דיקלה על הפונדקאית שילדה את בתה: "עשיתי הכל כדי לא לראות אותה, רציתי לנתק את עצמי"

עם שורה ארוכה של להיטים שכתבה לעצמה ולאחרים הפכה הזמרת דיקלה לאחת היוצרות הבולטות בתעשיית המוזיקה. אבל, מאחורי ההצלחה הגדולה יש דרך לא פשוטה שכללה מצוקה כלכלית, התמודדויות נפשיות ומסע ארוך בדרך להורות. בשיחה עם רפי רשף ב"אינטימי" חזרה הזמרת ללילות שבהם חיפשה מקום לישון, להתקפי החרדה ששיבשו את חייה ולמפגש המטלטל עם הפונדקאית שילדה את בתה הבכורה.

היום דיקלה אמא לשתי בנות, רנה ליליאן וויקטוריה ויויאן, שהגיעו לעולם בתהליך פונדקאות ובהורות משותפת. את בתה הבכורה, רנה, הביאה הזמרת עם חברה הטוב, הבמאי שלומי אלקבץ, אחיה של רונית אלקבץ ז"ל. אחרי תשע שנים של טיפולי פוריות, היא מספרת כי דווקא רונית הייתה זו שגרמה לה להיכנס לתהליך. "לא אשכח לעולם שהיא אמרה לי 'את לא עושה עוד אף טיפול, לא כולן חייבות להיכנס להיריון'", סיפרה.

לצפייה בפרק המלא ב 12+

"אמרתי לו 'תקבור אותי', לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. התביישתי כל כך"

הפונדקאית שילדה את רנה חיה בגיאורגיה, והזמרת סיפרה כי לאורך ההיריון נמנעה במכוון ממפגש. "עשיתי הכל כדי לא לראות אותה, תכננתי עם הרופאים שביום הלידה לא איכנס לחדר. לא רציתי לראות את הפנים, כדי שלא ייתפסו בי, שאיקשר או שהיא לא תמצא חן בעיניי. לא רציתי לדעת שאני לוקחת ממנה משהו, למרות שהוא שייך לי, זה היה לי קשה. הרגע הזה שאקח ממנה את הילדה ואסתובב, והיא תישאר עומדת. המוח שלי לא מצליח לעכל את הסצנה הזאת, אמרתי שאני רוצה לנתק את עצמי מזה".

על אף הניסיונות להתחמק ממפגש, רצה הגורל והפגיש בין הזמרת לפונדקאית. "זאת הייתה סצנה קורעת לב. הפקידה בבית החולים מביאה לי את רנה ואני מרימה אותה, מחבקת ומנשקת, ופתאום יוצאת הפונדקאית. היא באה לדבר ולברך אותי, ואני אומרת לשלומי 'תקבור אותי'. היא רצתה להחזיק את רנה, ואני נותנת לה אותה, מדברת איתה ומנשקת לה את הידיים. היא בכתה ואני בכיתי, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. התביישתי כל כך, לא לקחתי ממנה את הילדה, חיכיתי שהיא תיתן לי אותה ושתלך. עד היום לפעמים הדמות שלה עולה לי".

"עברתי המון בשביל לעשות מוזיקה, היו לילות שלא היה לי איפה לישון"

אומנם היא עברה מסע מורכב בדרך להורות, אך דיקלה סיפרה כי לקח זמן עד שהבינה שהיא רוצה להיות אמא, וכי במשך שנים ארוכות היא שמה את המוזיקה במקום הראשון. "עד גיל מסוים חשבתי שאמות על הבמה. יום אחד בגיל 35 הגעתי לאמא שלי, ואני רואה אותה בוכה את הנשמה שהיא חייבת שאביא ילד לעולם. הייתה לי מוטיבציה אולי לרצות אותה, ולאט לאט התאהבתי ברעיון".

את המוזיקה היא שמה בראש סדר העדיפויות, עד כדי כך שהיו שנים שבהן הדבר גבה ממנה מחיר כבד. "לא היה כסף, את כל הכסף שלי שמתי במוזיקה. הייתי מנקה בתים, עומדת עם חברות בצומת ומבקשת כסף להיכנס לאיזה סרט. היו תקופות שלא היה לי איפה לישון, והיו לילות בגן העצמאות מתחת לאיזה עץ. עברתי המון בשביל לעשות מוזיקה".

"לא הייתי מסוגלת לחיות, זה גיהינום"

אחרי השנים הקשות שעברה, בגיל 27 הגיעה הפריצה הגדולה, עם צאת אלבומה הראשון. אך על אף שסוף סוף הגשימה את החלום, הזמרת מצאה את עצמה מתמודדת עם אתגרים נפשיים ששיבשו את חייה. "האור הזה שבר לי את הכלים, זה היה גדול עליי. הייתה אנרגיה חזקה שלילדה כמוני, שכל היום נאבקה, היה לי קשה להתמודד איתה".

אז את נוחתת לדיכאון חרדתי?
"כן. גרתי לבד בבן יהודה בתל אביב, וזהו, לא הייתי יכולה יותר לגור לבד. היה עליי בייביסיטר 24/7".

למה? בגלל התקפי חרדה?
"כן. לא הייתי מסוגלת לחיות, זה גיהינום. לא מסוגלת ללכת לדלת, ועם כל זה אני צריכה לעבוד, להופיע ולהתראיין, והכל חדש לי. הייתי ריקה עד שאחרי כמה זמן כבר פשוט לא הצלחתי יותר. אמרתי שאלך להורים לקצת, ונשארתי שם ארבעה חודשים. החלטתי שאני מטפלת בעצמי תרופתית".

את אומרת לעצמך שזה מחיר ההצלחה?
"אני לא יודעת אם הצלחה, כמו שזה על רקע המימוש העצמי. את נאבקת כל כך הרבה שנים ופתאום זה קורה, ואת נתקלת בריק. פתאום שנאתי מוזיקה. התחלתי טיפול ולאט לאט, עם הרבה עזרה המשפחה ומהקדוש ברוך הוא, התגברתי".