דן לייבל נפרד מהפורום אחרי 27 שנה: "לא רציתי להיתקע בתסביך גדלות"

דן לייבל היה הפנים של מועדון הפורום כמעט שלושים שנה. הוא נכנס למוסד הבאר-שבעי כנער שמחלק פליירים, התקדם צעד אחר צעד עד שהגיע לפסגה, ועכשיו - אחרי 27 שנים, מתוכן 13 כמנכ"ל - הוא מחליט לעצור. ההכרזה על העזיבה הגיעה די בהפתעה בפוסט שהעלה ברשתות החברתיות שלו. "האמת היא שהייתי אמור לעזוב כבר קודם, אבל קרו כל מיני התפתחויות כמו המלחמה, והרגשתי שאני חייב להישאר ולשמור על הבית", הוא מספר בשיחה עם mako.

"אני מאמין שמנכ"ל לא יכול לשבת לנצח, כמו שלא טוב שיהיה ראש ממשלה עשרים שנה", הוא אומר וישר קורץ לאקטואליה. "זה לא בריא לאף אחד - לא לקהל, לא למועדון וגם לא לי. תמיד פחדתי להיתקע באיזשהו תסביך גדלות, לחשוב שאין דור המשך ושאני היחיד שיכול להחזיק את זה. מבחינתי, זה היה ברור שתגיע נקודה שבה אני מפנה את הבמה".

לייבל התחיל למנכ"ל את הפורום ב-2012, אבל הסיפור שלו שם התחיל הרבה קודם: "אני בפורום מאז 1997. התחלתי כיחצ"ן שחילק פליירים בתחנה המרכזית, אפילו בלי שכר - הייתי מקבל בונים וכניסה למסיבה. ב-1999 כבר הובלתי את ליין החמשוש המיתולוגי. ב-2004 עזבתי את הפורום לטובת חיי הלילה בתל אביב, עשיתי כמה אירועים שם, ואז חזרתי לבאר שבע ב-2007".

"ב-2012 נכנסתי לניהול והובלתי את המועדון באמת כגוף גדול. בשנים האלה עברנו רגעים מדהימים - הנחתנו לפסטיבלים ולמקומות שמות ענק כמו דיוויד גואטה וסטיב אנג'לו בפסטיבל מינוס 424, את דדמאוס בלייב פארק, את ז'אן מישל ז'אר. עשינו הפקות ענק ופתחנו מסעדות וברים בעיר - אני יוצא מלא בחוויות".

כשהוא מסכם את התקופה, קשה לפספס את הגאווה. "עברתי עכשיו 13-12 שנים נפלאות, מלאות בחוויות, זיכרונות ושיאים. השנים הכי טובות של הפורום ב-37 שנות קיומו. אני גאה, אני מאושר, אני מבסוט. אני לא יוצא מבואס או משהו - להפך. אני מפנה את הבמה. ובאמת יש דור צעיר מוכשר, עם חשיבה אחרת, עם גישה אחרת".

אחרי העזיבה שלו המבנה הניהולי של המועדון קצת ישתנה: "יש את עינב, בחור סופר-מוכשר, כריזמטי, חריף, חכם. צעיר בן 28 עם ראייה אחרת. לצידו דין, בחור מצוין שייקח את המדיה והסושיאל, ושי שהיה הסמל הכי גדול של השיווק בפורום בעשור האחרון. לפעמים אין מחליף אחד, אלא משתנה השיטה. הם יחלקו ביניהם אחריות. הטיפ שלי אליהם: לדבוק בדרך שלהם. הם צעירים, אבל הם באים עם אנרגיות חדשות ורעיונות חדשים ואני מאמין בהם".

השנתיים האחרונות היו מאתגרות מאוד בחיי הלילה בישראל. לייבל טוען אפילו שאלה השנים הכי קשות שסצנת הקלאבינג והמסיבות עברה במדינה: "יש לזה שלוש סיבות מרכזיות. קודם כל, האבל. במסיבה נרצחו חברים, עובדים, בליינים שלנו. בעוטף - גם כן בליינים שלנו, הורים של בליינים, ילדים של בליינים. המון אבל. מאז נפלו עוד אלף חיילים. אף פעם לא היה דבר כזה במדינה".

"הדבר השני הוא החטופים. כשיש חטופים, אנשים מרגישים לא בנוח לעלות סטורי ממסיבה. הבילוי הקלאביסטי פחות לגיטימי חברתית. מצד שני, במועדונים אין את האווירה של ללכת עד הסוף. אנשים עצורים. גם באירועי פורים שהיה יחסית מוצלח השנה הרגשת שאין את הטירוף. לאנשים קשה ללכת לקצה כי יש המון עצב ברקע. הדבר השלישי הוא החיילים. בקומה הראשונה בפורום תמיד היו חיילים. עכשיו הם בשירות, לא יוצאים הביתה. ילדים שהיו קבועים פה כל חמישי-שישי נעלמו. זה פגע ישירות באווירה".

"אמני חו"ל הפסיקו להגיע, במיוחד בהאוס ובטכנו. אין השראה. פעם היית עומד עם שאזם ברחבה, מגלה קטע חדש, מחפש מי האומן. האומן היה נשאר בארץ, עובד עם אומן ישראלי - זה לא קורה יותר", הוא מסביר ולייבל מפנה אצבע מאשימה במצב גם לסצנה עצמה: "חלק מהאומנים הישראלים ניצלו את המצב, העלו מחירים בצורה לא הוגנת, כמו אל-על. זה שבר את כל המודל. מועדונים קטנים לא יכולים לשלם. אז מה עושים? אומרים לדי.ג'יי - קח לינק, תמכור 25 כרטיסים, תביא שולחן חברים. וזה הרג את האידיאולוגיה. פתאום יש פליירים עם שמות לא ברורים, דיג'ייז שאתה לא יודע מי הם, ואין איכות. החבר'ה הטובים הפסיקו לצאת. תל אביב נראית הכי רע שהיא נראתה אי פעם. נעלמו החזון והאידיאולוגיה".

ובכל זאת, הוא רואה גם נקודות אור. "הטראנס נמצא בצמיחה אדירה, אבל כשיחזרו לכאן האומני חו"ל אנחנו נראה חזרה של ההאוס - שבעולם הפך להיות מיינסטרים. כל פסטיבל שתלך אליו - שומעים האוס. הדיוויד גואטה של פעם זה קיינמיוזיק של היום. בארץ זה נחלש כי לא טסו לחו"ל, לא נחשפו לזה. אבל כשהשמיים ייפתחו - זה יחזור לפה. מי שינצח זה מי שיבוא עם חזון ואידיאולוגיה. לא טיקטוקים. די.ג'יי אמור להביא אמונות - לא למכור כרטיסים".

אז מה הלאה? אחרי 27 שנים בלילה הוא קודם כל מתכנן לנשום: "לא אכלתי ארוחת ערב אחת ביום שישי בלי להיות עם הטלפון בלחץ להגיע למועדון. לא קמתי שבת בבוקר כמו בן אדם נורמלי. עכשיו יש לי שלושה ילדים, ואני רוצה לנוח, לחזור להתאמן. אחרי זה אני פתוח להצעות".

אבל... הצעות באיזה תחום?
"זה הקונפליקט הכי גדול - מצד אחד די, בא לי לעשות משהו אחר. מצד שני, קשה לזרוק לפח ניסיון חיים. דבר אחד בטוח - בדרום אני לא אעשה לילה אם זה לא בפורום. במרכז? אני לא פוסל".