"ישבנו ארבע שעות אצל פסיכולוג ומיררנו בעיניים אדומות, אבל אמרנו הכל"

אביב גפן הוא רוקיסט נצחי ששבר כל מוסכמה חברתית. כזמר צעיר התבלט כאומן בועט באיפור כבד שזועק "דור מזוין" על הבמות, אבל כיום הוא לא מתבייש להודות שהרוויח כסף במהלך הקריירה וכי הוא נהנה מהחיים הטובים. הערב (ו') הוא הגיע ל"ריאיון מיוחד" והתייחס בכנות יוצאת דופן ליחסים המורכבים בחייו עם אביו, יחסים שכללו סשן דמעות בחדר הפסיכולוג, לבדידות שהרגיש כילד ושמלווה אותו עד היום – ולילדיו, הצעירים והבוגרים, שמבחינתו הם התיקון של חייו.

איזה ילד היית?
"מאוד בעייתי, דיסלקט קשה. לא אובחנתי ולא הסתדרתי באף מסגרת. העיפו אותי מבית הספר בסוף כיתה ח'. לא היה מורה שראה אותי באמת, עברתי המון בתים. זה אף פעם לא נתן לי הזדמנות למצוא חברים אמיתיים לאורך זמן. תמיד עברנו דירה, אחרי זה הבנו שאבא עבר דירות כי החומר, החשיש, נגמר באותה שכונה ואז הוא עבר לדילרים הבאים. היה לי ממש קשה, עברתי המון חרמות בבית הספר, הגעתי עם עגילי פנינים. הייתי בלגניסט וזה בנה אותי להיות מי שאני".

גדלת על "הכבש השישה עשר"?
"הספר נכתב בהשראת אחותי שירה ואני, השירים עלינו. זה חלק מהחיים שלי שאבא צילם, ולראות את הכבש שעולה שוב להופעות עשה לי מאוד עצוב. אני כמעט פוגש שוב את אבא, ואני מעריך את הבית, את הסירים, את שירה ואמא – ורק אבא, הצייר של הכבש, לא שם. היה לי נורא עצוב וקשה לראות את זה".

סבתא שלך מאוד חשובה לך, כתבת לה שיר.
"כן, 'שיר עצוב'. ההורים שלי היו אנשים מאוד בוהמיינים, ואמא שלי הייתה עסוקה באבא שהיה יוצר ומאוד קשה עם עצמו. סבתא הייתה העוגן האמיתי שלי, היא הייתה משהו מאוד מזוקק וטהור בשבילי. היא באמת הכי האמינה בי, ומאוד אהבתי אותה. היא הבינה אותי, ואני חייב להודות שאני מרגיש שאני על הספקטרום, אבל כמובן שכל אדם הוא אינדיבידואל".

כמו הספקטרום האוטיסטי?
"כן, המון מהחיים שלי אני בוהה ושותק, ויש לי בראש כינורות וקרן יער. יש לי שם מיליון דברים, וסבתא גאולה זיהתה את זה. היא הלכה איתי דרך העולם שלי, קנתה לי פסנתר וקלידים, הבריחה לי מערכת תופים מחו"ל ובנתה לי אולפן קטן. ההופעות הראשונות שלי היו מולה על הספה עם גיטרה. היא הלכה איתי ברחוב ביאליק ברמת גן, ואמרה 'זה הנכד שלי אביב, יום אחד הוא יהיה מאוד מפורסם. אתם תראו'. זה הביך אותי, אבל היא צדקה".

למה לא הספקת להגיד לה שלום?
"הייתי האדם הכי קרוב אליה מכל המשפחה, גם יותר מאמא שלי, הבת שלה. כשהיא מתה רצתי אליה הביתה, מד"א כבר פינו אותה. הבאתי נשיקה לכרית ואמרתי לה תודה רבה על הכל. זה פספוס גדול, אבל היא קיבלה שני שירים מאוד מהותיים מבחינתי שגם הקהל מאוד אוהב".

היית מתאהב סדרתי, אפילו במורות הכי יפות של ספרות.
"אהבתי את המורה כי היא ראתה אותי. היא ראתה את אביב, שאני נמשך למילה הכתובה, אבא שלי הוריש לי את הכוח של המילה והעט. היא ראתה את זה, שאר המורות לא אהבו אותי וחלקן לא סבלו אותי".

