קניה ווסט ממשיך להתנצל: "מה שאמרתי לקהילה היהודית מעיק על נשמתי"

ביום שני האחרון הפתיע קניה ווסט רבים כשהתנצל באופן נרחב על התבטאויותיו האנטישמיות החוזרות ונשנות בשנים האחרונות. במודעה שפרסם ב"וול סטריט ג'רנל" שמחירה עשוי להגיע למאות אלפי דולרים ייחס ווסט את התנהגותו הפרועה לתאונת הדרכים שעבר ב-2002 וגרמה, לדבריו, לנזק מוחי עם תסמינים דומים לאלו של הפרעה דו-קוטבית (ביפולאר). עכשיו בראיון למגזין "וניטי פייר" מספר ווסט עוד על ההתמודדות הנפשית שלו, ומתנצל שוב.

בראשית השיחה עם המגזין האמריקאי הבהיר ווסט שההתנצלות הנוכחית לא נועדה "להחזיר את הקריירה" שלו, אלא נובעת ממה שהוא מתאר כרגשות חרטה כבדים אחרי שהבין את ממדי הנזק שגרם. לדבריו, הקריירה המוזיקלית שלו גם כך לא נפגעה בצורה שהוא עצמו ציפה, והוא נשאר אחד האמנים המושמעים ביותר בארה"ב. השיחה נערכה בהתכתבות במייל, ולכן יש כאלו הטוענים שלא ווסט אחראי לתשובות אלא מישהו מטעמו.

"עד כמה שאני מבין, הייתי בין עשרת האמנים המושמעים ביותר בארצות הברית ב-Spotify ב-2025, וגם בשבוע שעבר וברוב הימים האחרים", הוא אומר. "האלבום הקרוב שלי, Bully, הוא כרגע אחד האלבומים הכי מצופים מבחינת שמירות מראש ב-Spotify. האלבום שלי מ-2007, Graduation, היה גם אלבום ההיפ הופ המושמע ביותר ב-2025. בשבילי, כמו שהנתון האחרון מוכיח, זה לא מהלך שנועד להחזיר את המסחריות שלי".

ווסט טוען שהמניע שלו אחר לגמרי: "הרגשות האלה של החרטה היו כבדים על הלב שלי, העיקו על הנשמה שלי. אני חייב שוב התנצלות ענקית על כל מה שאמרתי, שפגע במיוחד בקהילות היהודית והשחורה. הכול הלך רחוק מדי. אני מסתכל על ההריסות של הפרק הזה בחיים שלי ומבין שזה לא מי שאני. כדמות ציבורית, כל כך הרבה אנשים עוקבים אחרי כל מילה שלי ומקשיבים לה. חשוב שהם יבינו באיזה צד של ההיסטוריה אני רוצה לעמוד - וזה צד של אהבה וחיוביות".

רק כשהיצא מהמאניה והתחיל טיפול, הוא מספר, "התחילה לשקוע בי המציאות של מה שעשיתי, בזמן שהייתי מנותק מעצמי האמיתי", הוא מתאר.

המחיר, לדבריו, היה קודם כול אנושי ואישי: "בכל יום כשאני מתעורר, יש לי בראש צ'ק ליסט של כל מה שאמרתי, לפחות כל מה שאני מצליח לזכור, בזמן האפיזודה הביפולרית", הוא אומר. "כל קשרי המשפחה, מערכות היחסים העמוקות, החברויות לכל החיים שעבדתי כל כך קשה לבנות במשך שנים - הוכתמו בגלל כל ההצהרות הנוראיות שאמרתי באימפולסיביות".

ווסט מנסה להסביר גם איך נראתה מבפנים אותה מאניה, שלטענתו נמשכה כארבעה חודשים. "כשאתה במאניה, אתה באמת לא חושב שאתה חולה", הוא אומר. "אתה חושב שכולם מגזימים בתגובה. אתה מרגיש שאתה רואה את העולם הרבה יותר ברור מאחרים, כשבפועל אתה מאבד לגמרי את האחיזה. ככה זה הרגיש באותו הזמן".

לקראת סוף אותה אפיזודה, הוא מספר, שינוי בטיפול התרופתי לקח אותו לקצה השני. "לקראת סוף האפיזודה המאנית שנמשכה ארבעה חודשים, שינו לי את התרופות", הוא מתאר. "במעבר הזה, התרופה האנטי-פסיכוטית לקחה אותי לתוך דיכאון עמוק מאוד. אשתי זיהתה את זה, וחיפשנו יחד מסלול תיקון יעיל ומייצב דרך מרכז גמילה בשווייץ. אתם חייבים להבין, ביפולר זו מחלה. זו אחת המחלות הלא-סופניות הקטלניות ביותר".

לקראת סוף דבריו גם הבהיר למה התקשה להתחייב לטיפול תרופתי: "שמו אותי על הרבה תרופות והורידו אותי מהן שוב ושוב. זה פשוט חלק מהמסע", הוא אומר. "לקהילה האפרו-אמריקאית יש רגישות יתר לתרופות אנטי-פסיכוטיות, יותר מרוב הקבוצות. למצוא את המינון הנכון זה קשה, אבל זה חשוב וחיוני כדי למצוא את האיזון מול המחלה. אחרת, 'הזומביפיקציה' נהיית תופעת לוואי של מינון גבוה".

ווסט מוסיף שהמחיר של הטיפול התרופתי הוא אמיתי, אבל מבחינתו הוא עדיף על האלטרנטיבה: "תופעות הלוואי האלה היו מציאות בשבילי בזמנים מסוימים", הוא מודה. "ידוע ש-60% עד 80% מהאנשים שנאלצים לקחת תרופות אנטי-פסיכוטיות חווים תופעות לוואי, ועד 25% מפסיקים לקחת אותן בגלל זה. אני רק מנסה למצוא מה עובד בשבילי, כדי שאוכל להמשיך בדרך החיובית הזו".