את פורים אי אפשר לבטל - אז למה המשטרה מתעקשת?

חגיגות פורים - ה-חג של חיי הלילה בישראל - בוטלו באופן רשמי, אבל בפועל ישראל הוצפה בימים האחרונים באינספור מסיבות בדירות, וילות, חניונים ומרחבים מוגנים. רבים הופתעו ואף ביקרו את אלה שבחרו לחגוג למרות המצב. אבל כל מי שקצת חי את השטח יודע: הישראלים לא יוותרו על החגיגות שלהם - בטח לא על פורים. אחרי מה שקרה כאן בקורונה היה אפשר לצפות שהגורמים השונים כבר יבינו את זה, אבל משום מה הם עדיין מצאו את עצמם מופתעים.

האם העובדה שמדובר בפורים מצדיקה חגיגות המוניות באמצע שוק מחנה יהודה? ברור שלא. אבל אחרי יום או יומיים שבהם המסיבות כבר קרו בפועל, בהחלט אפשר היה לחשוב על מתווה כזה או אחר שיאפשר לחגוג בצורה בטוחה במרחבים מוגנים. פיזור מסיבה שהתקיימה חמש קומות מתחת לאדמה תוך שימוש לכאורה בגז מדמיע - הוא בטח לא הפתרון.

בינתיים המשטרה נכנסה לאירוע בכל הכוח: מסיבות נסגרו, דוחות חולקו והתקהלויות פוזרו כמעט בכל מקום שבו הופיעו רמקול או פלטה של דיג'יי. זו כמובן העבודה שלהם, אבל אי אפשר שלא לתהות למה בכל פעם שזה מגיע לחיי הלילה - משטרת ישראל הופכת לפתע לאחד הארגונים היעילים ביותר במדינה.

שאלה נוספת שנשאלת - היא איפה עיריית תל אביב? העיר שמשיך שנים נחשבה כבירה עולמית - פשוט הזניחה את חיי הלילה כמעט לחלוטין (להוציא את מהלך הבחירות של להציל את "התדר"). על כמות הבירוקרטיה שמפילים על מועדונים וכמות הדו"חות המוגזמת שהם מקבלים בזמן רגיל שהובילו לכך שפשוט לא שווה לפתוח מועדון בעיר אפשר לדבר בזמן אחר, אבל איפה עיריית תל אביב עכשיו כשאלפי צעירים מחפשים איפה לחגוג ומפיקים מנסים להבין איך לא להתרסק כלכלית?

עם ההקלה בהנחיות פיקוד העורף והעובדה שמדובר בסופ"ש שבו היו אמורים להתקיים רוב אירועי פורים, היום ומחר אותן מסיבות צפויות להגיע לשיא, והלוואי שהשוטרים יפעילו טיפה יותר שיקול דעת בכל מה שקשור לסגירת מסיבות במרחבים מוגנים - שכן רבים צריכים דווקא את זה עכשיו.

ביטול אירועי פורים, כפי שתיארו מפיקים, הוא מכה אנושה לחיי הלילה. מאז המלחמה רוב האירועים המרכזיים לחג הודיעו על דחייה למועד אחר, ולא ברור עדיין מתי אותם פסטיבלים ומסיבות יתקיימו. הבחירה בדחייה ולא בביטול ברורה - לנסות להקטין הפסדים ולקוות שהבליינים יבינו את המצב המורכב ויסמכו על ההפקות גם בתאריכים אחרים. החגים שאליהם מסתמן כי יידחו האירועים הקרובים הם פסח ועצמאות - בתקווה שעד אז יהיה אפשר לקיים אירועים ושהבליינים יבינו את המצב.

במקביל, לא מעט מפיקים מנסים להתאחד בדרישה לפיצויים הולמים מהמדינה - בהתאם לאופי המיוחד של מסיבות ופסטיבלים ומתוך הבנה שפורים הוא החג המרכזי של התחום. המפיקים עובדים על מכתב רשמי עם דרישות שונות הקשורות להפסדים וכן לאובדן ההכנסות העצום.

ההיסטוריה של התאגדויות בתחום חיי הלילה לא בדיוק מזהירה. גם בקורונה ניסו המפיקים ובעלי המקומות לדרוש פיצוי ייחודי לאופי שלהם, מהלך שהצליח חלקית בלבד. בשנה שעברה ניסו להקים יוזמות כדי להילחם בעליית מחירי הדיג'ייז - אבל גם זו לא ממש עבדה, והמחירים של הדיג'ייז הישראלים נסקו. האם עכשיו הם יצליחו לשים את האגו בצד ולהתאחד לטובת המטרה המשותפת?

מי שבתוך כל זה נשארים בערפל הם הבליינים - שרובם לא יודעים אם המסיבה שאליה התכרטסו בפורים התבטלה או נדחתה, ואם כן למתי. התסכול ברור, אבל בדיוק כמו המפיקים והאנשים השונים בתעשייה, גם הבליינים יצטרכו לגלות סבלנות ואמפתיה.

סבלנות, כי אף אחד עדיין לא יודע איך ומתי המלחמה הזו תיגמר - ומתי יהיה אפשר לקיים מסיבות. האינטרס של ההפקות כולן הוא שתחגגו. האמפתיה היא למפיקים ולסצנה כולה - שמאז הקורונה ועד כה לא באמת הצליחה להתאושש. המשבר המתמשך הזה מגיע לעוד נקודת שבר עכשיו, ובלי בליינים שיגיעו לרקוד כשיהיה אפשר ויתמכו בסצנה - לא תהיה כאן סצנה.