היא ידעה שאתה מאוהב בה?
"היינו באולם הספורט ושרתי בטקס מול כל בית הספר עם המורים וההורים 'אפרת אני אוהב אותך, יש לך בעל ואני מקווה שתיפרדו'. מול כולם, עם גיטרה. אהבה זה המנוע הכי גדול שיש בעולם הזה. נראה לי שהיא אהבה את זה".

>>ריאיון מיוחד עם אביב גפן זמין לצפייה כעת ב12+

פעם לא יכולת ללכת ברחוב בלי שהמעריצות היו נופלות עליך. איך זה מרגיש לאבד את כל זה?
"אני חייב להגיד שכל עניין ההערצה מאוד מביך אותי, אני אדם סופר-ביישן, בעיקר עם בחורות. יש כמה בחורות שמצאו אותי כריזמטי אבל אני לא יפיוף ואני אוהב את זה. אני שונא אנשים יפים, זה שעמום נוראי. נשים יפות זה נוראי, דוגמניות זה למות".

איך אתה ואשתך הנוכחית הכרתם?
"הייתי בתוכנית טלוויזיה בשם 'דה ווייס'. שרון הייתה אשת הפקה, הביאה לי מים וקפה. היא עזרה לי בדברים, והתחברנו. היינו החברים הכי טובים, כל הזמן ביחד. מאוד התקרבנו, וכשאבא שלי נפטר היא לקחה אותי בשבעה וטיפלה בי. התאהבתי בה".

היא ראתה אותך עם הילדים שלך בגילים צעירים והתאהבה כבר אז?
"לא. לעולם לא אשכח לה שהיא הייתה איתי ברגעים הכי קשים. זו חברות אמיתית".

חוץ מאשתך, מי האישה הכי יפה שאי-פעם יצאת איתה?
"אילנה ברקוביץ', אהבתי הראשונה. היא מאוד יפה. שרון החזירה אותי לקשר עם אילנה, גם הלל הבן שלה ודילן בקשר טוב. אנחנו חברים מחדש, כשהייתי נשוי לשני היה פחות קשר".

מה הדבר שהכי קשה בלהיות בת הזוג שלך?
"אני חייב שקט, כשיש לי מוזה אני נעול באולפן וצריך לכבד את זה. אני מתקשר עם עולמות אחרים לגמרי. אם אני בונה לגו, אסור להפריע לי. אני בונה כל סוג לגו שאני אוהב, יש לי אוסף. אני עושה לבד, בלי הילדים. הלגו משכיח ממני את כל היצירה והבלגן, רק עסוק בחוברת. זה נותן לי משהו להתעסק בו".

אתה זוכר את רצח רבין בחדות?
"כן, זה היה ערב של אופוריה. הגיעו לשם 220 אלף איש שבאו לשמוע את המשנה של רבין, קוראים להוריד את האלימות ולחזק את השלום. מישהו הגיע עם אקדח אחרי המון חודשים של התססה, זה לא היה כזה תמים כמו שאומרים. הוא לא הגיע משום מקום וירה בו, הוא נרצח מול העיניים שלי. הרוצח אמר שהוא הנהג שלי, ולכן הוא נכנס ועמד קרוב לרבין כדי שיתאפשר לו לירות בו אחרי זה. הוא אמר למשטרה שאם היה לו עוד הכדורים, הוא היה יורה בי ובפרס. הובטח לנו שלום, שקט, האמנו בחזון של יצחק רבין. זה לא מה שאמור להיות, אנחנו היום בזמן מקביל".

אם רבין לא היה נרצח, הוא היה מצליח לשנות את המציאות פה?
"כן, אני חושב שביבי באופן מחושב פתח תיבה של שנאה בישראל. הוא יודע את ה-DNA הישראלי ומה הכי יפריד בינינו והוא עושה את זה באופן מחושב, ועל זה לעולם לא אסלח לו. בניגוד לרבין, הוא הפעיל פצצה חכמה שנקראת 'השנאה בינינו'. הוא עשה עבודה, לצערי, טובה מדי והעם מפולג. מגיע לכם ולילדים שלנו עתיד טוב יותר".

