בית המרזח ייסגר אחרי 25 שנה

"הבלוק", "ספוטניק", "דרמה" - יותר ויותר מקומות בילוי מיתולוגיים נסגרו בשנתיים האחרונות והשאירו חור בתרבות הבילוי המקומית. עכשיו מצטרף גם "בית המרזח" מרמת ישי, אחד ממוסדות הבילוי הבולטים בצפון, שפעל 25 שנה והצליח להביא אליו את השמות הגדולים ביותר במוזיקה המקומית. אחרי שנים של מלחמות הישרדות, המקום (על שלל מתחמיו) סוגר את שעריו.

"עשינו הכל כדי להציל את המקום הזה - אנחנו פשוט לא יכולים יותר", מספר זוהר ניב, בעלים ושותף במקום, ל-mako. "זה לא רק עסק בשבילי, זה מפעל חיים. זה החלום שלי מגיל 18. אבל המציאות הכריעה".

המקום של זוהר יחד עם שותפיו שותפיו עדי אבא, פיני יוסף ואיציק יוסף, חווה את המשבר הגדול הראשון בקורונה. "השקענו מאות אלפי שקלים בשיפוץ, הנגשנו את כל הקומה למטה, כולל שירותי נכים, כדי שכל הופעה תהיה נגישה לכולם. זה בער לנו בדם. ואז יום אחרי שסיימנו, נחתה מגפה עולמית. לשרוד פתחנו בקמפיין הדסטארט. מעל אלף איש תרמו כדי להציל את בית המרזח. זה היה מרגש בטירוף - ראינו כמה אנשים באמת מאמינים במוסד הזה. בזכותם חזרנו לפעילות. זה היה נס קטן".

הקש ששבר את גב הגמל הייתה המלחמה עם איראן. "אחרי 7 באוקטובר באופן טבעי הייתה ירידה, אבל המלחמה באיראן פשוט מחקה לנו אירועים סגורים שהיו אמורים להכניס לפחות 600 אלף שקל. זה היה אמור להוציא אותנו מהחובות. במקום זה מצאנו את עצמנו שוב סגורים, והמדינה פיצתה אותנו ב-50 אלף שקל. אתה מבין? מיליונים של חובות, והם נותנים סכום שלא מכסה אפילו חשמל והלוואות".

לדבריו, זו תחושת חוסר אונים מתמשכת: "אנחנו בלופ אינסופי - קמים, נלחמים, מתרוממים, ואז עוד מלחמה, עוד משבר. והמדינה? היא לא שם. היא לא רואה אותנו. זה מתסכל. זה גורם לך לשאול למה בכלל להמשיך. בסוף אין לי ציפיות מהמדינה, אז אני גם לא מתאכזב. זה עצוב להגיד את זה, אבל זו האמת".

המלחמה האחרונה גם הותירה צלקות אישיות. אחת הברמניות במקום, שי רגב ז"ל נרצחה במסיבת נובה. השותף להפקות שי שליו ז"ל נרצח גם כן במסיבה ברעים. שני בליינים קבועים, רעי בירן ז"ל וריף הרוש ז"ל, שחגגו בר מצווה יחד בבית המרזח, נהרגו שניהם בעזה - בהפרש של שנה ויום. "הרשימה עוד ארוכה. עשרות בליינים שלנו, אנשים קרובים, כבר לא איתנו. זה בלתי נתפס. זה כבר לא רק עסק שנסגר - זה קהילה שנשברה".

כמי שמכיר את הצפון מבפנים, ניב מתאר גם מגמות ארוכות טווח: "כשנכנסתי כשותף היו שמונה פאבים באזור. היום נשארנו היחידים. תרבות חיי הלילה בצפון קמלה. גם ככה הצעירים לא יוצאים. בשנתיים האחרונות הם במלחמות. כשהם סוף סוף בבית, הם לא רוצים לבלות. והבוגרים? הם מותשים, הכל יקר, כולם בפוסט-טראומה".

"במקום לעזור, המשטרה והרשויות חוסמות. זה חונק", הוא אומר ומפנה אצבע כלפי הבירוקרטיה וההתמודדות מול הרשויות שרק החריפו את המצב. "אם הייתי חושב שיש עתיד, אולי הייתי נשאר. אבל לצערי לא רואה אותו. ומה לגבי מחירי הדיג'ייז? בניגוד לטענות מפיקים על עליית מחירים דרמטית, ניב לא מרגיש מנוצל. "אני לא חושב שמישהו העלה מחירים כדי לנצל. להפך - הרבה דיג'ייז ואומנים עשו התאמות כדי שנוכל להמשיך".

עם זאת, זוהר מציין כי ההחלטה על הסגירה לא נבעה רק מהמלחמה. גם הבעלים החדש של הבניין דרש להעלות פי כמה את שכר הדירה ופתח במאבק משפטי: "הוא פרסם את המקום ביד2, ניסה לפגוע בשם שלנו. בסוף הגענו למסקנה שזה לא שווה את המלחמה".

ועדיין, כמו תמיד, בית המרזח לא נפרד בשקט אלא בסטייל. ב-18 באוקטובר ייערך אירוע סיום: שלושה מתחמים, שתייה חופשית עד הטיפה האחרונה, מסע מוזיקלי של 12 שעות, במת הופעות חיות וג'אם סשנים, פסטיבל יין ובירה, דוכני אוכל ואומנים. "אנחנו רוצים לסיים בצבעוניות ובשמחה, כמו שהיינו תמיד. מזיגה מהוויסקי הכי יקר ועד הבירה הכי פשוטה - עד הטיפה האחרונה".

עבור ניב זו גם סגירת מעגל: "כשהייתי בן 18 עשיתי קורס ברמנים רק כדי לעבוד פה - ולא קיבלו אותי. בסוף אני סוגר את המקום כבעלים, עם קהל בגילי שרוקד למוזיקה שגדלנו עליה. זה חלום שהתגשם. יש לי אינספור זכרונות - עשיתי את החינה שלי כאן, עדי השותף שלי התחתן בחוץ, הילדים שלי התרוצצו בפסטיבלי הבירה, אביב גפן פתח הופעה ואמר 'המקום הזה רודף אחרי עשר שנים ואני מתרגש להיות כאן' - זה רגע שנחרט לי".

וגם אחרי תאונת דרכים קשה שעבר, המקום היה חלק מההחלמה. "חזרתי אחרי חודשים קשים, ישבתי בפסטיבל צהריים במרזח ואמרתי לעצמי - אני בחיים. והכל ימשיך". ועכשיו, כשהוא נפרד, ניב מרים ידיים מול המדינה אבל מחבק את הקהילה והמשפחה. "המשפחה שלי סוף סוף תקבל אותי שפוי, בלי דאגות של חשבון בנק כל היום. נמשיך להפיק הופעות ופסטיבלים, אבל את הפאב והמועדון אנחנו עוזבים לנצח. הדבר היחיד שבאמת חשוב לי עכשיו - שכל החטופים יחזרו הביתה בשלום. זה מעל הכל".