תמיד רציתי להופיע ולצרוח, זה צורך שמגיע מבפנים

עם פרוץ המלחמה החליט אורי קומאי, מי שאולי מוכר לכם יותר בשם דודו פארוק, לעשות מהלימון לימונדה. את השהיות הארוכות במקלטים הוא ניצל לטובת בדיקת חומרים למופע החדש שלו, רק הוא והבידורית. "הייתי אמור להיות עכשיו בשתי הופעות בארצות הברית, אחת במיאמי ואחת בלוס אנג'לס", הוא מספר, "תשע הופעות בסך הכל נדחו לי בעקבות המלחמה, אז החלטתי לנצל את הזמן כדי לחשוב איך בדיוק אני רוצה לבנות אותן, מה חשוב לי יותר ופחות, לאיזה כיוונים אני רוצה לקחת את זה. גם באופנה, גם בטקסט ובמוזיקה עצמה. חוץ מזה, זה גם זמן לנוח".

דרך מקורית להעביר את הזמן.
"כשאתה נמצא ברכבת נוסעת אתה לא רואה בדיוק איפה התחלת ואיפה תסיים, וגם אחרי 7 באוקטובר הבנתי שלא משנה כמה אתה מדוכא, אם אתה פונה ליצירה זה פותח לך את הנשמה ויוצאים דברים מרגשים. אמרו שיש הגבלה של עד 50 איש, אז חשבתי – 50 איש זה קהל לכל דבר. פתחנו שתי הופעות ומראש היינו מוכנים עם מכונת קריוקי לזמן אזעקה במקלט. אחרי שלושה שירים באמת פתאום הייתה אזעקה, לקחתי את המיקרופון והבידורית ושמנו מזרחית. היה מגניב".

אפשר להרים גבה על המופעים המחתרתיים של קומאי והלגיטימיות שלהם בימים אלה, אבל מבחינתו זו תהיה עוד טיפה בים הביקורת שהוא כבר רגיל אליה. כבר שמונה שנים שקומאי/פארוק הוא אשף ביצירת סערות, ולפני המקלטים הייתה זו מערכת היחסים עם התסריטאית והשחקנית בת חן סבג, שמבוגרת ממנו ב-12 שנה, שיצרה כותרות. אם לא די בפער הגילים, סבג ניהלה עד כה מערכות יחסים מתוקשרות בעיקר עם נשים, הזכורה שבהן היא אורנה בנאי.

אפשר לומר שלשני הצדדים הכותרות באו בול בזמן: סבג בדיוק חזרה למסך אחרי שנים של היעדרות עם סדרה חדשה, וקומאי משתתף בימים אלו בסדרה חדשה שבה הוא מגלם צעיר חרדי. שניהם ידועים כטראבל-מייקרים, ולכן היו לא מעט שתהו אם מערכת היחסים הזאת נועדה למטרות יחסי ציבור. "בת חן היא נשמה טובה ויוצרת אמיתית. יש בינינו חיבור חזק מאוד ותמיד יהיה. ניסינו להיות ביחד, לא הצליח, וזה קרה בטוב, באהבה ובבגרות. אני ממש מודה על מה שהיה בינינו".

אתה מבין למה אנשים חשבו שהקשר ביניכם היה תעלול יחצני?
"לא, ממש לא. יצאנו עם הזוגיות אחרי שהסדרה של בת חן ירדה ונפרדנו לפני שהסדרה שלי עלתה, היא נדחתה כבר ארבע פעמים בגלל המלחמה. זאת הייתה אהבה אמיתית, זה נמשך חודשיים-שלושה וזה נגמר בצורה רגילה לגמרי".

לא הייתה סיבה מיוחדת? אולי פער הגילים ביניכם?
"אנחנו שני אנשים בשני נתיבים שונים שלא הולכים לאותו כיוון. אנחנו חברים טובים והחלטנו פשוט לסיים את הקשר. אפשר להגיד שלפער הגילים הייתה משמעות, אבל לא הייתי שם על זה את האצבע. בכל אופן, עכשיו בכל אופן אני רווק תוסס וצמא לזוגיות".