מי אומן יותר טוב לדעתך, יונתן גפן או אביב גפן?
"המזל שלי הוא שאבא שלי לא מלחין. בכתיבה אבא לוקח אותי ללא ספק, ובהלחנה אני כי הוא לא יודע להלחין. ככותב שירים אבא הרבה יותר טוב ממני".

מה היה הכי מורכב בקשר שלך עם אבא?
"הייתה בינינו קנאה בגיל יותר מאוחר. לא היה לו כוח לשמוע אותי, זה יצר אצלי תסכול מאוד גדול. הייתי בטוח שהוא לא אוהב אותי. אבא שלי היה הלום קרב, הוא היה קצין צנחים שאיבד את הפלוגה שלו. הוא הגן על עצמו, ריפד את עצמו באלכוהול וסמים. היה קשה מאוד לגדול לצדו, הוא היה מאוד מתבודד כדי שלא יפריעו לו לשתות ולכתוב. הוא היה חייב שקט, ופתאום הוא קיבל אותי ביום כיפור והיה צריך לגדל ילד. חוויתי המון דברים קשים איתו. הוא עבר לניו יורק ולונדון, תמיד הייתי כמו עכבר בחיפושים ובגלויות. הוא אף פעם לא אמר לי 'בוא תגור איתי', אף פעם לא רב עם אמא שלי איפה אביב יהיה. מאוד עוזר כילד כשההורים פרודים לראות אותם רבים עליך. הריב המכוער חשוב שיראו שיש על הילד מלחמה. זה הורג אותך כשאתה מבין את זה, זה משנה אותך. סבלתי, ולכן השירים שלי היו כצעקה שישמעו אותי וזה כאב לי. בהלוויה שלו כתבתי לו קטע שקראתי על הקבר, שהיינו כמו באגרוף. היינו כמו שני אנשים באגרוף, מאוד חלשים ועייפים. הסתכלנו אחד על השני בזירה, עם דם ודמעה בעין, ואני מת לחבק אותו. אני מת לחבק אותו בכל יום מחדש, מאז המוות של אבא שלי לא קמתי באמת. זו הפעם הראשונה בחיים שלי שלא קמתי".

לא הרגשת אף פעם שהוא מפרגן לך?
"אני חושב שבתוך-תוכו הוא העריץ אותי, הוא מבין דבר או שניים בכתיבה ובשירים. אבל, היה שם משהו שלא הלך לנו".

סלחת לו?
"כן, במזל היה לנו ריב קשה מאוד ואז הלכנו לטיפול. ישבנו ארבע שעות אצל פסיכולוג, בכינו עם עיניים אדומות אבל אמרנו הכל. זה היה שנתיים לפני שהוא מת, זה באמת מזל גדול. הוא צעק עליי 'אני הלום קרב אביב', הוא מירר בבכי וגם אני. פתאום השנים עוברות וזהו, החיים עוברים מהר. צריך להשקיע בקשר ולהיות אבא זה דבר מאוד חשוב. אבא זה חתיכת עוגן".

תגלה לנו סוד, משהו שלא יודעים עליך.
"הציעו לי להיות שר התרבות של ישראל לפני כמה שנים, וסירבתי. אני לא אגיד מי זה היה, אבל הציעו לי את זה ערב אחד. סירבתי כי אסור לך להיות שר ולהופיע".

העדת בעצמך שיש לך "קול תחת", אתה חושב שאם שם המשפחה שלך לא היה גפן עדיין היית סופרסטאר?
"(צוחק) אני מאוד אוהב את הקול שלי, בגלל שהוא תחת. אף אחד לא רוצה לשמוע שיר שלי שישיר אותו זמר אחר. יש משהו אותנטי כשאתה שר את הלב שלך. שם המשפחה עזר בהתחלה, אבל כדי לעבור את הדרך לעולם שלי זה לא היה עוזר לי. אבא מעולם לא לקח אותי לסטודיו. שלום חנוך, שהוא חבר וכמעט אבא ביולוגי בשבילי, מעולם לא אמר לי לבוא ולפתוח לו הופעה. לא עזרו לי, אבל יותר קל להשיג חוזה מאדם אחר. לדרוס רגל ולבנות קהל, מה פתאום, שום קשר לא עוזר".

