בין המוסדות הוותיקים למועדונים החדשים: איביזה נשארה המֶכָּה של חיי הלילה

בעולם שבו טרנדים מתחלפים במהירות, איביזה הייתה ונשארה המכה של חיי הלילה. בשנים האחרונות (והרבה בזכות הרשתות החברתיות) היא רק חיזקה את מעמדה כבירת המסיבות של העולם - המקום שבו הכול קורה, נבחן ונמדד.

השנה נוספה לאי נקודת ציון חדשה שמסמנת את השלב הבא בהתפתחות של הסצנה - UNVRS, המועדון החדש שנבנה על חורבות פריבילג' האגדי שבסן רפאל. אחרי שנים שבהן נדמה היה שאיביזה כבר ראתה הכול, המקום הזה הצליח לייצר שוב התרגשות לקראת העונה שמסתיימת כעת.

זהו לא עוד קלאב, אלא מתקן שמנסה להגדיר מחדש איך נראית חוויית לילה מודרנית - עם עיצוב שמרגיש כמו שילוב בין האנגר מסיבות תעשייתי לקלאב יוקרתי, ועם מערכת סאונד שנבנתה במיוחד לחלל ומספקת עוצמה ודיוק בלבל אחר לגמרי. לצד הרחבה המרכזית יש גם רחבת בונקר קטנה וכן את ה-Wild Comet - מתחם השירותים שהפך לאטרקציה בפני עצמה, עם דיג'יי שמנגן בזמן אמת ותאורה שממשיכה את האנרגיה של המועדון גם שם. זה גימיק שעבד נהדר כבר במועדון האח של הקבוצה, Hï Ibiza, וגם כאן הוא מצליח לשבור את השגרה ולחבר את כל המתחם לחוויה אחת מתמשכת.

במהלך האירועים של ANOTR, שרה לנדרי ושארלוט דה ויט שבהם נכחתי, המועדון הוכיח את עצמו ככזה שמסוגל להתמודד עם ציפיות גבוהות. הסאונד היה עוצמתי ונקי, התאורה והויז'ואל מרשימים אבל לא משתלטים, והמיזוג שמר על אווירה נינוחה גם בשיא העומס. ובכל זאת, למרות ההפקה המרשימה, מרגיש שלמקום אין ממש עדיין זהות ומדובר מתקן מתקדם, מוקפד ומרשים, שעדיין מחפש את הנשמה שתהפוך אותו לבית אמיתי של הסצנה.

מהצד השני של הספקטרום נמצא פאצ'ה - המוסד הוותיק של האי, שממשיך להזכיר לכולם למה הוא נחשב לאחד ממקדשי הלילה הגדולים בעולם. 52 שנה אחרי שנפתח, הוא עדיין שומר על הקסם והאלגנטיות שמייחדים אותו. ביקרתי במקום בערב שבו התארח שם מיטה גאמי, אחד השמות הישראלים הבולוטים בסצנה, התארח בליין של קאמלפאט, והיה מרגש מאוד לראות אותו מנגן על אותה במה שעליה גדלו אגדות ענק ולהרגיש איך הקהל של המועדון המיתולוגי מקבל אותו בכבוד ובאהבה שכל כך מגיעה לו.

אם פאצ'ה הוא הלב של האי, אושואיה היא הפנים שלו. המועדון-מלון הפתוח ממשיך להיות הבית הרשמי של ה-EDM, עם הפקות ענק ואווירה שמרגישה כמו פסטיבל בכל ערב. הכמות הבלתי נתפסת של קהל באירועים האלה מוכיחה שהשנים הקשות של הז'אנר מאחוריו - ה-EDM חזר, והוא שוב ממלא רחבות.

ומה עם הפחד הטבעי של להיות תייר ישראלי בימים אלה? בעוד שבחלקים אחרים של ספרד נשמעו בחודשים האחרונים ביטויים של עוינות כלפי ישראלים, באיביזה המציאות שונה לגמרי. בשום מקום - לא במועדונים, לא במסעדות, לא ברחוב - לא הורגשה אפילו שמץ של הסתייגות. להפך, אנשי שירות, בליינים, תיירים ומקומיים קיבלו אותנו בחיוך גם כשידעו שאנחנו מישראל. גם על הבמות זה היה ניכר: מיטה גאמי בפאצ'ה, רפאל ו-אדם טן ב-UNVRS, וסט מצוין של סרגה - כולם הוכיחו שגם בתקופה הכי שחורה שחיי הלילה של תל אביב ידעו מעולם, הסאונד הישראלי עדיין בועט.

במבט רחב יותר, אפשר לזהות כמה מגמות בולטות: ההארד טכנו השתלט על הרחבות והפך מסגנון נישתי למיינסטרים החדש של חיי הלילה, עם סאונד מהיר, אגרסיבי וסוחף. במקביל, יותר ויותר בליינים מדברים על המחירים באי - מסיבות שעוברות את רף ה-90 יורו, מים שעולים מעל 15 יורו וביקורת גוברת על התחושה שהמחירים כבר עברו את גבול הטעם הטוב. איביזה תמיד הייתה יעד יוקרתי, אבל השנה יותר מתמיד - היא דורשת מהבליינים לבחור בין החלום למציאות.

ובין כל זה, קשה להתעלם מתופעה שמעסיקה יותר ויותר מפיקים ובליינים - השימוש האובססיבי בטלפונים. יותר מדי אנשים עסוקים בלצלם במקום להיות נוכחים. לכן מסיבות שמחזירות את הרגעים של “כאן ועכשיו” הפכו למבוקשות במיוחד. סדרת המסיבות ללא טלפונים של מייקל ביבי השנה הייתה דוגמה מושלמת לאיך רחבה צריכה להיראות עם אנרגיה פשוט מדהימה.. גם בליין ה-Circoloco הסופר פופולרי, במסיבה שבה ביקרנו, היה איסור מוחלט להשתמש בטלפונים ברחבת ה-Terrace, מה שהפך את החוויה למדהימה: בלי צילומים סטורי או לטיקטוק, רק מוזיקה, אנשים ורגע אחד שאתה לא רוצה שייגמר.

למרות המחירים, ההפקות המוגזמות והמסכים שמאיימים לגנוב את הפוקוס, איביזה ממשיכה להזכיר לכולם למה היא המקום הכי חשוב בעולם לחיי הלילה. בין הוותיקים כמו פאצ'ה לדור החדש של UNVRS, בין סצנת ההארד טכנו לקלאבים של ה-EDM, האי הזה ממשיך להכתיב את הקצב - ולפעמים גם מצליח להחזיר אותנו לדבר הפשוט שבסופו של דבר כולם מחפשים ברחבה: מוזיקה מעולה, אנרגיות ואנשים יפים שלא רוצים ללכת הביתה.