צעד הזוי: Innervisions חסמו מוזיקה של אמנים ישראלים שחתומים אצלם - רק בישראל

חוסמים מוזיקה של ישראל בארץ: הלייבל Innervisions, מהחשובים בסצנה האלקטרונית, חסמה את הגישה בישראל למוזיקה של אמנים ישראליים שחתומים אצלה בספוטיפיי, אפל מיוזיק ופלטפורמות סטרימינג נוספות. בין האמנים נמנים יותם אבני, "הארד טו טל", טל פוסמן ויוסט קוהן. גורמים המעורים בפרטים סיפרו ל-mako: "יודעים על כמה אמנים שדיברו איתם על הצעד הזה - והם הבהירו להם שזה נעשה מסיבות פוליטיות".

ההחלטה של הלייבל, שהקימו דיקסון ו- Âme שניגנו בעבר בישראל תמוהה: בניגוד לאמנים וחברות תקליטים שלקחו חלק ביוזמה No Music For Genocide וחסמו את כל המוזיקה שלהם להאזנה בישראל - Innervisions חסמו רק את האמנים הישראליים להאזנה בישראל, והמאזין הישראלי עדיין יכול לשמוע את שאר המוזיקה של הלייבל. בשיחה עם mako מגדיר זאת יותם אבני, הדיג'יי והמפיק הישראלי שהוציא גם הוא מוזיקה בלייבל, כ"טעות מטופשת".

"אינרוויז'נס לא הייתה חתומה על העצומה של No Music For Genocide ולא הצהירה בפומבי שהיא לוקחת חלק", הסביר אבני, "אבל אתמול חבר הסיט את תשומת לבי לכך שכמה מלהיטים הכי גדולים שלי נמחקו מעמוד האמן שלי בספוטיפיי... כל שאר קטלוג המוזיקה של אינרוויז'נס כן זמין בכל הפלטפורמות, אלו רק היוצרים הישראלים שאינם זמינים ורק לתושבי ישראל. במקרה כזה יש כאן בבירור אפליה על פי לאום ושום מטרה גדולה לא הושגה באמצעי זה כמחאה".

מדובר, אכן, בבחירה מוזרה במידה ובחברת התקליטים רצו להחרים את ישראל: "הכוונה המקורית הייתה להעניש קולקטיבית את כל מאזיני המוזיקה בישראל - אבל כל הקטלוג שלהם עדיין זמין להאזנה כאן. אז זה בלוף. המוזיקה שלי שחתומה אצלם עדיין מופצת בכל שאר המדינות ומאחר וישראל היא שוק קטן אין לזה שום משמעות כלכלית עבורי. אף מטרה לא הושגה כאן כי הם לא הצהירו על פעולת המחאה שלהם בפומבי - אין רווח של אהדה ציבורית. היחידים שהם הענישו זה את המוזיקאים שהעניקו להם להיטי ענק. שאירחו אותם בישראל עשרות פעמים, שהופיעו איתם בכל העולם. אלו אמנים שחלקם בכלל לא גר בישראל - העובדים הישראלים בחברה שלך הם אלו שצריכים להיענש?", תהה.

המפיק הישראלי המשיך: "זה כאילו שחברת היי-טק אמריקאית או אירופאית תחליט לפטר את כל העובדים שהמוצא שלהם ישראלי, אבל ימשיכו למכור ולהפיץ את המוצרים שלהם לתושבי ישראל. מה פה המחאה? איפה החרם? יצרתם עולם שבו אפשר לפטר עובד רק על פי המוצא המדיני שלו? זאת אומרת שגם מוזיקאי רוסי, איראני או עיראקי צריך לחשוב פעמיים אם להחתים את המוזיקה שלו להפצה בחברה גרמנית... זאת הרגשה נוראית, מעליבה ומאכזבת. אלו אנשים שכיבדתי ושהערכתי מקצועית". אבני סיים את דבריו בבקשה לסיוע מעורך דין שיהיה מעוניין לקחת חלק ולטפל במקרה.