מהיכן הרצון להרחיב את המשפחה ולהביא שני ילדים אחרי גיל 50?
"היה לי חלום שתהיה לי בת, גם לשרון היה חשוב ילדים. היא הייתה עם אליוט ודילן, היא כמו אמא שלהם אבל רצתה גם משלה. כמובן שעכשיו אני מחליף גם חיתולים ועושה הכל".

איך זה להיות אבא לבת אחרי שלושה בנים?
"היא עדיין מאוד קטנה אז אני עוד לא יודע איך זה, אבל אני מקווה שאנחנו מאוד ניקשר. בת זה סיפור אחר נראה לי. בגלל שקיבלתי חסך מאבא שלי, שמתי הכל על הילדים שלי. אני איתם כל הזמן, כל היום עושה להם אוכל, מטייל איתם ועושה איתם שטויות. זה תיקון לעצמי על הבאסה שאני ואבא לא היינו ביחד מספיק. אני יודע כמה זה חשוב אבא, להביא לעולם ילד זה קל, ואפילו כיף לרגעים, אבל לגדל ילד זה סיפור אחר לגמרי. יש המון הורים שאני קורא להם 'פושעים'. הם עדיין מקום ראשון, יוצאים כל הזמן ובמסיבות, והילד כמו ריהוט בבית. ילד זה עולם שלם, ואני היום במקום הרביעי או החמישי בחיי, הילדים מעליי. אני אף פעם לא במקום ראשון, רק כשאני מופיע".

אבל למה שלא תהיה גם בשבילך וגם בשביל הילדים?
"כי אני מאמין שכשאתה הופך לאבא הדברים מתהפכים. לא סתם דילן מקסים, הוא קיבל ממני כל הזמן אהבה. דילן הלך לצבא, ושאלתי את השאלה שכולם שואלים: אז למה היית כל הזמן איתו, איפה היה אביב כל הזמן? היה פחות אביב, יותר דילן. זוהי אהבה, הייתי העץ הנדיב שלו. הוא השאיר אחריו גזע והלך לחיים שלו, אני לא מצטער על זה לשנייה אחת. זה התפקיד שלי".

אבל ילד לא יהיה מרכז העולם בשום מקום, הוא ייצא לחיים ויבין שהוא לא מרכז העולם.
"דילן יודע את זה, האהבה תמיד חוזרת אלייך. כמה שתשקיעי, ככה תקבלי. כשאנחנו בצילומים, לדוגמה, הילדים נכנסים לוואקום נפשי".

מנחת "ריאיון מיוחד", רותם סלע, הודתה כי אינה מסכימה עם גפן ואמרה שמדובר בוואקום בריא שבו הילד יכול להבין איך הוא מסתדר לבד. כשגפן שיתף כי אין לילדיו מטפלות ואמר כי לדעתו כשאדם מביא ילד לעולם הוא אחראי לאושר שלו, השיבה סלע: "אני חושבת שזה מסר מסוכן להגיד שאין לך מטפלת כי הבאת ילד ויש לך אחריות עליו. אם אני מביאה מטפלת אז אין לי אחריות עליו?".

כשהיית צעיר צעקת בשירים שלך שכסף זה חומרי ומגעיל. היום אתה מאוד עשיר, האם שיקרת לנו אז או שפשוט הפסקת להאמין למה שכתבת?
"זו שאלה מעולה. אני כן עושה כסף, אבל זה נוצר עם השנים. כשהתחלתי הייתי עם סיגריה וחלוק ורוד קרוע, לא היה לי כלום. היום אני אומן די מצליח, וזה בסדר. אני אוהב לחיות, לאכול טוב, לטוס, ללכת להופעות. אני גם אוהב להתלבש, משקיע בהופעות שלי אולי הכי הרבה מכל האומנים. אני נהנתן, יש לי כסף וזה בסדר. עבדתי על זה המון שנים".

האם הרגשת שונה מאחרים כצעיר?
"הייתי מאוד בודד, גם כילד, וגם היום אני קצת בודד. יש לי חיים של בדידות, אני עם המשפחה שלי אבל רוב היום בפיג'מה ודי בודד. אין לי הרבה חברים, יש לי ילדים, יש לי ארנב מחמד. הבדידות שלנו זה הכוח שלנו, כשאתה רוצה להיות כל הזמן חבר ולהתחבר לאנשים אתה בעצם לא עצמך. לפחות ככה זה אצלי. אני מאוד אוהב את זה שאני בודד, יש לי בית פתוח עם הרבה אוכל וחברים, הלהקה באה וגם המשפחה. אבל, בסוף, אני נורא בודד. כשאני עם הגיטרה או הפסנתר אני מרגיש שלם, אף שבאולפן זה שיא הבדידות".

