"הייתי נכנסת לחדר ומרגישה ישר זלזול"

חיי הלילה נתפסו במשך שנים כטריטוריה גברית כמעט לחלוטין. מפיקים, בעלי מועדונים, סוכנים ושותפים עסקיים - רוב מוקדי הכוח נשלטו על ידי גברים. גם כשיש נשים ברחבה, לא תמיד הן אלה שמקבלות את ההחלטות. אבל בשנים האחרונות יותר ויותר נשים לא רק נכנסות למרחב הזה, אלא גם מנהלות אותו.

ספיר בייפוס (25), מהמקימות של רדיו ברלין והיוזמת של Simple (קולקטיב יוצרים שמחבר בין תרבות, אוכל וחיי לילה) נכנסה לעולם הזה בגיל צעיר, כשהייתה סלקטורית בספוטניק. "זה חישל אותי ברמות", היא מספרת. "דווקא שם ממש חיבקו אותי כאישה. כן, יש אנשים שמגיעים ויורדים עלייך, אבל התפקיד הזה בנה לי ביטחון מטורף. לפני כניסה אין מצב שמישהו מדבר אלייך מלוכלך, כי הוא יודע שהוא לא ייכנס. זה ממש עזר לי לבנות ביטחון".

משם המשיכה בייפוס לעולם ההפקה והקימה יחד עם חברים את רדיו ברלין. "כאישה אני מביאה איזושהי רוח אחרת להפקה ואני חושבת שגם הקהל מרגיש את זה. היה לי המון ערך לתת, אבל כשהתחלנו לא תמיד אותי שמו בפרונט", היא נזכרת. "כשאת בעולם של כרישים את חייבת להיות חזקה. לא משנה איך את מרגישה בפנים. גם ברגעים הכי קשים את מחבקת את כולם - את היחצנים, את הבליינים, את השותפים. ואז מגיעה הביתה ומתפרקת".

הקשיחות הזאת, היא מסבירה, לא נולדה סתם. "אני אישית עברתי לא מעט הטרדות בחיי הלילה. חוויתי דברים מאוד לא פשוטים. זה פתח לי את העיניים. הבנתי שאני לא מוכנה שזה ימשיך לקרות סביבי. היום, אם אני רואה שמישהו חוצה גבול באירוע - אני זאת שמוציאה אותו. זה קשה, אבל זה גם מספק. כי אני מנטרלת את הדבר הזה".

המעורבות בתעשייה עם תדמית של סמים וחוסר גבולות פוגשת אותה גם בחיים האישיים: "יצאתי לדייטים עם גברים שאמרו לי בפנים: 'איך אפשר לסמוך עלייך?' כאילו עצם זה שאני מפיקה בעולם הלילה אומר משהו על האופי שלי. יש איזושהי תפיסה שאישה בלילה היא מסוממת, שוכבת עם כולם, חיה באיזה לופ כזה. אני הבן אדם הכי נאמן שיש. אבל הסטיגמה קיימת".

כולם אוהבים לרדת כל הזמן על הדור הצעיר, אבל דווקא בייפוס מעידה על שינוי חשוב שקורה: "הגברים הצעירים יותר רואים את הדברים אחרת לגמרי, המגדר תופס הרבה פחות מקום. הם מסתכלים עלייך ואומרים: 'את מקצוענית'. הם רוצים לקדם אותך, רוצים לעבוד איתך. יש פה שינוי דורי ברור".

"לפעמים עצם המחשבה להיכנס לתחום שנתפס גברי מרתיעה נשים צעירות, אבל כדי להגיע לאיזון צריך כמה חלוצות"

גם שני בנגיאט שעובדת בחברת "הכרם משקאות חריפים", פועלת בלב מרחב שנתפס כגברי במיוחד: עולם האלכוהול. "99% מהפגישות שלי הן עם גברים", היא אומרת. "בהתחלה הייתי נכנסת לחדר ומרגישה ישר זלזול והרמת גבה. גם בחפיפה שלי היו בעיקר גברים, וגם הלקוחות שלי כמעט כולם גברים".

את מה שנתפס בתחילת הדרך כחסרון בעבודה שלה כמשווקת מותגי אלכוהול, היא דווקא הפכה לעמדת כוח. "אני אוהבת את הסוויץ' הזה. אני נכנסת לחדר, רואה את המבטים, ואז פותחת את הפה - מדברת אלכוהול, מדברת שיווק, מדברת אסטרטגיה - ופתאום זה מתחלף לכבוד. מבינים שיש פה בחורה מקצועית, חדה וברורה".