בחיים לא ראיתי בן אדם שנפגע ממני

קומאי (29) נולד וגדל בתל אביב. כשהיה בתיכון הוא יצר את הדמות הפיקטיבית דודו פארוק, מעין פרודיה על זמר מזרחית וראפר פרובוקטיבי. "בגיל 16 קראתי לדודו בשמו בפעם הראשונה, אבל תמיד הייתה לי האנרגיה שלו בגוף", הוא נזכר. "הדמות הזאת עזרה לי מאוד בצבא. שירתתי בתותחנים, הייתי מפקד ואחר כך גם הציעו לי לצאת לקצונה, ודווקא בצבא הדמות הזאת קיבלה צורה אמיתית דרך שירים, סרטונים, קליפים והופעות. פתאום דודו תפס גוף, נוכחות, סיפור. מה שמטורף זה שהכל קרה בזמן שהייתי בשירות קרבי, כמעט בלי זמן פנוי. הייתי מגיע הביתה פעם או פעמיים בחודש ובימים הבודדים האלה כותב שירים, מקליט, לפעמים אולי מספיק איזו הופעה קטנה. נהניתי מזה מאוד, אבל מצד שני, זה גם יצר קושי".

למה?
"כי בשלב מסוים כבר לא יכולתי להסתובב רגיל בבסיס. אנשים בחדר האוכל היו קולטים שדודו פארוק עומד לידם עם מגש וכל פעם מחדש היו התלהבות, צילומים, רעש. זה נהיה אינטנסיבי, אז הייתי מבקש שיביאו לי את האוכל לחדר, או שלפעמים הייתי פשוט מוותר על לאכול בכלל. אולי בגלל זה אני רזה היום", הוא צוחק.

אחרי כמה שנים של פרובוקציות החליט קומאי לאפסן, לפחות זמנית, את הדמות. בריאיון בלתי נשכח לחדשות 12 הוא התנער מהדמות והציג את אורי החדש – רוחניק שמנגן על פאנטם (כלי נגינה מתכתי שמפיק צליל שמזכיר נבל) ומתגורר בכפר ורדים. במבט לאחור אפשר לחשוב שגם אורי ההוא היה דמות מומצאת, סוג של הטרלה. "את לא הראשונה שאומרת לי את זה, והאמת שאני סקרן לדעת למה חושבים ככה", הוא אומר על הטענות.

אולי הדמות הזאת בכפר ורדים הייתה פשוט תפקיד נוסף אחרי דודו?
"זה לא היה תפקיד, הייתי שם חצי שנה, חייתי את זה, אבל היה לי איזה רעיון שאם אני אצא מעצמי ואגיד משהו אחר, לא בתור דודו, אז ייפתח אצלי משהו חדש. בדיעבד לא אהבתי את הריאיון הזה. אני לא יודע אם זו העריכה או חוסר המודעות שלי, אבל זה נשמע כאילו התנצלתי על דודו".

ולא התנצלת? על הניכוס התרבותי? על הבדיחה המזרחית?
"ההפך הוא הנכון. אני מאמין שמה שעשיתי היה מדויק, ואגב, אני חצי מרוקאי ורבע מצרי. בשטח בחיים לא ראיתי בן אדם שנפגע ממני, כשהסתובבתי בירושלים הגיעו אליי חרדים עם שטריימלים וביקשו ממני ברכה לילדים כי המרצ'נדייז הכי נמכר שלנו היה כיפות של דודו. אבל בכללי, כל התקופה הזאת הייתה בעיטה כזאת בתדמית של דודו, הנה, תראו, זה הפוך, אני בכלל מנגן על פאנטם".

ואז איך דודו חזר?
"אני בכלל לא חושב על הדברים האלה עד הסוף, עכשיו כשאת שואלת אותי אני צריך לעצור ולחשוב איך זה קרה. אני בן אדם שקל לו להתמסר לסיטואציה שהוא נמצא בה וקל לו גם לשחרר. אף פעם לא הייתה לי תקופה שרציתי להיעלם, להפך. תמיד רציתי להופיע ולצרוח, זה צורך שמגיע מבפנים".

הרכבת המהירה שקומאי נוסע בה הגיעה כעת לתחנה נוספת – קריירת משחק. אחרי שלוהק לתפקיד משחק ראשון בסדרה "פטריק" לצד שלום אסייג לפני כשנתיים, הגיעו גם "יקומות" של רועי כפרי וגון בן ארי ו"ברלין בלוז", ובימים אלו אפשר למצוא אותו ב"בהסתורה", שבה הוא משחק צעיר חרדי שמנהל חיים חילוניים בסתר. לאחרונה הוא הצטלם לסרט "חלק בעולם הבא" בבימוי הבמאי הרוסי-יהודי זוכה הפרסים דימה (דמיטרי) פיקס. הסרט, בהפקה בין-לאומית, עוסק במשפחה שמתפרקת אחרי מותה של האם. האב נכנס לעולם הדתי, מה שיוצר פער גדול וקונפליקט חריף בינו לבין בנו. קומאי משחק את בן הזוג של הבן, נמרוד, שמגיע מרקע חרדי ויוצא בשאלה בעצמו.