אבא שלך היה אלכוהוליסט, איזו מערכת יחסים יש לך עם אלכוהול?
"אענה בכנות, בגיל מאוד צעיר התחלתי לעשן ג'וינטים. חבר שלי, ניר שפינר, נהרג בתאונת דרכים ועליו כתבתי את 'לבכות לך'. היה לי כזה הזוי, לא נתפס אצלי בראש שהוא מת. באתי הביתה, עישנתי ג'וינט ופתאום אכלתי סרטים. ישנתי עם אמא שלי חודש, הרגשתי לא בתוך העולם, הג'וינט עשה לי דברים רעים מאוד, סיוטים, חרדות, לא נשמתי. שלום חנוך הרגיע אותי לילות שלמים בנווה צדק כי הרגשתי ממש לא טוב, הרגשתי לא אביב. גראס וחשיש לא טובים לכל אחד, לי זה עשה נוראי. איבדתי את זה באמת, מאז אני לא נוגע בג'וינט. זה היה בגיל 18, עד היום אני פוחד פחד מוות. יש לי סביבה שכן מעשנת ג'וינטים לידי, אבל אני הכי סאחי בלהקה. לפעמים אני שותה וויסקי לפני הופעה, אבל אין לי התמכרויות. אולי בגלל אבא אני לא אוהב את זה".

יש לך שיר שנקרא "אין לי זמן לרומן". היו לך הרבה רומנים?
"כן, היו לי רומנים. הפסקתי עם זה, אני אוהב את אשתי".

האם אי-פעם בגדו בך?
"כן, בהתחלה הייתה לי חברה ראשונה שבגדה בי. עליה נכתב המון מאלבום 'אור הירח', היא גרה בתל אביב והיו שם הרבה בגידות. זה שרט לי את הדבר שנקרא אהבה".

בשירים הראשונים יש הרבה מחאה וכעס, שכבר לא מורגש היום.
"נשאר כעס, אבל אני באמת התבגרתי והבנתי שאם לא נהיה מאוחדים אנחנו לא תהיה מדינה. אני משתעמם היום משמאל או ימין, אני רוצה אנשים ראויים. בנט ימין, אבל ראוי בעיניי. מבאס שהממשלה כל כך לא שם בשבילנו, אני רוצה שהדור שלי יעשה כאן שינוי כי האזרח לא יכול לאכול כל כך הרבה חרא ביום אחד. לממשלה פשוט לא אכפת ואני מקווה שתהיה לנו ממשלה נאורה, מגיע לנו אנשים שאתה לא מתבייש בהם".

ועדיין נפגשת עם ביבי.
"זה קרה כי הוא היה אמון על הכספים, על הפיצוי לתרבות. ביבי בסוף הוא המחליט, זה מופע של איש אחד, היו כמה אומנים נודניקים שהאשימו אותי איך נפגשתי איתו. יומיים אחרי זה הם הופיעו וקיבלו את הכסף שאני ארגנתי להם מההופעות שהגיעו בגלל שביבי אישר את זה. הם נהנו מהכסף שלא היה נחלץ מהמשרדים שם אם לא הייתי מגיע".

דילן ואמא שלך עושים פודקאסט על נושאים רגישים. איך אתה מקבל את זה?
"באהבה, כי דילן יודע להכיל את אמא שלי. אלו רגעי אושר ואיכות שלו עם סבתא. יש ביניהם אהבה מטורפת, אמא שלי היא באמת טיפוס מאוד מגניב. היא חכמה, ליברלית. מבינה לאבא שלי, היא הייתה הפרועה, היא גם סבתא נהדרת וגם חברה שאני יכול להיות איתה. אנחנו אוכלים וטסים ביחד, לא הייתי יוצא ככה ללא אמא שלי".

כמה אתה נרקיסיסט?
"אני לא. חשבתי על זה הרבה, דשתי בזה, אבל אני לא. הפוך, בעיניי אני לא הכי מוכשר בכיתה, בטח לא הכי יפה".