עשרות מיליוני צפיות: השיר משנות ה-80 חזר להיות להיט בישראל
אודיה ו"ואן דאם" שלה עדיין בפסגה, ושירי הפסטיגל ממשיכים להפתיע. ואיך להיט הענק מ-1983 חזר לתפוס את האוזן הישראלית? כל מה שקורה במוזיקה בישראל ואתם חייבים לדעת
>> למצעד המלא של השבוע
המצעד מתעדכן בכל יום שלישי ב-14:00
תראו, אין לנו הפתעות כשזה מגיע לפסגת המצעד: ואן דאם של אודיה לא זז לשום מקום, והולך ומתקרב לשיא של הכי הרבה שבועות במקום הראשון בתולדות היטליסט, מצעד המוזיקה הרשמי של ישראל. אבל בינתיים, דווקא מתחת לחמישייה הראשונה קורים דברים מעניינים.
נועם בתן זוכה להצלחה גדולה בשבועות האחרונים עם "מדאם" - גם בכוכב הבא, גם בעולם הפרסום, שם חברות נלחמות על הזכות להשתמש בשיר שלו עבור קמפיין, וגם בהיטליסט: השבוע עלה השיר של בתן למקום השביעי, ונראה שהוא מתכוון להמשיך ולעלות. את העשירייה הראשונה סוגרת מור רביעי עם השיר "סחרחורת" שזינק ממקום 15 למקום העשירי, ויכולה לזקוף לזכותה ארבעה שירים במצעד - הישג מרשים מאוד לאמנית עצמאית.
מה עוד קרה השבוע במצעד המוזיקה הרשמי של ישראל?
חנוכה עבר ואיתו עונת מופעי הילדים, אבל הפסטיגל ממשיך להכות גלים: מתוך ארבעה שירים חדשים שנכנסו למצעד השבוע, שלושה מתוכם הם שירי הפסטיגל: "סנסציה" של טל מוסרי ואורי ורד (מקום 89), "אישה על גג העולם" של אליאנה תדהר (מקום 91) ו"להזיז ת'גוף" של עדי חבשוש (מקום 100).
ומה עם השיר הרביעי? השיר הרביעי שנכנס השבוע למצעד הוא אחד וותיק מאוד ביחס לחבריו להיטליסט: Every Breath You Take של להקת "הפוליס", שיצא אי שם ב-1983. כנראה שלא צריך להציג לכם את השיר: מדובר בלהיט הגדול ביותר של הלהקה הבריטית, קלאסיקה של רוק רך מהאייטיז שהפכה ללהיט ענק מהרגע שיצאה והפכה למזוהה עם סולן הלהקה, סטינג, עד היום. למעשה מדובר בסינגל כל כך מצליח, שעל פי הערכות בין רבע לבין שליש מההכנסות של סטינג מתמלוגים מגיעות מהשיר הזה לבד, שעומד כיום על 1.5 מיליארד צפיות ביוטיוב ו-3 מיליארד האזנות בספוטיפיי.
אבל מה נזכרנו בו פתאום? עם סוף שנת 2025 התחיל טרנד חדש בטיקטוק, של משתמשים שמעלים גלריית תמונות באווירה זוגית או נוסטלגית, עם הכיתוב, "2026, Please" ("בבקשה, 2026)" - בקשה מהשנה החדשה שתהיה טובה יותר מקודמתה, ובקשה למצוא זוגיות ואהבה בשנה הקרובה. השיר שמתנגן ברקע כל הסרטונים הנ"ל הוא הלהיט של להקת הפוליס - וכך הטרנד הגיע גם לישראל. אגב, לא מדובר בשיר כל כך רומנטי כמו שאפשר לחשוב - סטינג הסביר בעבר שכתב אותו בהשראת הספר "1984" והרעיון של מעקב, ואפשר לפרש את המילים שלו גם כדברים שאומר סטוקר למושא האובססיות שלו.