"מפארק הירקון אתה חוזר לבית שבור, ישן על מזרן ליד הילדים"

ילדי אור הירח אמנם כבר הפכו להורים, אבל האליל שלהם אביב גפן, נשאר רלוונטי גם כמעט 30 שנה אחר כך. יותר מעשור חלף מאז שאחד הזמרים המפורסמים במדינה הוציא אלבום, הפער הגדול ביותר מאז שהתחיל את הקריירה שלו. בזמן הזה הוא הספיק להתגרש, להתחתן מחדש, להתחבר עם הדתיים, לשיר בהפגנות, לאבד אבא ולהביא לעולם בן זקונים בגיל 51. על כל האירועים האלה הוא כתב באלבום החדש "היסטוריה של תאונות", והערב (ו'), שיתף את אברי גלעד בריאיון אינטימי וחשוף, על כל חלק בחייו.

את מחסום הכתיבה הענק, מסביר גפן בהתייחסות למשבר הענק שעבר: "נבנה סכר, בגלל הזוגיות שכשלה ובגלל אבא שהלך לעולמו. בניתי סכר שבנוי מציפרלקס וקלונקס. אלו דברים גרועים ליצירתיות, הייתי חסום ובהגנות. הייתי צריך להיות חזק בשביל אמא, שירה, עצמי והילדים שלי כמובן".

לריאיון המלא של אברי גלעד ואביב גפן ב+12>>

כמה זמן היית ככה?
"כמה חודשים ואז החלטתי שהגיע הזמן להכיר את הכאב מקרוב בלי לפחד ממנו. ניתקתי את כל גלגלי ההצלה ופתאום קיבלתי הארה, אז התחיל להגיע שיר בתוך שיר. נשאר לי רק לסדר את זה איך שהוא. פתאום היו לי שבעה שירים שלמים".

חלק מהשירים מאוד אישיים. אולי מספיק עם חשיפת היתר?
"לפעמים יורדת לך מהלב בומבה. חובה לזכור שלצד פארק הירקון וההצלחה הנעימה והיפה, האבל על אבא שלי והכישלון של הזוגיות, עמדו ולגלגו עליי. מהופעה לשישים אלף איש, אתה חוזר לבית שבור וישן על מזרן נוער ליד הילדים, אפילו לא עם אשתי לשעבר. זה סוג של עליבות מאוד גדולה ומשם הגיע האלבום גם. אביתר בנאי תמיד אומר שיש לי קללה על הראש".

הבסיס להכל זה הפוסט טראומה של אבא שלך.
"זה המון שם. בגלל שהייתי ילד וכבר עברתי לצערי את התקופה ללא אבא פעיל, אני עושה עכשיו הכל כדי להיות שם עם ג'ון, אליוט ודילן. התיקון שלי לפעמים טיפה 'אובר', קצת היסטרי, אבל אני כל הזמן שם איתם".

אני רואה את דילן בפודקאסט עם אמא שלך. משהו נכון קרה בגידול של הילד הזה.
"מותר לי להגיד על עצמי, שאני פשוט אבא קרוב למושלם בעיניי. בשאר הדברים - אני חרא. אני רואה את דילן, הסקרנות מגיל אפס, מוזיקה, דיבורים, נפש, פסיכולוגיה, טיולים בעולם כדי להסביר לו על הכל. לא עזבתי אותם אף פעם. אנשים טועים עליי שאני לפעמים נרקסיסט".

אתה הגדרת את עצמך נרקסיסט.
"לפני הילדים. מבחינתי ההורים הפושעים, זה אלו שעושים ילדים ועדיין הם קצת לפני. אני אמרתי 'לא. אתה למטה וזו דרכו של עולם'".

אחד השירים באלבום החדש, "שבור ומחובר", מדבר על המקום אליו הגיע גפן בחייו אחרי כל מה שעבר. "הנעורים שמתרחקים ואתה לא יכול לרדוף, כי אתה צולע, שבור ומחובר", מצטט גלעד ומודה כי התחבר לשורה הזאת במיוחד. "חיברתי את עצמי בחזרה מהרבה קשיים. אתה עם ילדים והם עלייך, אבל הידיים כואבות והם כבר גדלים לך. האהבות שלי הן כבר לא תמימות ונקיות", משתף גפן בהשראה לשיר.

כולל האהבה הנוכחית?
"היא הכי נקייה שבהן. גם הבחירה שלה, עמדתי בחופה סוף סוף מאושר. נתתי לה את הזכות בחירה איפה ללדת, איך נתחתן ומי יהיו האורחים, כי באמת מגיע לה. לא מרגשי אשמה, לא כי אני צריך ולא בגלל מה שיגידו".