אף על פי שהוא רק בתחילת דרכו, כבר ברור שקומאי הוא שחקן טוטלי. הוא מצליח למצוא את עצמו בתוך כל דמות שהוא נתקל בה ומרגיש בתוכה בנוח, וגם דמות החרדי שהוא משחק בימים אלו היא חלק מ-DNA שלו. "עשיתי קורס משחק קצר של כמה חודשים וחידדתי את היכולות שלי, אבל האודישנים הגיעו אליי פשוט כי הם היו צריכים להגיע, הדמויות שלי רצו לצאת החוצה. החרדי, למשל, יש לי גנים חרדיים עמוקים מצד אבא, זו משפחה של רבנים מאוד מוכרים בליטא, ראשי ישיבת מיר והגאון מווילנה עמוק מאוד בשורשים שלי. בטסטסים הראשונים הייתי חרדי פול פאוור, הלבישו אותי בחליפה ושטריימל, כל מה שצריך, ובקלות היה אפשר להאמין שאני בן של אדמו"ר. היה בי קול שאמר לי, 'לך ככה לבני ברק', אז הסתובבתי שם, נכנסתי לבית כנסת, התפללתי ודיברתי עם המון אנשים. לא נכנסתי לשיחות עמוקות כי לא רציתי שיעלו עליי שאני לא חרדי, אבל המטרה שלי לא הייתה לעבוד על אף אחד, אלא רק לעשות אומנות".

דודו הוא כבר לא הרוקסטאר המזרחי. זה משהו אחר

בפאזה הנוכחית שלו דודו פארוק הוא די-ג'יי שמתקלט בארץ ובחו"ל, ואת ההח' והע' החליפו ביטים אלקטרוניים ודרופים. "זה התחיל כשהלכתי למסיבה עם שתי חברות טובות, ראיתי את הדי-ג'יי וקינאתי. אני שם בקהל, רוקד, ובא לי להיות הוא. חודש אחרי זה כבר ניגנתי כבר באותו מועדון".

אתה עולה לתקלט כדודו פארוק, אבל בפועל זו לא הופעה של דודו אלא סט של טראנס וטכנו. אולי להופיע בתור דודו זאת הדרך המהירה לסגור הופעות כדי-ג'יי מתחיל?
"אני תותח-על, אני מאוד עקשן על המוזיקה והסאונד, אני פרפקציוניסט. חד-משמעית היה לי קל יותר להיכנס לבמה גדולה בתור דודו, אין ספק, אבל צריך לרצות את זה ולעשות את זה טוב. וכן, דודו פארוק זה שם הבמה שלי, זה כמו הכותרת שלי, זה כבר לא בהכרח דמות. אני יכול להיות רוקסטאר כדודו, אבל זה לא הרוקסטאר המזרחי, זה משהו אחר".

בפעם האחרונה שהוציא קומאי/פארוק אלבום, השנה הייתה 2021, ימי הקורונה. אף שהוא כמעט לא הופיע איתו, כמה שירים מתוך האלבום "ששש..." הצליחו להפוך לקאלט, למשל השיר הפרובוקטיבי "סטפן לגר", שעסק באיבר המין של החבר הקרוב. שיר אחר שהפך ללהיט הוא "סיאנס", שלאחרונה זכה לקליפ שהופק בשיתוף המגזין הבין-לאומי Honeysuckle, שעל שערו הוא גם הופיע.

בצעד לא ממש שגרתי הוא החליט כעת להוציא את האלבום מחדש, הפעם כתקליט ויניל, ממש כמו פעם, שיימכר באופן פיזי. "אני עובד על מהלך חדש סביב תקליטי ויניל. וזה לא רק בשבילי, אני יוצר פלטפורמה שתוכל לשרת גם אומנים נוספים. מעניין אותי לבנות דברים שיש להם גוף, נוכחות וחיים אמיתיים. מבחינתי רק עכשיו האלבום הזה מקבל את הכבוד הראוי לו ואת החיים שהיו צריכים להיות לו. במקביל אני עובד על מוזיקה חדשה, בעיקר מזרחית, עם אבי אוחיון ומתן דרור, מגדולי הכותבים והמלחינים בישראל כיום. יש כמה שירים שאני ממש אוהב ומתרגש להוציא. החודש ייצא שיר אחד, ולשני ייקח עוד קצת זמן".

