצמי להרבה יותר ישראלי. כך שדווקא מול האנשים הכי קרובים אליי בעולם – המשפחה שלי, שמגדלת אותי ושומרת עליי – הרגשתי תסכול. לא הצלחתי להביא את עצמי עד הסוף, לא תמיד הבנו אחד את השני. ההורים שלי היו עולים חדשים ולא כל כך ידעו עברית, אז הם ישבו איתי על הצרפתית כל הזמן, אבל לא הסתדרתי עם השפה. היה לי המון תסכול סביב זה, הרבה שנים קיללתי את הצרפתית. זה גרם לי פשוט לשתוק, להיכנס לעולם שלי".
הקושי להתבטא בילדות גרם לך להתכנס יותר בתוך עצמך?
"אני חושב שאני ממש בנוי מהפכים. תמיד הייתי הכי ביישן, אבל גם ליצן הכיתה. הכי רגיש ונעלב מכל דבר, אבל גם בטוח בעצמי. יש בי הרבה עדינות, אבל גם אריה שרוצה לשאוג. עד היום, אם אגיע למקום שארגיש בו פחות בטוח או בנוח – אני אהיה שקט יותר וייקח זמן עד שאפתח. יש לי המון חוש הומור ואני אוהב לצחוק ולהצחיק, אבל זה יוצא ממני רק כשאני מרגיש בנוח".

המוזיקה הייתה שם כבר בילדות. בתן למד לנגן בגיטרה, כתב שירים למגירה וארגן הופעות לחבריו. בגיל 20 הגיע למקום השלישי בריאליטי המוזיקלי "אביב או אייל", אבל הפריצה לא הגיעה מיד. "ייאמר לזכותם של ההורים שלי שהם פשוט האמינו בי תמיד", הוא מספר. "הם חיזקו אותי ברגעים של משבר, והיו הרבה כאלה".
הייתה לך תוכנית מגירה לקריירה חלופית?
"לא, והיו הרבה פעמים שהיו לי ספקות. בשלב מסוים זה כבר התחיל להיות קצת מפחיד. כאילו, לאן זה הולך? אבל באותה נשימה גם שמחתי שזה לוקח זמן. ידעתי לאורך כל הדרך שאני בקצב טוב, שאלוהים שומר עליי. כי ידעתי שכשמשהו מגיע מהר מדי, לא תמיד זה בריא".
וכשזה הגיע איך היית?
"אני מרגיש שזה בא בזמן. היום אני מבין שזו פשוט עבודה, אני מצליח לתפוס את כל הדבר הזה ממקום מאוד מקורקע. אם כל זה היה קורה לי לפני שלוש שנים, יכול להיות שהייתי מסתנוור. מצד שני אני יכול לספר לך שאחרי 'אביב או אייל' הייתי בדיכאון שנה וחצי, לא הייתי בטוב בכלל, וזה גרם לי ללכת לאיבוד. הלחץ הזה של 'תכה בברזל כשהוא חם' כשאין לך מה להוציא בכלל – זו בעיה שקיימת הרבה פעמים בריאליטי".
אבל חזרת לזה ב"הכוכב הבא לאירוויזיון".
"ואני באמת ממליץ לבוא די מבושל, עם חומרים שכבר יש לך".

יד על הלב, היה לך ספק שתנצח ב"כוכב"? סומנת כבר מההתחלה.
"ברור שהיה לי ספק. כשהציפיות ממך גבוהות זה הופך אותך לבן אדם קצת יותר לחוץ, וכשאתה לחוץ אתה מבצע פחות טוב. אבל אני שמח שהדברים קרו כפי שהם קרו, ושאהבו אותי באמת".
בפעם הראשונה פחדתי באמת
אחרי "הכוכב הבא" בא האתגר הגדול: האירוויזיון, ועוד בתקופה שבה הפכה ההשתתפות הישראלית בתחרות למורכבת במיוחד. למה שבחור צעיר ירצה להיכנס מלכתחילה לסיטואציה כזאת? "כי זאת זכות מאוד גדולה", משיב בתן.
ובכל זאת?
"באמת, אנחנו עם מאוד מיוחד. זה לא אומר שאנחנו טובים יותר או פחות מאף אחד, אבל אני מאמין שהתפקיד שלנו הוא לתת אור ולהפיץ אותו. אני לא באתי לשכנע אף אחד, רק לעשות את הכי טוב שאני יכול. מי שרוצה, שייקח. זו הייתה הגישה שלי. בדיעבד הבנתי שזה נתן המון כוח לאנשים ותחושה שאנחנו לא לבד, אני שמח שיצא לי לעשות את זה".

