מייק פורטנוי המתופף הטוב בעולם, חזר אמש לכבוש את ישראל, בהופעה במועדון בארבי בתל אביב, מלווה בצוות נגנים מהשורה הראשונה, עם חלקם עבד בעבר וחלקם העריץ בתור ילד. לא באצטדיונים מאחורי בריקדות ואלפי אנשים, אלא במרחק נגיעה, באווירה משפחתית וחמה, זכינו לראות את הקוסמים שחשפו לנו איך הם מבצעים את הטריקים המסובכים ביותר.
כבר מהכניסה לבארבי ניתן היה להבין את אופי ההופעה: במה ביתית, בלי תפאורה מיוחדת, באנרים ענקיים או מסכי טלוויזיה, אלא ממש כניסה לחדר החזרות של הנגנים הטובים בעולם. הסידור היה כך שפורטנוי בצד אחד, פונה אל המרכז, ומולו בצד השני של הבמה, על הקלידים דרק שרניאן, חברו משכבר הימים יחד עמו הקימו את דרים ת'יאטר, וביניהם שני גאונים אותם העריצו השניים כילדים, בילי שיאן וירטואוז הבס (דייויד לי רות', mr.big, סטיב ואי) ואמן הגיטרה טוני מק'לפיין (סטיב ואי, פלאנט אקס). כמות הכשרון והתרומה לעולם המוזיקה שהיתה על במה אחת כמעט לא נתפסת. אם מחברים את כמות פרסי המוזיקה של ארבעתם מתקרבים למספר תלת ספרתי.
מייק פורטנוי בהופעה בבארבי
קצת על פורטנוי. תמיד כיף להיזכר ולמי שלא ידע, שיבין מי היה מולו אמש: מייק פורטנוי היה מהמקימים ומהכותבים המרכזיים בהרכב הפרוגרסיב-מטאל המוביל בעולם "דרים ת'יאטר", שהופיעה בישראל פעמיים בשנים האחרונות. במהלך הקריירה שלו הוא זכה ב-26 פרסים מהמגזין המוביל "Modern Drummer". הטכניקה, המהירות, הרגש ומורכבות הנגינה שלו אינה משתווה לאף מתופף בעולם ובזכות סגנון נגינה זה נכנס פורטנוי לרשימת ה-"Hall of Fame" של המתופפים כבר בגיל 37 (המתופף השני הצעיר ביותר שנכנס לרשימה). מאז עזיבתו של פורטנוי את דרים ת'יאטר ב2010 הוא ניגן במספר הרכבים כולל "אוונג'ד סוונפולד" וצמד פרוייקטים חדשים: "Adrenaline Mob" וההרכב הנוכחי שהופיע אתמול.
עם חיוכים וללא פוזה עולים חברי הלהקה לבמה לצלילי מחיאות הכפיים הנרגשות של קהל הבארבי ואחריהם פורטנוי הישר אל סוללת התופים הענקית שלו. ההרכב מתחיל בערב מיוחד שכולל מופע אינסטרומנטלי מהקריירה של כל חברי הלהקה: דרים ת'יאטר, פלאנט איקס, דיוויד לי רות, "ליקוויד טנשן" וגם שירים שכתבו יחד.
מייק פורטנוי בהופעה בבארבי
בסוף הקטע הראשון פורטנוי קם, נרגש וחייכן, ופונה אל התאורן: "תדליקו את האורות אני רוצה לראות אתכם! , שלום (במבטא אמריקאי מצחיק) איזה יפהפה, אתם בדיוק כמו שזכרתי אתכם! אני מתנצל, נשבר לי הפדאל של הדאבל בס ב-20 שניות הראשונות אז קיבלתם את 'אסיד ריין' עם פדאל אחד... אתם יודעים מה אני חייב לכם היום - אקסטרא דאבל בס!". הקהל משתגע, מריע ומוחא כפיים. נשמע כמו הבטחה שהולכת להיות פיצוי הולם מאוד. "יש לפנינו ערב ארוך של מוזיקה אינסטרומנטלית בלי שירה, שתזדיין השירה נכון?!", ממריץ פורטנוי את מחזור הדם.
המופע ממשיך והאינטרקציה בין חברי הלהקה מדהימה. כולם נותנים שואו מרגש עם יכולות נגינה מדהימות, הן בקטעים הג'אזיים השקטים והן בקטעי הפרוגרסיב המהירים. עם שבירות הקצב בכל מספר שניות. בקטע השני מגיע סולו גיטרה שקט של טוני מק'לפיין בו הוא מוציא מהגיטרה עולם של תחושות וגורם לגרזן שלו לבכות, מעביר סיפור שלם בלי להוציא מילה.
מייק פורטנוי בהופעה בבארבי: "Shy Boy"
באחד הרגעים פורטנוי מורה להדליק שוב את האורות כדי שיראה את הקהל אותו הוא כה אוהב ומסביר: "מוזיקה זה אינטרקציה, אנחנו צריכים לראות אחד את השני, ויש לי דבר אחד להגיד: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?!", צוחק יחד עם הקהל ומסביר: "זה הדבר היחידי שאני זוכר מבית הספר לעברית". בינתיים דרק מסדר משהו בקלידים שלו ופורטנוי שואל אותו: "הסתדרת, או שאתה רוצה שאני אעבור גם על בר המצווה שלי?".
ההופעה ממשיכה עם שירים אותם יצרו הארבעה ושירים ששרניאן ופורטנוי היו מנגנים ברסיטלים עוד כתלמידים בברקלי, הרבה לפני "דרים ת'יאטר". השיר מוביל לסולו בס לא הגיוני של שיאן, שידיו כמו הפכו לצמד עכבישים שמהלכים להם במהירות על קורי העכביש - מיתרי גיטרת הבס.
לקראת הסוף פורטנוי מציג שוב את חברי הלהקה והם יורדים מהבמה. הקהל מיד מחזיר אותם להדרן בצעקות הדורשות עוד. "יש לנו עוד שיר אחד, שיקרתי שזה יהיה ערב אינסטרומנטלי לגמרי". הוא מטה את המיקרופון אליו ויחד עם שאיין הם שרים את "shy boy" של דייויד לי רות' בביצוע רוקנרולי מקפיץ.
לקולות תשואות המעריצים מודה פורטנוי: "תודה רבה תל אביב, הייתם מדהימים, אחד הקהלים הטובים ביותר שהיו לנו בטור!".
לסיכום, היתה זו הופעה ללא שירה שלא איבדה עניין לרגע והעניקה לנו מבט קרוב על איך הקסם נעשה. היתה תחושת פיספוס קלה שפורטנוי לא עשה סולו תופים לבד. מצד שני עם איך שהוא מתופף - כל ההופעה היתה סולו תופים אחד ארוך.