אלוהים, בבקשה שמוני לא יהפוך לפרזנטור בטלוויזיה

אביהו פנחסוב, שפיטה, דודו פארוק, נונו. יש לנו יותר מדי ניסיון עם דמויות מוזיקליות בשביל לדעת איך זה *תמיד* נגמר: אודישן לאירוויזיון, ראיון למהדורה, קמפיין גדול במסך (לא בהכרח בסדר הזה) - ולבסוף שחיקת יתר של הדאחקה. בדיוק בגללזה, אסור למוני לצאת מגבולות הפרסום של הטיקטוק. הוא הגיע בבום עם דרבק, שגרם לזילניאלים לכנות אותו דודו פארוק של הטכנו ואז יצא גם אלבום בכורה. ממציאנית, מתוך האלבום הכי טוב (זה השם, נשבע) שיצא במאי האחרון, תפס פתאום תאוצה בשבועיים האחרונים. אל תשאלו למה, כי ככה זה, אין סיבה. מישהו העלה סרטון ואז זה פשוט קרה - מצאתי את עצמי ממש מתאמץ להפסיק לשמוע אותו. אולי כי אין בו יותר מדי שורות והוא עובר כחצי טראק, אולי זה האורך (רק 2:15 דקות) ואולי כי הוא נשמע כמו שיר שמתבסס על הלקסיקון של דיאן שוורץ, אבל אי אפשר להכחיש שמדובר בדבר ממכר. ומעבר לכל הסתלבט של מוני, מסתתר כאן בכלל שיר מועדונים עצוב, כי מישהי כנראה שברה לו את הלב: די כבר להמציא דברים על מוני, די כבר להפיץ שקרים - מיליונים. די כבר לטמטם את הלב של מוני, והוא כולל גם את אחד מביצועי הפאנץ' הטובים של התקופה האחרונה עם הזמנתי לך מונית - עכשיו את אלמונית שמגיע אחרי 7 שניות של שקט, ממש כמו דרופ של ביט. מוני משדר כביכול משהו מחתרתי שלא אמור ללכת ביחד עם המיינסטרים, אלא במקביל אליו. דוגמה טובה לאיך הדמות והגאג יכולים להיהרס במהירות הייתה כשהתארח בגלגלצ וביצע קאבר *בעברית* ללהיט טיקטוק אחר, Made In Romania. זה היה באמת מכמיר לב, ואפשר רק לקוות שהוא למד מזה. אגב, הדמות היחידה שנשארה נקייה היא שם טוב האבי של תמיר בר, אבל זה כי האלבום נעשה תחת התאגיד והם לא השקיעו בפרק המשך - מה שאילץ את הדמות לצאת לפנסיה. בקיצור, זוהי פנייה למנהלי חשבונות פרסום, מלהקים ועורכי מהדורות: בבקשה אל תיקחו לנו את מוני. לא נשארו לנו יותר מדי דברים ליהנות מהם, אפילו אורן להב כבר עושה סיורים בכנסת עם חברי כנסת. ככל שמוני יישאר מחתרתי כולנו נהנה ממנו יותר. בבקשה, רק שלא יתפרסם. תמיד אוהב אותי של ששון איפרם שאולוב נכנס השבוע למקום הראשון בהיטליסט - מצעד המוזיקה הרשמי של ישראל, אחרי שהיה שישה שבועות במצעד וטיפס לאט לאט לפסגה. תקופת החגים של חודש אלול תמיד הייתה מאופיינת בשירי אמונה, אבל כנראה שהפופ האמוני כבר נטמע מספיק בפופ הרגיל עד שמיותר לקטלג אותו מעבר לזה. ביחד עם המלחמה והאבדות הקשות שאנחנו מתמודדים איתן בכל יום, לא מפתיע שאנשים מחפשים דרכים להתעודד ולא לשקוע בעצב. בקלות אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר בשיר שמח, אבל חשוב מאוד להבדיל כאן בין שמח למעודד. ההפקה מזכירה את כל הכוח של קובי פרץ (השיר הכי מרים בשפה העברית, שהוא למעשה גיור של Summer Jam משנת 2000), אבל המילים מעידות בבירור על מצוקה. למעשה, ככל שהשיר ימשיך לצמוח, זה כנראה רק יעיד על עומק השבר הפנימי. מאיר אריאל אמר פעם (ורביד פלוטניק ציטט): לא חסר לו, לא צועק. צונאמי של אופירה שופן מאיים להפוך ללהיט הבא של ישראל. יש בו את כל הדברים הנכונים: הוקים שמשלבים שפת רחוב לא מתנשאת, הפקה כיפית (של אופיר מלול) ומסר שיגרום כמעט לכל בחורה או נערה להתחבר אליו: זו מישהי שהכל קטן עליה (הייתה אחת פה בסביבה, שם בדוי נקרא לה מאמי, היא גרמה לתל אביב להיראות כמו מיאמי). המילים לא מתוחכמות מדי, אבל הן מספרות סיפור. סיפור בסיסיאמנם שכבר שמענו לא פעם, ועדיין, זה עובד (פרידה עוזיאל העלתה כבר סרטון עם הסאונד בטיקטוק). אולי כמו שאופירה שופן תיארה בעצמה בסרטון שהעלתה: השיר שלי נועד למי שרוצה להרים לעצמה לפני יציאה. המקום היחיד שמעיד על החובבנות היחסית של שופן הוא הקליפ. משהו בנוכחות שלה משדר שזה קליפ בכורה, אבל זה לא משפיע על השיר עצמו (אגב, לא מובן מאליו להוציא קליפ, בימים שבהם כל האמנים מסתפקים בקליפ מילים שיצר AI). מה שכן, בטיקטוק היא עובדת חזק ונכון עם סרטונים מאולתרים ולא מופקים שמורגש שנעשו על ידה ולא הונדסו על ידי צוות יחצ. והכי חשוב, כל הכבוד שכל העוסקים בדבר התאפקו ולא קראו לשיר מאמי למרות שזה היה מפתה. החלטה נכונה.