אודיה לקחה את האהבה שלה למשחקי מילים צעד אחד רחוק מדי

"שיר לממ"ד" של אודיה הוא חתיכת אירוע. מי שבקיא בקטלוג המוזיקלי שלה יודע שתמיד הייתה לה חיבה למשחקי מילים, אבל כשזה מופיע בשורה פה ושורה שם בתוך שירים זה לא כזה נורא. הבעיה היא שהפעם לקחו את הדאחקה שלב אחד רחוק מדי. היא אמנם אחראית על שורת השנה של 2025 עם "המלך של הערסים, השלמה של ארצים", אבל עכשיו היא חתומה גם על "אסי לא עזר" ו"וזה גן חיות רק עומר אדם".

הבעיה האמיתית בשיר הזה היא העובדה שיש בו חלקים מעולים שיכלו לעבוד בשיר ""רגיל"". הקטע שרץ ברשתות עם "למה אודיה עדיין ממלמלת עם דיקציה של עולה חדש", נשמע כמו שיר שבאמת היה הופך את המדינה. גם "אני שורפת הכול אני עושה בלגן, אתה אומר שאף פעם זה לא מאוחר, לבנות איתך בית לפני שנגמר" - פזמון שהיינו רוצים לשמוע שיר שלם סביבו.

אין מה לעשות, זו משימה בלתי אפשרית לבנות שיר כזה באמת בלי שיישמע קלישאתי מדי. אבי אוחיון שלקח חלק בשיר נוטה ליפול לאזורים האלה (בהמשך נעסוק בשיר שבו זה דווקא כן עבד). לדודו טסה יש את "מרקו התאבד", שהפך עם השנים לשיר מעריצים שהוא מבצע לעיתים רחוקות (רחוקות רחוקות) בהופעות, והוא עובד דווקא בגלל הניגודיות המדכאת. יותר מאשר שזה מבחן לאודיה, זה מבחן לעם ישראל - נדמה שכולנו אהבנו את "מתוק כשמרלי" של אליעד נחום ב-2016, אבל בגדול הסכמנו שזו חוויה חד פעמית. אודיה באה כנראה לאתגר את התפיסה הזו. אפשר להירגע, כי לפחות יש עוד אלבום שלם בדרך.

שולי רנד כתב שיר אהבה לצופית גרנט, בטיקטוק התאהבו בו

שולי רנד הוא חרדי בן 64, והוא הצליח להביא להיט שמרגש את דור הזד (ומטה) וגורם להם לחשוב כבר מעכשיו על החופה. "לב לבן", שיצא לפני קצת יותר מחודש, נוצר בעזרתם של אבי אוחיון ומתן דרור, ונכנס השבוע לראשונה בהיטליסט במקום 40. זו הפעם הראשונה שרנד מצליח להכניס שיר למצעד הרשמי של ישראל (מאז שהתחלנו למדוד ב-2022) ולפי הצמיחה בנתוני ההאזנות, הוא צפוי לטפס עוד יותר גבוה בשבועות הקרובים.

הקאברים ללהיט החדש של רנד כבר נערמים בטיקטוק. אפשר למנות מאה סיבות למה דווקא השיר הזה תפס, ואיך דווקא הוא מצליח לחצות קהלים ומגדרים, אבל יש כמה מרכזיות: קודם כל הכתיבה של אוחיון, שמורגשת מאוד במילים. מעין מתיקות מהולה בסחיות, שעוברת מעולה בשילוב קולו (ודמותו) של שולי רנד. זה אמין כשהוא שר "אהובתי בעולם אין כמוה, את לעולם לי אחת יחידה, אהובתי בנמוך בגבוה, ספר פתוח את לי חידה". יהיה קשה למצוא זמר אחר שיכול לשיר - ובעיקר להגיש - את המילים האלו מבלי שנרצה להעביר מיד לשיר הבא.

איכשהו, הזמר הכי אמוני במדינת ישראל הביא שיר רומנטי. וזו סיבה מספר שתיים: בזמן שכולם רודפים אחרי הטרנדים ומחשבים את השניות לפזמון או מתזמנים קטעים שירוצו טוב בטיקטוק, השיר הזה משבש קצת את הלך הרוח השולט במוזיקה הישראלית. במקרה הזה הקול של רנד משחק תפקיד - כשרוב השירים המואזנים בישראל מתחלקים בין ארבעה זמרים (לפעמים חמישה), הקול העבה והנמוך שלו מתבלט עוד יותר. אבל לפני שאנחנו קוברים את המיינסטרים הנוכחי, אולי כדאי לא להשליך מהשיר הזה על מגמה רחבה כלשהי כלפי ז'אנר כזה או אחר, אלא פשוט להבין שאנחנו מתקרבים יותר ויותר לעידן שבו באמת אין חוקים והכל יכול להיות.

הלב רוצה מה שהלב רוצה

שיר נוסף שבא לאתגר את יכולות ספיגת רמות המתיקות שלנו הוא "אין מילים איתך" של פול טראנק. אחרי ההצלחה של "נגמר ממך" עם נינט טייב, ניכר שעם ישראל החליט שבא לו עוד, ובשבועיים האחרונים גם השיר הזה הופך ללהיט. רגע לפני שעומר אדם ואושר כהן הוציאו את הפרויקטים שלהם, הוא נכנס להיטליסט במקום 26. נכון לעכשיו הוא במקום 37, אבל במגמת עלייה ומצב טוב שהוא יטפס בחזרה.

אז מה הבעיה? ששוב, מדובר בקלישאה מולחנת. אבל מולחנת ממש ממש טוב. אין מספיק גלגולי עיניים בעולם בשביל השורה שפותחת אותו: "נשבע לך אני גר אצלך בפיד, מת להיות עליך כמו צמיד", אבל בהמשך זה קצת מתאז, וכאמור, לפעמים המנגינה מספיק טובה בשביל שנוכל להתעלם ממנת יתר של קיטשיות. אולי זו המלחמה.