אם לא די בכל הטייטלים הללו, בקיץ הוא ישיק מוצר חדש, ערק פארוק. מי שעוקב אחריו מתחילת הדרך בוודאי זוכר את הלהיט הראשון שלו, "ערק ערק ערק (דוד המלך)". אז מה גרם לו להפוך ליצרן משקאות דווקא עכשיו? "אנחנו עובדים כבר חמישה חודשים על למצוא את הטעם הכי טוב והכי אותנטי", הוא אומר. "אני עובד על זה עם קובי עזרן, אספן ערק ובעלים של בר האניס הגדול ביותר במזרח התיכון, פימפינלה, שנמצא בשוק לוינסקי בתל אביב. זה ערק עם ארומות חזקות שמיוצר במזקקת בוטיק ועבר תהליך ארוך עד שהגיע לטעם החד, החזק והארומטי כמו שדודו אוהב. קובי הוא מדען של ערק, וביחד צללנו והעמקנו בעולם הזה. אנחנו הולכים להוציא גם מוצר פרימיום, אבל זה בשושו עדיין".

דודו עף על ההזדמנות להיות דוגמן. את אורי זה הביך

בשנת 2018, בשיא ההצלחה של דודו, הוא קטף את התואר "הגבר הסקסי בישראל". לא מדובר בדיוק בדוגמן במובן הקלאסי של המילה, אבל העיניים הכחולות העמוקות והמראה השדוף, כמעט שברירי, הפכו אותו לדמות מושכת ששוברת את התבנית הגברית המוכרת ויוצרת סוג חדש של סקס אפיל.

את הגנים המוצלחים חולק קומאי עם אחותו נטע קומאי, דוגמנית בעצמה, וכעת גם הוא נכנס לתחום האופנה בתור הפרנזטור של רשת אורבניקה. "בתור דודו עפתי על ההזדמנות להיות דוגמן, אבל בתור אורי זה קצת הביך אותי", הוא אומר, "החיבור עם אורבניקה מרגש אותי וטבעי לי מאוד. אנחנו נהנים לעבוד ביחד וזה יושב נכון גם על הסגנון שלי וגם על המקום שאני נמצא בו היום. אורבניקה גם מאמינים ביצירה ובחיבור שבין אופנה ומוזיקה, ואנחנו אמורים בהמשך השנה להוציא יחד קליפ לשיר 'ג'ינס קרוע'. גם העבודה עם פרידה (עוזיאל, המשמשת גם היא פרזנטורית של המותג – מ"מ) בתוך הדבר הזה יצרה חיבור עוד יותר מעניין ומדויק, וכל העסק בא בזמן ובמקום הנכונים".

במציאות קומאי מגיע לריאיון בבגדי וינטאג' שלא בדיוק מזוהים עם קו האופנה המהירה של הרשת שהוא מפרסם – חולצה ישנה של קוקה-קולה, ג'ינס של המותג הטרנדי "טרו רליג'ן" ומגפי בוקרים. על הצוואר מתנדנדת לו שרשרת חי. "אני אוהב בגדים מיד שנייה, ואלו בגדים שהם גם שלי וגם של דודו. אני כל הזמן בתהליך של מחקר ומגלה איך דודו משתנה ואיך הוא משתלב בתוכי. אני משתנה הרבה, לפני שנתיים למשל לבשתי רק שחור, שחור, שחור והכל עור. הייתי מטאל והייתי פאנק, ועכשיו אני יותר מזרחית, יותר נכון, רוק אנד רול מזרחי".

ואיך זה משתלב עם התפקיד החדש שלך בתור פרזנטור של אורבניקה?
"תתפלאי, זה הפתיע אפילו אותי, אבל יש להם סטריט וור פצצה, בגדים baggy ולוגואים גדולים. אנחנו עושים מוזיקה משותפת, זאת עוד במה בשבילי והיה לנו חיבור טוב מאוד. הם פתוחים בראש וזה בדיוק מה שצריך. זה לא הקמפיין הראשון שלי, אבל זאת פעם הראשונה שאני ממש גאה בתוצר".

זמר, שחקן, די-ג'יי, דוגמן. נראה שעוד לא ממש החלטת מה אתה רוצה להיות.
"אני בונה לעצמי חיים ודרך שבהם אני לא מוגבל לתדמית אחת. מעל הכל אני אומן, ומה שמעניין אותי עכשיו זה לאפשר לכל הצדדים שבי לגדול בלי לפחד, בלי להצטמצם ובלי להיכנס למסגרת אחת".

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: אייזק לוי | איפור: קרן אדרי | ע. סטיילינג: ליה פולונסקי | הפקה: טל פוליטי