מערכות היחסים הקודמות שלך היו של תדמית?
"תמיד זה היה עקום. החתונה הגיעה בסוף האהבה כבר וזה היה נוראי. בחתונה הראשונה שלי הקאתי, גם בשנייה. אף פעם לא בחרתי להיות שם ועם שרון אני בוחר להיות. אני מכיר אותה מימי דה ווייס, היא הייתה אחת המפיקות והיא הייתה חברה מדהימה. זה כמו שאתה הולך ומחפש את המפתח לאוטו ובעצם הוא אצלך בכיס כל הזמן. זה הכי טוב שאפשר, זו אהבה אמיתית. אין כמו רומנטיקה, אהבה ונשים. מבחינתי הן יותר מוצלחות מגברים, החלום שלי זה שאישה תנהל את המדינה. הן חכמות יותר, ארסיות, עדינות, משיגות הכל ועמוקות יותר".

הפכת לאבא שוב בגיל 51. יש לך כוח לכל הסיבוב מחדש?
"כן, מאוד. כשאני לא כותב שירים, אני איתם עושה שטויות. אני מאוד ילד, לא הייתה לי ילדות ואני חושב מה הייתי רוצה שלי יקרה. אני לא אבכה, אבל לא עשו איתי הרבה. הייתי המון לבד, הרבה זיכרונות ושירים מגיעים מהשדות האלה שאני בהם לבד. בנדנדה, הולך עם עצמי, מחכה שההורים יחזרו מהופעה או איזה מאהב/ת. משם אני גם אבא".

גדלת בסביבה של ההורים שהייתה היפית. על זה נכתב השיר "טאבה"?
"הכל תמיד היה כאוטי ועם לכלוך. גם בימים של נואבה וטאבה היו שם אינטריגות, בגידות וסמים. הייתי נורא קטן ופשוט לא ראיתי את זה. הפסקתי בגיל 18 עם הכל כי אני חרד. לא עושה קוקאין, פטריות, גראס, כלום".

אתה יכול היום גם להודות על הילדות שלך?
"לחלוטין".

יש הרבה אנשים שחושבים שיש בך מקום שרוצה להשתייך. זה קשור לילדות הזאת?
"דווקא לא. זה מגיע מהדברים הטובים שעשו ההורים שלי. אבא שלי גילה לי את הכוח של המילה העברית ולהגיד את הדברים. אמא שלי למדה פילוסופיה ויהדות ועשתה איתי המון שיחות, זה הרחיב את עולמי, היה לי מוח מאוד עשיר לגילי. אני פשוט מעז. לגבי למצוא חן? ממש לא. אני אומר יותר דברים מכל אמן בישראל".

בתקופה האחרונה, מוזכר גפן לא מעט דווקא בהקשר הפוליטי. בין אם זה במחאה הגדולה שהייתה לפני המלחמה, או במאבק הנוכחי להחזרת החטופים. את המקום שלו במנעד הישראלי-פוליטי, הוא מסביר בפשטות: "אמצע. כבר הרבה שנים. בחרתי בגנץ. מאוד אוהב אותו, אנחנו בקשר ועם עוד הרבה, גם בנט. יש שם אנשים מאוד טובים. אני מתעב את בן גביר, כמו שאת כסיף, הקיצוניים גמרו את ישראל".

בעצרת הגדולה של החטופים ביאסת הרבה אנשים עם "הארץ ההפוכה".
"מקבל ומכבד את זה".

ברגע ההוא, כשיש מטרת על לשדר אחדות מוחלטת. זה היה הזמן להגיד שגנבו לך את המדינה?
"זו תחושה של הרבה מהעם הזה. הזהות והמהות של המדינה, שאני חושב שהיא נגנבה או בתהליך גניבה. אחרי השיר עצמו, חברי עמית סגל ישר אמר: 'מחנות', מה שהשיר בכלל לא מדבר עליו. אם אתם אומרים שמאי גולן, מירי רגב, דוד אמסלם וניסים ואטורי הם הזהות של ישראל, אז אני קורא לזה גניבה. רוב הממשלה זו זהות בזויה לישראל, עזוב שזה מתנהל כמו מאפיה והתחקיר הנוראי על מירי רגב שהציעו לעצור אותי, כי הבעתי את דעתי בטוויטר".

בתור אדם שמזדהה כאיש ימין, אני מרגיש שגנבו את האידיאולוגיה שלי, ולא הייתי אומר את זה בעצרת.
"אני מקבל את זה ומתנצל אם מישהו נפגע. ובכל זאת, אני תמיד אמשיך להגיד את דעתי. תרמתי יותר מהרבה פוליטיקאים במלחמה. את חובתי כאזרח שאוהב את המדינה עשיתי הרבה יותר".

