סולן א-הא: "הסתובבתי 30 שנה עם פרקינסון בלי לדעת"
מורטן הארקט, סולן להקת A-ha (Take on Me, Summer Moved On) חשף בשנה שעברה שהוא סובל מפרקינסון, ומספר כעת: "כנראה שהמחלה הייתה בתוכי 30 שנה בלי שידעתי"


מורטן הארקט, סולן א-הא בן ה-67, מספר כי הרופאים מעריכים שחי עם פרקינסון כ-30 שנה לפני שאובחן ב-2022. בריאיון לסאנדיי טיימס מגזין, הזמר שמזוהה עם Take On Me מתאר את הטיפולים, את השינויים בקולו ואת התחושה שהוא מאבד שליטה על רגשותיו. את האבחנה הוא חשף לציבור ביוני 2025, וכעת הוא אומר שאחד הדברים הקשים ביותר במחלה הוא התחושה שאתה מאבד את מי שאתה.
"לפעמים אני פתאום בוכה ולא מצליח להפסיק, או שאני צוחק, אבל זה לא אני", אמר הארקט. "הרגשות האלה לא מרגישים שלי. זה דבר קשה, להרגיש שאתה מאבד את מי שאתה". על הערכת הרופאים, שהפתיעה אותו, סיפר: "הם אמרו שכנראה היה לי את זה במשך 30 שנה. הסימנים הבסיסיים היו שם, אבל פיציתי עליהם בעזרת חלקים אחרים במוח. יש הרבה אנשים שמסתובבים עכשיו עם פרקינסון. בדרך כלל מגלים את זה כשההידרדרות במוח מגיעה לנקודה קריטית".
הסימן שהביא אותו לרופא היה יום-יומי לגמרי: האחיזה במברשת השיניים הרגישה לו מסורבלת. הרופא חשד מיד בפרקינסון, ולאחר בדיקת PET התקבלה האבחנה במהירות. בקיץ 2024, כשהתסמינים החמירו, הארקט נסע למאיו קליניק בפלורידה ועבר טיפול בגירוי מוחי עמוק: אלקטרודות שהושתלו במוחו משדרות אותות שנועדו לסייע בוויסות פעילות מוחית לא תקינה. הטיפול שיפר את התסמינים, אבל מציאת האיזון רחוקה מלהיות פשוטה.
"עם מעט מדי גירוי, רצף המחשבה או הדיבור עלול לדעוך. עם יותר מדי, אני יכול להשתולל לגמרי, עם תנועות לא רצוניות, עוויתות והתכווצויות", הסביר. בנוסף, הוא נעזר במשאבה שמזליפה פרודואודופה, תרופה המכילה חומר דמוי דופמין, ומקדיש זמן רב לניסיון "לתפקד כמו שצריך". המחלה הנוירולוגית המתקדמת משפיעה על מצב הרוח, התנועה, השינה ותפקודים גופניים נוספים. הארקט ירד במשקל ואיבד את חושי הטעם והריח, ובמשך שישה חודשים לא הצליח לישון כראוי. למרות זאת, הוא אומר שאינו חש "מרירות" ומדגיש שהוא "עדיין כאן".
כשהאבחנה פורסמה באתר הלהקה ביוני 2025, נמסר כי הארקט עבר כמה ניתוחי מוח וכי הוא מטפל בתסמינים, אחרי שנים שבהן, לדבריו, "נאבק בגוף של עצמו". "אלה לא חדשות שמישהו רוצה למסור לעולם, אבל הנה זה: למורטן יש פרקינסון", נכתב בהודעה. הוא הסביר אז מדוע שמר את המחלה לעצמו, וגם הודה שאינו יודע אם יוכל לשיר או להופיע שוב.
"אין לי בעיה לקבל את האבחנה. עם הזמן אימצתי ללב את הגישה של אבי בן ה-94 לאופן שבו הגוף נכנע בהדרגה: 'אני משתמש במה שעובד'", אמר הארקט. "חלק ממני רצה לחשוף את זה. כמו שאמרתי, ההכרה באבחנה לא הייתה בעיה מבחינתי; הצורך שלי בשקט ושלווה כדי לעבוד הוא שעצר אותי. אני עושה כמיטב יכולתי למנוע מכל המערכת שלי להידרדר".
"זה איזון קשה בין נטילת התרופות להתמודדות עם תופעות הלוואי שלהן", הוסיף. "יש כל כך הרבה שצריך לשקול כשמנסים לחקות את הדרך המופלאה שבה הגוף מטפל בכל תנועה מורכבת, או בעניינים חברתיים ובהזמנות, או בחיי היום-יום בכלל".
גם הקול שלו השתנה בעקבות המחלה. "הבעיות בקול שלי הן אחת מני סיבות רבות לחוסר ודאות לגבי העתיד היצירתי שלי", אמר לביוגרף הלהקה, יאן אומדאל. "אני לא באמת יודע אם אני יכול לשיר יותר. אין לי חשק לשיר, ומבחינתי זה סימן. אני פתוח מאוד לגבי מה שבעיניי יכול לעבוד; אני לא מצפה להגיע לשליטה טכנית מלאה. השאלה היא אם אני יכול לבטא את עצמי באמצעות הקול שלי. במצב הנוכחי, זה לא בא בחשבון. אבל אני לא יודע אם אצליח לעשות את זה בשלב כלשהו בעתיד".
הארקט הקים את א-הא ב-1982 עם חבריו פול ווקטאר-סבוי ומגנה פורהולמן. הפריצה העולמית הגיעה ב-1985 עם אלבום הבכורה Hunting High and Low, שכלל בין השאר את Take On Me ואת The Sun Always Shines on TV. ההצלחה הגדולה מזוהה עם שנות ה-80, אבל הלהקה המשיכה להוציא מוזיקה גם בשנות ה-2000; בין אלבומיה נמנים Memorial Beach, Lifelines ו-Cast in Steel, ולהיט הענק Summer Moved On