קיבלת איומים על חייך בתקופת האירוויזיון?
"ברשתות, כן, כמובן. בווינה היינו עטופים באבטחה, וכל דבר היה צריך לתכנן מראש. אם רציתי לצאת לאכול משהו עם הלהקה או עם חברים, הייתי צריך לעדכן שעה וחצי מראש כדי שיתלווה אליי איש ביטחון. יום אחד ביקשתי מאיש שב"כ שייתן לי ללכת רגע לקיוסק, והוא הסביר לי שזה בעייתי. שאלתי אם המצב עד כדי כך רציני, והוא הראה לי פוסט עם תמונה שלי שבו מישהו כתב, 'אני מעדיף לראות אותו מת מאשר על הבמה'. פתאום אתה מבין שיש אנשים שבאמת רוצים לפגוע בך".
הציעו לך גם תחפושת, כמו שהייתה לעדן גולן עם הפאה?
"לא, לא התחפשתי. את יודעת, יש רגע אחד שחרוט לי מהתחרות: כשהגיע שלב הניקוד והקהל הבין שיש סיכוי שישראל תזכה, התחיל בוז המוני של אלפי אנשים. בפעם הראשונה באמת פחדתי, אבל באותה שנייה אלוהים היה שם. נעמדתי על הספה בגרין רום, הרמתי את הדגל וצעקתי, 'עם ישראל חי'. יצאה ממני איזו עוצמה, אריה שלא חושש מכלום. כאילו אמרתי, 'אנחנו כאן עד הסוף ואנחנו לא מצטערים על כלום'. בדיוק אז אני קולט מישהו שמסתכל עליי וממש משדר שנאה, ואני עומד שם, שולח לו נשיקות ולבבות, מנסה להחזיר לו את האנרגיה ההפוכה במקום ליפול לתדר הנמוך שלו. אני גאה בעצמי על האיתנות הזאת. היה שם כוח, וזה היה מדהים".

לפני האירוויזיון וגם אחריו דיברת על החשיבות של אחדות בעם. למה היה לך חשוב להעביר את המסר הזה?
"יש רגע מהימים הראשונים שאחרי 7 באוקטובר שלא יוצא לי מהראש: נסעתי לתל אביב, הרחובות היו ריקים ושקטים, וכשעצרתי ברמזור פתחתי את החלון והתחלתי לדבר עם הנהג שלידי. הדבר הכי טבעי היה לשאול אותו, 'איך אתה מרגיש?'. זה אולי נשמע כמו דבר קטן, אבל באותו רגע הרגשתי שזאת האחדות שעליה אנחנו מדברים, התחושה שאנחנו כאן אחד בשביל השני. הייתי רוצה שנצליח לשמר אותה, אבל אני לא מתיימר להגיד שאני בעצמי תמיד מצליח. גם אני מתעצבן בכביש. גם לי יש עבודה לעשות עם עצמי".
לא כל מי שפרץ לתודעה באירוויזיון הצליח לשמר את המומנטום ולפתח קריירה יציבה. זה מדאיג אותך?
"עשיתי מוזיקה לפני, ואני עושה מוזיקה גם אחרי. כל מה שקורה בחוץ הוא לא בשליטתי. ברור שאני רוצה להישאר אהוב, ולפעמים הפחד הזה בהחלט מגיע, כי הדברים לא תלויים בך. בסוף זה הקהל, וגם את האהבה שאני מקבל ברחוב אני לוקח בעירבון מוגבל. יש בי איזה מנגנון שאומר, הכל טוב, אבל מוזיקה היא העבודה שלי ויש עוד חיים מעבר לזה. חשוב לי להיות בן טוב, אח טוב, חבר טוב, ובעזרת השם גם בן זוג טוב".
הנשמה שלי על צלחת
ב"70 פנים ללב" יש שירים שחושפים את בתן לא רק כמי שייצג מדינה על הבמה הגדולה בעולם, אלא גם כאדם פגיע שנוטה לביקורת עצמית ומתקשה לפעמים להעניק לעצמו את האהבה שהוא מקבל מאחרים. "מתי תאהב את עצמך כמו שאתה אהוב", הוא שר ב"חבר"; ב"נשארתי בחיים" הוא מבקש "להיות שמח, לתת הרבה יותר ממה שאני לוקח".
קל לחשוב שיש לך סיבות להיות מאושר, אבל מהאזנה לאלבום מצטייר אדם חסר ביטחון, שלמרות ההישגים לא מצליח לשמוח באמת.
"וואו, נגעת בנקודות".
כי מה?
"כי זה שדברים מסתדרים בחוץ לא אומר שבפנים הכל מדהים. אומרים, 'מרבה נכסים, מרבה דאגה'. אנחנו חושבים שאם יהיה לנו עוד משהו אז נהיה מאושרים, שנגיע לפסגה ונוכל סוף-סוף לנשום ולהגיד שעשינו את זה. אבל זה אף פעם לא מגיע".
האלבום החדש, שאתה חתום גם על כתיבתו, מאוד חשוף.
"נכון, ואני גאה בעצמי שאני מוציא אותו, כי הוא מביא את הנשמה שלי על צלחת. הוא נכתב לאורך שלוש שנים, ויש בו שירים שמציגים את נועם של פעם לצד שירים שמציגים את מי שאני היום, אחרי שעברתי דברים והשתניתי. אבל יש שם גם דברים שהם השורש שלי. יש אנשים שמקעקעים משפטים על הידיים כדי לזכור אותם, ואצלי אלה השירים. למשל, השורה 'להיות שמח, לתת הרבה יותר ממה שאני לוקח' נכתבה בעקבות שיעור של הרב יובל אשרוב, שדיבר על זה שצריך להתגבר על היצר לקבל, ולעבור למקום של נתינה. אני רוצה להיות האדם שנותן, כי אני מאמין שיש לנו תפקיד בעולם ושהנשמה שלנו באה לפה לעבוד, להתפתח ולעבור שיעורים. לפעמים אני חוזר לשיר הזה כשאני שוכח את זה, וזו גם התזכורת שאני רוצה לתת לאנשים".
מה לגבי "תאהב את עצמך כמו שאתה אהוב"?
"אני חושב שכל אחד יכול להזדהות עם זה, כי הכי קל להיכנס להלקאה עצמית. אם חבר שלך יעשה טעות, אתה תעודד אותו, אבל עם עצמך תהיה קשה יותר. בסופו של דבר גם אני בן אדם, גם לי יש קשיים משלי. אז כן, זה אלבום מאוד אישי".
אין שם "מישל".
"נכון, אבל זה אלבום שמדבר על תקופה".
נועם של היום מאושר יותר?
"זה ימים. היום, נגיד, אני עובר אחלה יום. אני שמח. כל יום הוא בצבע אחר, אבל בואי, אם תהיה שלוות נפש תמידית – לא יהיה לנו מה לעשות בעולם הזה יותר".

