"שלו ז"ל היה גאה ואוהב את השירים, למרות שכמה מהם לא היו מגיעים אם הוא היה פה"

חייו של בן שוקרון השתנו לנצח לפני שנתיים וחצי. בשמונה בבוקר של 7 באוקטובר הוא גויס לשירות מילואים ולחם בח'אן יונס. בעזה הוא איבד את שלו זלצמן ז"ל, חברו הטוב שנהרג בתקרית קשה בה נפצעו עוד 14 לוחמים. כמה חודשים אחר כך, בן החליט לכתוב טקסט על ההתמודדות עם האובדן הקשה והשאלות שלא הספיק לשאול - וכך נולד השיר "יותר שמיים", מתוך אלבום הבכורה שלו, "נותן לזה ללכת", שיצא היום (חמישי).

"חזרתי לארץ מדרום אמריקה ארבעה חודשים לפני המלחמה, הספקתי להוציא שני שירים וגויסתי למילואים", הוא הוא משחזר בריאיון ל-mako ומספר על את אותו אירוע קשה: "בדצמבר 2023 נכנסנו לח'אן יונס וב-16 לחודש במהלך פעילות יחסית שגרתית, התקילו אותנו עם RPG וירי מקלעים. החזרנו אש והמשכנו להתקדם, לשלו ולי היה את אותו התפקיד בצוות, והחליטו להחליף בינינו והם התקדמו - ואז הופעל עלינו מטען גדול. הוא העיף אותנו והרג את שלו במקום, עוד 14 לוחמים נפצעו ו-11 מהם מהצוות שלי. שלו ואני והיינו חברים מאוד קרובים במשך חמש שנים, הוא היה החבר הכי טוב שלי מהצוות. הצלחתי להגיע להלוויה, הספדתי את שלו מטעם הצוות, עדיין עם הבגדים של האירוע. מאז התחלנו מסע שיקום והנצחה".

>> להאזנה לאלבום "נותן לזה ללכת" בכל הפלטפורמות

תספר קצת על שלו.
"הוא האדם הכי מיוחד שהיה לנו בצוות, ואני אומר את זה בשם כולם. אני לא מכיר מישהו שיכול להגיד משהו רע על שלו, הוא באמת החבר הכי מיוחד שהיה לי. הייתי מתייעץ איתו בצבא על הכל, אחרי הצבא זה היה בעיקר על בנות שיצאתי איתן, על המוזיקה והשקעות. זלצמן היה גאון ותכנן את החיים שלו קדימה מבחינת השקעות, הוא ידע מה הוא רוצה בחיים. ששישה ימים אחר כך איבדנו את שי טרמין ז"ל ואת אלכס שפיץ ז"ל, טרמין היה צוות מעלינו ושפיץ היה המילואימניק הכי מבוגר שנכנס מהיחידה".

למרות הימים בעזה כבר מאחוריו, בן מנהל קרב מסוג אחר. "השנים מאז האירוע עד עכשיו מלוות בטיפולים. אני עדיין לא מוכר, גם לא יודע אם ארצה להיות מוכר, אבל כמעט כל הצוות אובחן בפוסט-טראומה ואני מטופל, החיים השתנו מאז לגמרי. המוזיקה היא טיפול בשבילי, גם החלק הגדול שאני לוקח בעמותה של שלו ולהיות שם בשביל המשפחה. אנחנו מדברים בדיוק אחרי טיפול, אמרתי למטפלת שאני מרגיש שאני חי עם שני 'בנים' שונים. נכנסתי למלחמה בן 23 ופתאום עפו לי שנתיים וחצי מהחיים, לא הצלחתי להחזיק אותן בכלל. הייתי בטוח שאשתקם אבל זה עדיין ממשיך ללוות, ואני לא בטוח לאיזה אחד מה'בנים' אני מסתגל, ואם אני מוותר על מי שהייתי לפניי, כי מאוד השתנתי וזה מוזר. אבל החברים, הטיפול והמוזיקה מאוד עוזרים לי".

השמעת את השירים שכתבת על שלו למשפחה שלו?
"השמעתי את 'יותר שמיים' למשפחה, ישבנו בחצר והגעתי לבקש רשות אחרי שהשיר כבר מופק והכל. השמעתי להם אותו ושאלתי אם זה בסדר, זה היה רגע שלא ציפיתי לו כי ב'כוכב אחד' זה היה מאוד טרי. כאבנו והבטחתי להם שיש גם שירים חיוביים באלבום, ישר התנצלתי על הכאב. כמו שאמרתי, יש בן שמח ויש בן עצוב, ואני מדבר הרבה על העצב".

מה אתה חושב ששלו היה אומר על השירים?
" אני חושב ששלו היה גאה ואוהב את השירים, למרות שכמה מהם לא היו מגיעים אם הוא היה פה. זו שאלה קשה, אני בטוח שהוא היה מפרגן ואומר: 'אני מבסוט עליך שוקרון'. בזמן האחרון אני נעצר כששואלים אותי דברים כאלה".

