"די-נוקס אמר לנו: 'אם לא נופל טיל בתוך המועדון - אני בא לנגן'"

כשיהודה נרקיס ודיג׳יי זומבי (אלי בלצן) הרימו את המסיבה הראשונה של "ביט בוטיק" לפני כ-12 שנה, הם לא ממש דמיינו שיום אחד יהפכו לאחד הליינים האהובים והמוערכים בעיר. הלילה ההוא, במיני קלאב הדלי ז"ל שהיה ממוקם באלנבי, כלל כמה עשרות אנשים בקהל - אבל הניצוץ היה שם.

מה שהתחיל כצורך פנימי לחלוק מוזיקה עם קהל בצורה ישירה, הפך בהדרגה ללייבל פעיל וליין מצליח. "אחרי שהקמנו את הלייבל והתחלנו להוציא קטעים, הרגשנו שצריך גם ליצור מקום שבו אפשר להרגיש את זה בלייב, על הרחבה", מספרים נרקיס וזומבי בשיחה עם mako. "לא באנו לרדוף אחרי טרנדים - יש לנו דרך משלנו, ואנחנו מאמינים שמוזיקה טובה פשוט עובדת, לא משנה איפה מנגנים אותה". הצמד התחיל בצעדים קטנים, אבל התמדה ואמונה הפכו את ביט בוטיק לשם קבוע בקרב קהל שמחפש איכות ועומק. "לא דילגנו על שלבים", אומר נרקיס. "בנינו את זה אבן אחרי אבן. כל שנה זה עוד התקדמות, עוד דלת שנפתחת ועוד קהל שמתחבר". 

לאורך השנים ביט בוטיק הפיקו אירועים שהביאו לישראל כמה משמות הענק של הז'אנר. בין השאר הם אירחו כאן את הרנן קטנאו, סאשה, ג'ון דיגוויד, די-נוקס, ניקו מוראנו ואמנים מובילים נוספים.

אלא שהשנה האתגר גדול מתמיד. את חגיגות השנה ה-12 שלהם הם יקיימו ב-24.7 בגגרין בתל אביב, ולמרות התקופה המאתגרת, הצליחו להביא לאירוע הקרוב שני דיג'ייז בינלאומיים נחשבים: די-נוקס ומארק דה פולס. זה לא עניין של מה בכך בזמן מלחמה ועם דעת הקהל העולמית שגורמת לאומנים מחו"ל לסרב כמעט באופן אוטומטי להגעה לארץ.

אז איך משכנעים אותם בכל זאת? מתברר שבמקרה הזה לא היה צריך ממש לשכנע. "אלה חברים אמיתיים שלנו לפני שהם אומנים שאנחנו עובדים איתם", מסביר נרקיס. "התמזל מזלנו ששני החברים האלה הם גם אומנים מוכרים שעובדים בכל העולם. שניהם חתומים בסוכנות בגרמניה שהבעלים שלה יהודייה וזה עוזר. אבל האמת היא שהם רצו לבוא גם ככה". זומבי מחזק ומספר שגם בשנה שעברה, במהלך אחד הסבבים הביטחוניים, חבריהם לא היססו להגיע. "די-נוקס אמר לנו: 'כל עוד לא נופל טיל בתוך המועדון - אני בא לנגן'".

הנכונות הזו חריגה בנוף הנוכחי, כי מחוץ למעגל החברים הקרוב, אומרים השניים, כמעט בלתי אפשרי כרגע להביא דיג'ייז מחו"ל. "אנחנו מנסים ויוצרים קשר עם המון סוכנויות שעבדנו איתן לאורך השנים", אומר נרקיס, "וכרגע התשובה היא 'חד משמעית לא' מ-99.9% מהאומנים, בכל הרמות".

אבל האם מדובר בסיבות ביטחוניות, או עוינות? "אני לא חושב שזה בגלל שנאה לישראל - זה חשש לביטחון, לשם העסקי, למשפחה. המון שיקולים. אבל בשורה התחתונה, כמעט כולם אומרים לא", מסביר נרקיס.

"אני מבין אותם לגמרי", מוסיף זומבי. "גם לי הציעו לא פעם לנגן ברוסיה או באוקראינה בזמן מלחמה - וסירבתי. קשה לי להאשים מישהו שמפחד לבוא. דווקא בגלל זה אני כל כך מעריך את מי שכן בוחר להגיע לפה בתקופה הזו. זה לא מובן מאליו בכלל".

כבר כמעט שנתיים שהסצנה המקומית מסתמכת ברובה על הרכבים ודיג'ייז מקומיים, בלי הרבה אורחים מבחוץ. במציאות כזו, יש מי שחושש שהקהל יתעייף מלראות את אותם שמות בלוקיישנים חוזרים. אלא שנרקיס וזומבי סומכים על הקהל שלהם - ואף טוענים שהוא שונה מהבליינים הרגילים.

"אני לא חושב שהרבה מהקהל שיגיע לאירוע שלנו הם כאלה שיוצאים לקלאבים על בסיס שבועי או אפילו חודשי", אומר נרקיס. "הם באים כי זה אירוע שלנו, עם המוזיקה שהם אוהבים ורוצים לשמוע. זה קהל בוגר יותר, לא בליינים אובססיביים שיוצאים כל הזמן, אלא אנשים שיוצאים כשיש באמת בשביל מה לצאת".

הגיל הממוצע הגבוה יחסית (רוב מוחלט של קהל בשנות ה-30-50 לחייו) תורם גם לאווירה אחרת ברחבה. "הקהל הזה גם מבוקש, ולא בגלל שהוא משלם יותר - הוא מבוקש כי הוא מתנהג יפה", אומר זומבי. "מדובר באנשים בוגרי עם חוכמה, הבנה, התנהגות טובה וסטייל. הדברים האלה הרבה יותר חשובים לנו מהכסף".