אמרת שאתה רוצה אהבה. יש לך זמן לחפש אותה עם הלו"ז שלך? לפני חודשיים מילאת פעמיים את מנורה.
"אני משתדל למצוא זמן, אבל זה לא פשוט. מצד שני זה המקצוע שלי, ומי שתגיע לחיים שלי תצטרך לקבל את זה ולהכיל את אורח החיים הזה. אם היא לא תדע לעשות את זה, אז תודה לאלוהים שהוא מנקה ממני את מי שלא מדויקת לי".
אז בוא ננצל את הבמה: מה אתה מחפש?
"שהנשמות שלנו יתאימו זו לזו. שיהיו הרבה צחוק, משיכה, אהבה וכבוד, ובעיקר תקשורת בריאה. שנדע לדבר על הדברים בצורה נעימה ומקרבת ושנהיה פתוחים ללמוד זה מזו. אני מאוד רוצה ללמוד ממנה, תמיד הייתי אדם מאוד רוחני במערכות יחסים".
איפה הרוחניות והדת משתלבות בחיים שלך היום?
"אני משתדל להיות קרוב לבורא. יש תקופות שאני מצליח יותר ותקופות שאני קצת רחוק, אבל השאיפה היא להיות מחובר. לאו דווקא בצורה דתית, אגב. יש דברים שאני אוהב לעשות כי אני מרגיש חיבור אליהם, כמו לקרוא מזמור תודה או לומר 'שמע ישראל', ולאחרונה גם לברך את ברכת הלבנה. אבל אני מתכוון יותר לעבודה פנימית. את יודעת, פעם שאלתי מישהי אם היא רוחנית והיא ענתה לי: 'כן, אני הכי מאמינה באנרגיות ובאסטרולוגיה'. אמרתי לעצמי, אלוהים ישמור".
והנה חזרנו לשאלה מה אתה מחפש.
"אני רוצה שהאישה שלי תביא לי איזושהי קונטרה, שנפרה אחד את השנייה. בא לי להתאהב ברמות וקצת לאבד שליטה. אני מחפש את התחושה הזאת, ולא קל לי לקבל אותה. לפעמים היא קורית, אבל לעתים מאוד רחוקות. אז אני מאחל לעצמי שזה יקרה".
צילום: אור דנון | סטיילינג: יובל פרץ ותומר אלמוזנינו | איפור: קרן אדרי | שיער: איתי שי | הפקה: טל פוליטי