לזכרו של שלו, המשפחה והחברים הקימו את "בדרך שלו", עמותה שמנציחה את ערכיו. "היומנים של שלו עוזרים למילואימניקים ולחבר'ה צעירים, הם מבוססים על היומנים שהוא כתב. מדובר ביומן לימודי שאתה עובר איתו תהליך עד שאתה מתחיל לנהל את היום יום שלך. זאת הפכה להיות המשימה של הצוות שלנו, לחבק את המשפחה ולהיות איתה. אמרתי להורים שלו שאכלתי כאפה על זה שלא הכרתי אותם כל כך טוב לפני כן, קשר של 'שלום שלום' ו'מה נשמע'. אלה, אמא שלו, ענתה לי: 'שוקרון נשמה שלי אני אוהבת אותך, אבל הייתי שמחה ממש לא להכיר אותך ככה'. אני ואחד החברים צוחקים על כמה אחים שלו דומים לו, אנחנו מחכים שהם יצחקו או יחייכו את החיוך שלו, הוא חי בהם. יש סיטואציות שאני רואה אותו מול העיניים שלי, זה כמו סם, אני רוצה עוד מזה. פתאום כל הראש מתבלבל".

קיבלת תגובות לשירים מאנשים שחוו דברים דומים?
"קיבלתי הודעה לאינסטגרם מבחורה שאחד השירים שלי הגיע אליה, חבר טוב שלה מהבית בדיוק נהרג בעזה, והיא סיפרה לי שהם שומעים את השיר בשבעה ולא מפסיקים לבכות. כתבתי לה שאני מתאר לעצמי שאנחנו מתחברים למילים כי יש לנו משהו במשותף, ולצערי לעוד לא מעט יש. שתרגיש חופשי לרשום כל דבר ולשתף".

למה קראת לאלבום "נותן לזה ללכת"?
"זה שיר הנושא של האלבום. במהלך כל האלבום אני מעבד את המלחמה ואת האובדן של שלו. 'נותן לזה ללכת' הגיע כמו אור בתוך אלבום שמדבר לא מעט על החושך. החלטתי שאני רוצה לצאת עם האור ולא עם החושך למרות שזה יותר קל לי. אני זוכר את השיחות שלי עם שלו על המוזיקה, אני הייתי סקפטי והוא היה תמיד מאוד אופטימי".

תספר על השירים באלבום.
"יש שיר שכתבתי כשהיינו בעזה, התחלתי לכתוב אותו על פנקס שאני שומר עד היום. כתבתי שם ארבע שורות: 'פנס בודד מאיר בי את הפחד בין שינויי הזמן שכחתי מהלילה'. המשכתי את זה גם קצת אחרי השבעה, אחרי המילואים והמעבר למושב הבונים ידעתי שאני לוקח זמן לעצמי ומפיק את השיר הזה. הצלחתי להתחבר עם גיא ויהל שעוזרים ומייעצים לי עד היום. נכנסנו לעבוד על השיר הזה, שנקרא 'כוכב אחד'. זה השיר שהנצחתי בו את שלו וסיכמתי את חווית הלחימה שלי, והוא הצליח להגיע להרבה אנשים. באותה תקופה היו מפונים, נסעתי עם האוטו שלי בין קיבוצים בצפון והגעתי לספר על שלו ולשיר שירים. אחרי שלושה חודשים הוצאתי שיר נוסף ועבדתי על הופעה בבית היוצר בתל אביב, זאת הייתה הפעם הראשונה שעשיתי סולד אאוט של 120 כרטיסים. זה היה בשבילי ציון דרך שאזכור לכל החיים. מאז התחלתי לעבוד על האלבום".

"את 'יותר שמיים' כתבתי כשגרתי במושב הבונים, חצי שנה אחרי האירוע. מצאתי את עצמי מדבר בקול רם לעצמי ולשלו, זה קורה לי גם ליד הקבר שלו. הייתי מדמיין תשובות שלו, מדבר וצוחק איתו. גם מדבר עם עצמי. אני בטוח שהצוות שלי גם יזדהה איתי שלא רק שלו הלך, גם משהו מאיתנו הלך שם. לקח לי זמן להבין שזאת דרך ארוכה, הרבה אנשים אמרו לי שזה מרתון. לא אשכח את המבטים של אנשים שפגשו אותי בשבעה, הסתכלו כאילו על אדם שהשתבש. 'יותר שמיים' זה איזשהו רגע של הכרת תודה על מה שיש לי עכשיו, גם אם זה משהו קטן ושברירי".

"השיר 'אמצע העולם' מדבר על לצאת ממילואים ולראות את המדינה. אני זוכר איך כולם חיבקו את המילואימניקים, שבצומת לפניי שאתה יורד להתאמן יש שמחה גדולה ומלא אנשים שפותחים את הלב. ואיך זה אחרי שיצאתי מעזה וראיתי שהכל פתאום נרגע ושאולי לא זוכרים את המילואימניקים ושאנשים סוחבים את זה לעבודות שלהם ולבתים, שיש קרע בינינו".