כן, אבל לא שירתת בצבא.
"בעיות גב. קיבלתי פטור והתנדבתי ולא קיבלו אותי".

יש לך שלושה בנים. הם ישרתו בצה"ל?
"יותר מזה. דילן רוצה לחתום קבע".

השיר "זמן לרומן" באלבום, מדבר על נושא מפתיע שכנראה מעסיק לא מעט זמרי רוק מפורסמים: מעריצות ובגידות. "בחיים לא נכנסתי למערכת יחסים עם מישהי שמעריצה אותי. אני אדם מאוד ביישן ומובך. משנת 91 היו לי חוקים בוואן שאחרי הופעה חוזרים לבד, גם אני וגם הלהקה ואני תמיד הולך הביתה".

ובגידות?
"זה דבר אנושי שמגיע תמיד מחסך או ריגוש. אתה הולך לבר לא בגלל מה שיקרה, אלא מה שעלול לקרות. אם אתה יוצא, אתה כבר כנראה במקום לא טוב בחיים. באמת אין לי שום דרייב לזה".

אבל לא תמיד זה היה ככה.
"הייתה תקופה שבאמת היה משבר מאוד גדול. לא רואה את כבגידה כי זה נעשה מתוך סוג של פרידה, שזה כבר לא הלך. אז היה לי איזה רומן קצר מאוד, אבל הוא עלה לי בסדרת טלוויזיה שעשו עליי".

"הכל דבש". אבא שלך הופיע שם בתור עצמו. ככה הוא בעצם נתן את הגושפנקה לגרסה בעצם.
"כן. זה היה מאוד מביך. נפגעתי שוב פעם, הייתי כל הזמן בלופ גם מהבית שהבין שיש סדרה, גם מהעולם שראה אותה, ואבא שגם סגר איתי חשבון. היינו בקרב אגרוף תמידי. מידי פעם נחנו והסתכלנו במבט אוהב, אבל הוא תמיד היה מרחוק ומלא זיעה ודמעות בעיניים. הסדרה הייתה מאוד חשופה והיא עשתה משהו שהוא לא יפה".

בין גפן הבן לאביו יהונתן, שררה תמיד מערכת יחסים מורכבת במיוחד. דווקא אחרי מותו, סוף סוף התגלו הרגשות האמיתיים: "למורשת שאבא השאיר בי, אין משמעות. כמה הוא רב איתי ועם אנשים על הדעות שלו, זה קשקוש. אני מאמין גדול בתורת הכאוס ועם אבא אני מרגיש שלא הספקתי כלום. בגלל שהוא היה בפוסט טראומה, הרגשתי שאני והוא לא הספקנו כלום ואם הוא היה יודע היום, כמה אני מתגעגע אליו, הוא היה מאושר".

למה אתה הכי מתגעגע?
"שהיה לי אבא. אתה תמיד רוצה את אבא שלך".

הפער בין גוף היצירה האדיר לבין האבהות, הוא בלתי נסבל.
"נכון. היה לו יותר קל להתנהל בכתיבה לילדים, לדבר להצחיק או להתריס. האינטימיות איתי מאוד הביכה אותו אני חושב".

יש לך אשמה על זה?
"לא. לילד אף פעם אין אשמה".

עצות טובות לאבא פוסט טראומתי והילדים שלו?
"טיפול. הוא מת לי כל כך הרבה פעמים בידיים ואז קם לתחייה ונהניתי ממנו. ואז שוב בגמילה וכבר נפרדתי ממנו בנעוריי וברחתי לכנרת. השיר הזה, 'אנשים של גשם', פתאום מבינים את המשמעות של אבא. ראיתי את כל הדברים שהוא כתב לי, כל הגלויות מלונדון, בוסטון, ניו-יורק. הוא נורא אהב אותי".

אבל לא ידעת את זה בזמן אמת.
"לא. חשבתי למה הוא לא רוצה אותי. שאני מפריע לו בעיקר, שזה לא הלך לנו".

הדמות הקיצונית שבחרת בנעורים, מתקשרת עם המקום הזה?
"כילד עברתי יותר מידי בדידות בחיים שלי. היה גיל שאמרתי: 'עכשיו כולם הולכים לראות, להכיר ולהקשיב למה שיש לי להגיד'. הרגשתי בהרבה אזורים, נטישה. גם כמובן תמיד היה איזה קרב סמוי ביני לבין אבא".

מי מנצח בנתיים אתה חושב?
"בלחנים אני, בטקסטים אבא".

לא חושב שכתבת טקסטים כל כך אישיים, כבר הרבה זמן. יש לך חשש מדחייה?
"לא רוצה להישמע פתטי, אבל אני במקום שזה כבר לא נוגע בי. זו המתנה הכי יפה שהבאתי לקהל שלי מזה המון שנים".