כדי לרגש את הקהל הזה בכל זאת, גם בלי תקציבי ענק, בביט בוטיק מקפידים לנסות דברים חדשים. האירוע הקרוב, למשל, יכלול שתי רחבות - הרחבה הראשית תוקדש לסאונד הפרוגרסיב שבזכותו הליין מוכר, בעוד רחבה נוספת תציע וייב האוסי יותר. 

בעידן שאחרי סגירת מועדון הבלוק ומוסדות לילה נוספים, חוויית הקלאבינג בתל אביב נמצאת בשפל חסר תקדים. "יש אולי מועדון וחצי, גג שניים, שאפשר להחשיב באמת לקלאבים", צוחק זומבי. "לאחרונה נפתח דה פלייס, שהוא מקום טוב, אבל מעבר לזה - אין היום משהו משמעותי ברמה של הבלוק, שום מקום שבאמת מאחד את הקהילה כמו פעם".

פעם, נזכרים השניים, תל אביב הייתה גן עדן של קלאבים. "היו לנו פה תחרויות קשות - החתול והכלב מול הבלוק, ובו זמנית הבוטלג בבית מעריב ועוד", אומר נרקיס. ואכן, "היו פה ליינאפים מחו"ל כמעט מדי שבוע. כיום, שום דבר מזה לא קיים".

השחיקה הזו היא תופעה גלובלית שהועצמה אחרי הקורונה, כשיותר ויותר בליינים העדיפו הפקות באוויר הפתוח על פני מועדון קבוע. "בקורונה אנשים התרגלו למסיבות באוויר הפתוח", אומר נרקיס. "מקומות מיוחדים תפסו יותר, והמועדונים התחילו להיסגר בכל העולם - וכך גם כאן".

איך מחזירים את תל אביב למסלול? קודם כל, לדבריהם, חייבים להחזיר את התוכן מבחוץ. "תוכן בינלאומי הוא ציר תנועה קריטי לקלאבים", מסביר זומבי. "בלעדיו, אתה נשען רק על גרעין קטן של קהל, וזה לא מחזיק עסק. צריך את המסות של הקהל, והמסות יבואו כשתהיה סיבה - כלומר דיג'ייז גדולים שמביאים מבחוץ. כרגע זה ביצה ותרנגולת: בלי תוכן הקהל לא בא, בלי קהל המועדון לא שורד. ועכשיו אין תנועה מסיבית לכיוון המועדונים, זה לא קיים".

"וצריך גם שמישהו יעשה צעד אמיץ", הוא מוסיף. "שיקים מקום כמו שצריך, עם סאונד ותאורה כמו שצריך. הסטנדרטים של המועדונים פה התרסקו. זה לא פשוט, זה סיכון, אבל מישהו יצטרך להרים את הכפפה כדי שתחזור תרבות הקלאבינג האמיתית לתל אביב".

לצד המסיבות, ביט בוטיק הוא גם לייבל מוזיקלי פעיל במיוחד. הוא הוקם כבית לאמנים ויוצרים חדשניים, עם דגש על סאונד מתקדם ובוטיקי. במהלך השנים שימש הלייבל קרש קפיצה לשלל כישרונות ישראליים ובינלאומיים, כשלא פעם היה הראשון להוציא לעולם את המוזיקה שלהם. אמנים מובילים כמו אדם טן, שון דורון, ג'וס&אלי, אודיו ג'אנקיז ועוד - כמעט כל הסצנה המקומית - הוציאו קטעים בביט בוטיק, רבים מהם את הקטע הראשון בקריירה. "המטרה שלנו היא לא להיות הלייבל הכי גדול או מפואר", מסביר נרקיס. "אנחנו רוצים לזהות פוטנציאל אצל אנשים ולתת להם את ההזדמנות להוציא מוזיקה במקום מקצועי ומחבק, במיוחד את הקטעים הראשונים שלהם, לפני שהם ממריאים הלאה".

יהודה נרקיס ודיג'יי זומבי עובדים יחד כבר יותר מעשור, משימה לא פשוטה בפני עצמה. השניים הגיעו מרקעים דומים - עולם הטראנס של תחילת המילניום - ומשם התגלגלו לעולמות הפרוגרסיב וההאוס. "תכל'ס הכרנו על בסיס זה שאהבנו סגנון מוזיקלי מאוד ייחודי", מספר זומבי. "סוג של מינימל פרוגרסיב-טראנס סקנדינבי כזה. זה היה בתוך סצנת הטראנס, אבל לא הטראנס המיינסטרימי שכולם מכירים. משם באנו שנינו".

השותפות ביניהם מחזיקה כבר יותר מעשור. "עברנו דרך ארוכה", אומר נרקיס. "למדנו אחד את השני, את הזוויות שכל אחד מביא. היום אנחנו זורמים כמו מים. כשיש קושי - מתפשרים. אנחנו כבר לא ילדים. יודעים למצוא מחנה משותף, ליישר פינות כשצריך. אין ברירה אחרת".

נכון לעכשיו, הצמד מתרכז כולו באירוע יום ההולדת הקרוב שלהם, שיתקיים ב-24 ביולי. זו השנה השנייה ברציפות שהם חוגגים כך, למרות כל הקשיים. האם הם כבר מתכננים את שנה הבאה? נרקיס צוחק. "בעולם של היום אני לא מתכנן אפילו שבוע קדימה", הוא אומר בחיוך. "ארוחת הצהריים מחר - זה בערך הכי רחוק שאני רואה כרגע".