מאחורי להיט האייטיז הענק מסתתר סוף עצוב

יש שירים שלא צריך יותר משלוש שניות בשביל להבין באיזה עשור אנחנו. צליל סינתיסייזר קופצני, ואז קריאת ה-Oh-oh, oh-oh-oh, oh-oh-oh, oh-oh, oh-oh-oh הבלתי נשכחת - Tarzan Boy של ההרכב בלטימורה (Baltimora) לא היה סתם להיט ענק שחרך מצעדים, אלא פיצוץ חד שהגדיר רגע שלם בפופ האירופי של אמצע האייטיז. סינת'-פופ צבעוני, קליפ וריקוד בלתי נשכח ודמות אחת כריזמטית במרכז - ג'ימי מקשיין - שהפך לפנים של הפרויקט כולו.

הסיפור מתחיל ב-1984. מאוריציו באסי, מפיק ומוזיקאי ממילאנו, פגש את ג'ימי מקשיין, יליד בצפון אירלנד, טכנאי רפואי שעבד עבור הצלב האדום. החיבור ביניהם הוליד רעיון לרוח התקופה - פרויקט בהובלת מקשיין, רקדן בעל נוכחות בימתית שקשה להתעלם ממנה. באסי גייס נגני אולפן שונים להקלטת האלבום הראשון, בהם ג'ורג'יו קוקילבו על הגיטרה וגבריאלה מלוטי על התופים, ובנה סביב מקשיין מעטפת סינת'-פופ מהודקת שנשענה על הפקה נוצצת ופזמונים מידיים.

המראה היה חלק בלתי נפרד מהחבילה: בגדים רפויים וראוותנים, צבע אדום דומיננטי, תסרוקות בולטות ומשקפיים שהשלימו אסתטיקה אייטיזית מודעת לעצמה. עיקר כתיבת השירים נעשתה על ידי מאוריציו באסי ונעימי חאקט, כולל הלהיט הגדול Tarzan Boy, שיצא תחת הפרויקט בלטימורה והפך לסמל התקופה. מקשיין עצמו לא היה שותף לכתיבת השיר, אך כתב מילים בכמה משירי ההרכב, בהם Survivor in Love.

Tarzan Boy הפך להצלחה בינלאומית נדירה לשיר אירופי באותה תקופה. כשהוא יצא ב-1985 כסינגל מוביל מתוך האלבום Living in the Background, הוא נכנס למצעד האיטלקי, טיפס אל חמשת הראשונים והפך ללהיט ברחבי היבשת. בצרפת הגיע למקום הראשון ונשאר שם חמישה שבועות רצופים, ובשוודיה, ספרד, דנמרק, פינלנד והולנד כבש את פסגת המצעד. בבריטניה הגיע למקום השלישי בספטמבר 1985. גם מחוץ לאירופה הסיפור היה מרשים: בקנדה הגיע למקום החמישי, בדרום אפריקה למקום השלישי, ובארצות הברית נשאר שישה חודשים רצופים בבילבורד כשבשיאו הגיע למקום 13 בתחילת 1986.

ההצלחה של בלטימורה לא נעצרה רק ב-Tarzan Boy. האלבום Living in the Background הגיע למקום 49 במצעד 200 האלבומים של בילבורד בארצות הברית, נכנס לעשירייה בפינלנד ולמקום 18 בשבדיה, וב-1986 זכה לתואר אלבום זהב בקנדה עם מכירות של לפחות 50,000 עותקים.

אחרי ההצלחה היחסית ניסו חברי ההרכב לבסס את עצמם - אבל זה לא ממש צלח. ב-1987 יצא האלבום השני, Survivor in Love, אך הוא לא שחזר את הישגי קודמו, לא נכנס למצעד האמריקאי, והסינגלים מתוכו לא הפכו ללהיטים בינלאומיים משמעותיים. זמן קצר לאחר מכן הפעילות תחת השם בלטימורה דעכה, ולא יצאו אלבומים נוספים.

ב-1992, לאחר מות בן זוגו מזה תשע שנים, גילה ג’ימי מקשיין כי הוא נשא HIV. הוא שב להתגורר בבית משפחתו בצפון אירלנד. באותה תקופה חווה גם אלימות על רקע הומופובי, כאשר הותקף במסיבה מקומית והוכה, על פי עדות בני משפחתו, בשל היותו הומו. למרות מצבו הבריאותי, המשיך להופיע באופן נקודתי: בנובמבר 1992 השתתף בקונצרט Rock Relief כזמר ליווי, ב-1993 שימש כשופט בתחרות מקומית והופיע עם להקות מהאזור.

בתחילת 1994 הקליט חומרים חדשים באולפן מקומי, בסגנון שהוגדר כיותר פאנק וסול מהעבודה עם Baltimora, אך ההקלטות לא יצאו לאור. בינואר 1995 הודיע על כוונתו להקליט מחדש את Tarzan Boy כסינגל צדקה לטובת ארגוני סיוע לאיידס בצפון אירלנד, תוכנית שלא התממשה בנסיבות טרגיות. ב-29 במרץ 1995 נפטר בבית משפחתו ממחלה הקשורה באיידס, בגיל 37. הוא נטמן בבית העלמין העירוני בדרי, לצד אביו.

המורשת של Tarzan Boy לא הסתיימה באייטיז. ב-1993 השיר נכלל בפסקול הסרט “צבי הנינג'ה 3”, גם בגרסה המקורית וגם ברמיקס חדש, ושוחרר מחדש כסינגל שחזר למצעד הוט 100 של בילבורד. שנים אחר כך הוא מצא לעצמו בית נוסף: ג'ק Jungle Boy פרי, מתאבק ארגון AEW, אימץ אותו כמוזיקת הכניסה שלו לזירה - והפך את קריאות ה-Oh-oh לרגע קבוע באולמות היאבקות מלאים בדור חדש לגמרי.