ובכל זאת, היא אומרת, הפערים עדיין קיימים. "חד משמעית יש פערים, בעיקר בכל מה שקשור למשא ומתן ונקודת ההתחלה. אני מרגישה את זה מאוד. מנסים להוריד מולי מחיר בצורה שלא היו מנסים מול גבר. השיחות שמנהלים איתי על כסף לא היו מתנהלות ככה מול גבר. אני לומדת לנהל את זה, אבל זה קורה".

בנגיאט (28) מדברת גם על גבולות שנשים לומדות להציב לאורך הדרך. "בהתחלה הגבולות שלי היו יותר גמישים. רציתי להתחבב. לא רציתי שידביקו לי טייטל של 'ביצ'ית', שזה גם משהו שמודבק רק לנשים. היום הגבולות שלי מאוד ברורים ומי שעובד מולי יודע את זה. אם משהו לא מרגיש לי נכון - אני שמה קו".

כמי שהתחילה את דרכה בעולם האלכוהול כברמנית, היא מכירה היטב גם את הצד הפגיע של המערכת. "את לפעמים בתוך מערכת סגורה. אם אבא של הבעלים שם עלייך יד - למי תפני? זה עולם שיכול להיות מאוד אפל. היה לי רגע שהרגשתי שחיי הלילה שואבים אותי למקום לא טוב. מכרתי את הרכב, קניתי כרטיס טיסה ועזבתי. כשחזרתי, חזרתי אחרת. עם מרפקים - כבר לא מהמקום החלש".

ובכל זאת, היא לא רואה את עצמה כמי שנאבקת בתקרה בלתי עבירה. "אני באמת לא מרגישה שיש תקרת זכוכית. ברגע שנשים יבואו ויגידו: 'אני רוצה להיות שם' - הן יצליחו. לפעמים מראש המחשבה להיכנס לתחום שנתפס גברי יכולה להיות מאיימת ולהרתיע נשים צעירות, אבל כדי להגיע לאיזון צריך כמה חלוצות. אנחנו לא רודפות אחרי הזדמנויות, אנחנו מייצרות אותן".

"חד משמעית יש יותר דיג'ייז נשים - בכל הז'אנרים"

נועה הולצמן (34) הגיעה כבליינית ברחבה אל עמדת הדיג'יי. "זה עולם מאוד לא פשוט. הקצב שלו, השיח שלו, מה שנדרש ממך - זה לא פשוט", היא מסבירה. "השעות, האנשים, העבודה עם גברים, זה דורש שרירים, אבל אני שמה בצד את כל השיח של עולם גברי, עולם נשי או אפליה מתקנת", היא מתעקשת בשביל לא להיתקע על רק בעולם ההגדרות: "אני מביאה רוח חדשה. יותר בלייניות ברחבה, יותר דיג'ייז יוצרות. כל אחת שנכנסת רק מעלה את התחום, יוצרת יותר גיוון ויותר עניין".

לדבריה, בתחילת הדרך המגדר אפילו יצר סקרנות. "אם אני כנה, בהתחלה זה הקפיץ אותי ופתח דלת. היה עניין. אבל בסוף אם את לא טובה - זה לא יחזיק". את התגובות שהיא מקבלת ברחבה מבלייניות היא מתארת בהתרגשות. "נשים באות אליי ואומרות לי: 'איזה כיף, איזה כוח נשי, איזה אנרגיה'. זה לא אני פרסונלית, זה משהו אנרגטי שקורה כשיש אישה בעמדה".

זה לא סוד שעם השנים רואים יותר ויותר שמות של דיג'ייז חדשות בעמדות, בין אם זו נויה אסרף או נויה צ'יקורל. ולא, לא לכולן קוראים נויה: "זה קורה חד משמעית - בכל הז'אנרים. נשים פותחות אחת לשנייה דלת. יש יותר אחווה, לפחות במעגלים שאני חיה בהם".

לסיום היא מבקשת לפרגן לקולגות מהסצנה. "אני מאוד אוהבת את סמג' ואלינה - הסיסטרז שלי שתמיד כיף לי לנגן איתן. גם נגנית הסקסופון עופרי סאקס (רוסו) - יוצא לנו לנגן יחד באירועים מיוחדים, והיא מאוד מוכשרת ובולדוזרית".