היוצרת צרויה להב הלכה לעולמה בגיל 74

צרויה להב, פזמונאית, סופרת, משוררת, שחקנית ומוזיקאית, הלכה לעולמה לאחר מאבק במחלת קשה. להב, כלת פרס אקו"ם למפעל חיים, הותירה אחריה שובל של נכסי צאן ברזל במוזיקה ובספרות העברית. בנה כתב: "היא הייתה האימא הכי טובה שיכולתי לבקש", ומסר כי בהחלטת המשפחה לא תתקיים שבעה, וההלוויה תהיה פרטית גם היא.

"אתמול בצוהריים אימא שלי האהובה והיפה, צרויה להב, נאספה אל האין-נסוף אחרי מאבק קצר וקשה עם המחלה הארורה. היא כתבה שירים שנגעו לאנשים בלב. היא הייתה אישה מיוחדת, חכמה, טהורת לב ואוהבת חיים", כתב בנה, המוזיקאי יונתן אלבלק.

להב נולדה בשנת 1951 בקיבוץ איילת השחר בשם צרויה חפרי. בשירות צבאי בצוות הווי חטיבת הצנחנים פגשה את לואי להב ונישאה לו בגיל צעיר. הם נסעו יחד לארצות הברית, שם נולדה בתם טל, שנהרגה בתאונה בגיל שלוש וחצי. הם התגרשו לאחר כשבע שנות נישואים.

יהודה פוליקר ספד לה: "כואב ועצוב על לכתה של חברתי הטובה, צרויה להב האהובה. צרויה הייתה מהכותבות המוכשרות והמיוחדות שהיו לנו פה. היא הייתה שותפה ככותבת ויועצת בפרויקטים ואלבומים שעשיתי. זכיתי לקבל ממנה טקסטים לשירים גדולים וחשובים שיישארו איתנו לנצח. בנוסף היא הייתה זמרת ומוזיקאית מוכשרת והיה לי הכבוד להפיק לה אלבום שלם. היא מאוד תחסר לי ולכולנו".

ריטה ספדה לה: "‏צרויה, אחות ליבי, אהובת נפשי. ‏את לא רק חלק עצום מהיצירה שלי, כתבת אותי ושרתי אותך אין ספור פעמים. התערבבנו אחת בשנייה, ורוב הזמן היינו בכלל אותה אישה... היצירה נשזרה בחברות כל כך עמוקה ומיוחדת. איך אפשר שלא תהיי עוד? יפה שלי, מפוארת שכמוך, בכל מובן ודרך. ‏האישה הכי חכמה, עצומה מרגשת. את האמנית הכי אמיתית שהכרתי בחיי. מעולם לא קראת בשמי. קראת לי 'קוויני'. אבל האמת היא שאת המלכה האמיתית. מלכת האמת, היושר והרגש. את משאירה אוצר עצום אצל כולנו. אשיר אותך עד כלות כוחי יפה שלי.
תודה על מי שהיית בשבילי צרויה. תחסרי לי כל כך".

במהלך תקופתה בארצות הברית היא הופיעה ככנרת וזמרת ב-"E Street Band", להקת הליווי של ברוס ספרינגסטין, תחת השם "סוקי" (Suki), והשתתפה באלבומיו המוקדמים, ביניהם "Born to Run".

לאחר תקופת לימודים במכון לי סטרסברג בלוס אנג'לס, חזרה לארץ בשנת 1975 שבה לישראל והשתלבה בסצנת הרוק המקומית, בין היתר כנגנית באלבומה המיתולוגי של להקת "תמוז", "סוף עונת התפוזים". היא גם הצטרפה ללהקת "הברירה הטבעית" בראשית שנות השמונים. לאחר פרישתה מהלהקה, בחרה להתמקד בכתיבה, והפכה לאחת הפזמונאיות המבוקשות בישראל.

בין שיריה שהפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי: "ימי התום", "שרה ברחובות" ו"לאלף נמר" בביצוע ריטה, "על הגשר הישן" ו"תשארי עוד קצת" בביצוע רמי קלינשטיין, "דרך המשי" ו"נעמיד פני יתומים" בביצוע יהודית רביץ, "אף אחת" בביצוע מירי מסיקה, "פרח" בביצוע גידי גוב ויהודה פוליקר ו"רומיאו" בביצוע יהודית תמיר.

אחרי נישואים קצרים לשחקן שבתאי קונורוטי, היא הכירה את התפאורן איציק אלבלק, עמו חיה מאז כידועה בציבור במושבה הגרמנית בירושלים. לזוג נולדו שלושה בנים, ביניהם המוזיקאי יונתן אלבלק.

לצד פועלה המוזיקלי, להב הייתה סופרת מוערכת. ספרה הראשון, "כפכפי העץ של אנדרה" (2002), העוסק בשואה, זיכה אותה בעיטור אנדרסן הבין-לאומי ובפרס יד ושם. ספרה השני, "מלכת הביצות רוקדת טנגו", זכה בפרס אקו"ם. בשנת 2011 הוענק לה פרס אקו"ם למפעל חיים בתחום הזמר העברי, ובשנת 2024 זכתה בפרס אריק איינשטיין.

.