עידן עמדי תוקף בחריפות: "איבדתי אמון בממשלה"

היום (שלישי) הובא הדר גולדין למנוחות, ובין הנואמים מעל קברו של החייל שהושב לאחר 11 שנים לקבורה בישראל היה גם עידן עמדי. עמדי לקח חלק במשך שנים בעמותה העוסקת בנושא השבויים והנעדרים - עוד לפני טבח השביעי באוקטובר. מתוקף העיסוק הזה הכיר באופן אינטימי את משפחת גולדין.

את דבריו פתח הזמר בפגישה שקיים לפני כעשור עם שמחה גולדין, אביו של הדר ז"ל. "באותה פגישה שמחה סיפר לי על המחדלים, על הקושי בהשגת מידע על החטופים שלנו, על אוזלת היד של המערכת, ואני בבושה מודה - ישבתי מולו וחשבתי לעצמי שהוא אב שכול. שאולי הכאב גורם לו לראות שבר בכל דבר. לא דמיינתי אז שכל מילה שאמר עוד תתברר במלוא האמת", סיפר עמדי.

"מאז אותה פגישה התרסקה אצלי תפיסת העולם לגבי מדינת ישראל. כל צעד בדרך הארוכה הזו גילינו מחדל ועוד אחד. חשבנו שיש חדר במדינת ישראל שבו יושבים אנשים שחושבים איך להשיב את החטופים. גילינו שטעינו. חשבנו שיש מי שלוקח ברצינות את איומי החמאס ואת מנהרות הטרור. גילינו שטעינו. חשבנו שפדיון שבויים הוא ציווי אלוהי ומוסרי שמונח בליבם של מנהיגי העם היהודי בעת הזו. גילינו שטעינו. שלב אחרי שלב איבדתי אמון בראשי הממשלה ומשרדי הממשלה, חברי קבינט, שרים, גנרלים, עיתונאים וכלי תקשורת. כולם ללא הבדל הביטו בנו בעיניים ריקות", סיפר עמדי.

"בפברואר 2023, בפגישה עם המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, חזרנו והתרענו שאין למדינת ישראל אסטרטגיה ותוכנית סדורה בנושא השבויים והנעדרים, ושאירוע החטופים הבא הוא לא שאלה של אם אלא של מתי. וראוי שנהיה מוכנים. השביעי לעשירי הוא לא אסון, הוא מחדל. אסון אומרים על סערות טבע, על שריפות, על תאונות. השביעי לעשירי הוא מחדל, עיוורון מכוון על אף כל הסימנים שהיו חרוטים על הקיר. זו איננה מלחמת תקומה", התנגד עמדי להגדרה. "תקומה זה תהליך כואב של יחיד או של עם שמכירים בטראומה ובמשבר, שמודים בנפילה ובחורבן, שלא מטאטאים מתחת לשטח עובדות. תקומה תתאפשר כשנכיר בכך באמת. בעובדה שכשלנו. שנהיה קשובים לחקור ולתקן את הליקויים הפנימיים. רק אז נוכל לקום. החזרה של הדר הביתה היא הסימן שצוק איתן נגמר. כדי שהמלחמה הארורה שנפתחה עלינו ב-7.10 תסתיים, עלינו להשיב את ארבעת החללים החטופים שנותרו, זו חובתנו הלאומית והמוסרית".

בהמשך פנה עמדי אל הדר, ז"ל: "הדר, אחי, אשר אהבתי, אשר לא הכרתי, תן חיבוק לאלכסיי עקיבא גבריאל ואלירן שם למעלה", ביקש בקול שבור והזכיר את חבריו שנפלו בלחימה. "הם שמעו עלייך הרבה במרוצת השנים. עקיבא הוא אחלה חברותא. הוא חכם ואמיץ וחד כתער, בדיוק כמוך. שנהיה ראויים לאורכם. שנהיה ראויים לגבורתכם. נוח בשלום. אחי אהובי. לאה שמחה, חמי, איילת וצור, ועדנה, למדתי מכם המון במהלך השנים, המאבק הבלתי פוסק שדאגתם להוביל מתוך אהבת בניכם מתוך אהבת ישראל למרות המחירים ששילמתם הם שיעור לכולנו. אתם הצלחתם. הבאתם את הדר הביתה. לאורך השנים שרנו את השיר הבא והתפללנו שהדברים הרעים יילכו להם, שנזכה לנחמה, גם אם חצויה, שנזכה לטוב. אני אוהב אתכם בכל ליבי". לאחר דבריו שר את שירו, "נגמר".