אושר כהן דורש לא מעט מהמעריצים, אבל מגיע לו
וגם: הראפרית-זמרית הבאה שאתם צריכים להכיר, אייל גולן לא צריך להוציא שירים אבל הוא פשוט חי מזה, נועה קירל עם עוד להיט בדרך ונדב חנציס מוכיח שהוא כוכב אמיתי. לאור מבול השירים שיצאו לאחרונה, עשינו סדר בכל מה שאתם חייבים לשמוע ולדעת
פורסם:
- למרות השם המבטיח, Life Lately, אין מה לחפש באי-פי החדש של אושר כהן התייחסות לדרמות האמיתיות בחייו. זה מצחיק שהשם מבטיח לעסוק בחיים שלו לאחרונה, אבל בפועל השירים שלו עדיין מיועדים לשבורי הלב. "אני שייך לריסוקים", הוא בעצמו הודה לפני קצת יותר משנה. ועדיין, קשה להאמין שמישהו יתאכזב מארבעת השירים החדשים שהוציא. "בכל יום שאיבדתי אותך", "לא שם", "שונא את תל אביב" ו"כולם גנבים" ממוקמים באותו יקום מוזיקלי שכהן יצר לעצמו בשנים האחרונות.
קצת כמו ב"גשם" מהפרויקט שנשא את השם שלו, גם הפעם השירים מתחילים בקטן ומתפתחים למשהו גדול בהרבה. הכל אמוציונלי, והשימוש בכלים חיים (מספיק להציץ בקרדיטים) מעיד על זה. עם כמה שהפקה מודרנית היא דבר מדהים, שימוש בכלים חיים נותן עומק ובעיקר מייצר רצון לשמוע את האי-פי הזה בפול ווליום באמצע הלילה עם חלונות פתוחים.
די מבאס שהפרויקט הזה קצת נבלע בתוך הוריקן עומר אדם (צעד תמוה מצידו של אדם. בכל זאת, הוא מושקע כלכלית בכהן ובעצם שם לעצמו רגליים) כי מגיע לו יותר. כהן לוקח ברצינות את היצירה שלו, ומקפיד עליה גם בדברים הקטנים. בזמן שהשירים היום הולכים ומתקצרים, כל השירים ב-Life Lately עוקפים את ה-4 דקות - דרישה לא קטנה היום מהמאזינים. כל האומנים אומרים שהם רוצים להשאיר פה מוזיקה שתישאר אחריהם, אבל יש כאלה שבאמת לוקחים את זה כמשימת חייהם. - שירה אטיאס היא שם שעדיין לא מוכר לקהל הרחב, אבל יודעי דבר כבר נתקלו בה בטיקטוק עושה קאברים מאולתרים או מבצעת וורסים מקוריים שכתבה. אחרי שהרשימה מאוד עם "עפיפון", מגיע האי-פי "רוקדת לבד". ארבעה שירים שעוזרים קצת יותר טוב להבין מי היא בעצם כאומנית. גם אם ב"ילד היית" היא חוטאת טיפה בדורין-אוריזציה (ראפ כל כך איטי שהוא כבר ספוקן וורד) או בכתיבה קלישאתית, אטיאס היא קול שחסר במוזיקה הישראלית, בטח בגזרה הנשית. משהו שנע בין פופ, היפ הופ וים תיכוני. בעצם לא בין לבין, אלא הלחמה מושלמת של הז'אנרים.
אין לי ספק שאם רק תקבל מספיק חשיפה, היא תפלוש בקלות לפלייליסט הנשי של התארגנויות לפני יציאה (או הגברי, לאלה שמספיק בטוחים בעצמם). ככל שתמשיך להשחיז את הייחודיות שלה ותנקה את הדברים שכבר כן שמענו מאחרות, היא תצבור קהל מעריצים אדוק.
- יש משהו בפריצה כל כך מטאורית של אומנים כמו נדב חנציס שיכולים להרגיש מהונדסים. לפני רגע הוא העלה סרטון מחדש השניה עם "אם את כבר הולכת" ורגע אחר כך כבר הספיק לככב בפסטיגל - אלא שאז הוא מוציא את צמד הסינגלים "שירים בפתקים" ("מפחד להתגבר עלייך?" ו"אהבה ראשונה"), שנכתבו אחרי פרידה טרייה מבת זוג, והכל נוחת: באמת מדובר בכוכב.
חנציס בסך הכל בן 18 ולמרות שהוא כותב כמו מישהו שחווה כבר עשרות פרידות, זו הפעם הראשונה שנשבר לו הלב: "השירים האלו נכתבו בזמן שהופעתי על הבמה הכי גדולה בארץ בפסטיגל", סיפר כשהשיר יצא. "ישבתי בחדר מאחורי הקלעים והרגשתי בפעם הראשונה שברון לב. מצד אחד הייתי חייב לחייך לכל הקהל המדהים שהגיע אבל בפנים הרגשתי שבור. האנשים שעטפו אותי שם הצליחו לעזור לי לעבור את התקופה ומהכאב נולדו השירים". זה ילד זה?
- בזמן שאנחנו מחכים שהשיר של נועם בתן ייחשף, היוצרים שלו הביאו להיט בפוטנציה עם נועה קירל. "או לה פופה", שיר מעולה שתפור מקצה לקצה. איכשהו זה אפילו עובר שקירל אומר כוס קטנה לאפר, למרות שהייתי שם את כל שנועה קירל מעולם לא נגעה בסיגריה. זו ההצלחה השנייה של נועה עם קליפי ואהרוני, גם "בריידזילה" נוצר על ידם. עוד לפני כן הם יצרו את "בן אדם" של אודיה, "לא לפנות אליי" של נסרין ובאמת עוד ערימת להיטים ששמעתם בשנתיים האחרונות.
ומתישהו נצטרף לדבר על העובדה שלמרות הכל, השנה היא 2026 ונועה קירל מוכיחה שהיא עדיין רלוונטית. גם אם היא או הצוות עושים טעויות, לפעמים בבחירת שירים או חשיפת יתר בקמפיינים (אמריקן לייזר, נגיד?), איפה נמצאים שאר הזמרים או הזמרות שפרצו יחד איתה? אבל אתם כנראה עדיין לא מוכנים לשיחה הזו.
- זה לא שחסרים לאייל גולן שירים בשביל לבצע במופע הקרוב שלו בבלומפילד, אבל התיאבון כנראה חזק מהכל. ועד שיגיע אלבום השלושים שלו בפסח הקרוב, הוא משחרר מיני אלבום ("בדרך ל-30") שכולל ארבעה שירים: "חיה פצועה", "אפטרשוק", "שריטות ופחדים" ו"יפה שלי, יפה שלו". בגילו ומעמדו סגנון הכתיבה של שני השירים הראשונה מחמיאים לו יותר מהכל. בוגר ומוגש באלגנטיות. עדיף למשל מצמד המילים "חיים שלי" בפתיחת השיר "שריטות ופחדים".
מצאתם טעות לשון?