ממש בוער לי להבהיר משהו לפני שנתחיל, Gene Simmons / חיים וייץ / God Of Thunder שהגיע ושהה בארץ וערך אתמול מסיבת עיתונאים במלון דן כרמל הוא קודם כל חיימק`ה שלנו - של אותם אנשים שעבורם הוא לא סלב ריאליטי, של אותם אנשים שהבינו למה "פתאום" נוסף עוד כינוי כאן ליד השם העברי והלועזי, של אותם אנשים שעבורם הוא יורק אש משנת שבעים וחמש, ולא של אותם אנשים שלא יודעים מי אלו "קיס", הבנו אחד את השני? עכשיו נמשיך.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה ניק קייב יותר פופולרי מ"קיס", אין לזה אח ורע בעולם, האדון סימונס ולהקתו אהובים בעולם ומוכרים הופעות ברמה של מדונה ו-U2, ולמה אני מזכיר את זה? כי אתמול עוד ראיתי אנשים שרצים לעשות גוגל על האיש, אוי לנו כי אבדה דרכנו.
"אל תעשו סמים, אל תשתו אלכוהול"
ג'ין סימונס מגיע בשבת לחנות המטאלשופ בתל אביב, הוא מרגיש שם בבית יותר מבכל ראיון מיינסטרים אחר, דיאט קולה ביד ימין, משקפי השמש הנצחיים מוסרים ועוברים ליד שמאל, וסימונס נינוח, מתקשקש איתי על המטאל בישראל: "שמעתי שאצלכם המטאל מסקנדינביה הוא מה שמוכר אצל ילדים", הוא אומר לי בעברית צחה, אני עוד בהלם והוא ממשיך: "להקות כמו קריידל אופ פילת`, או אמפרור חזקות אצלנו בגיל שמונה עשרה-עשרים", וממשיך: "אבל אנשים בגיל שלך עד הגיל שלי זה הקהל שלנו, של קיס, של AC/DC או וייטסנייק, זה הגיל נכון?", ומסתכל במדפי הדיסקים.
סימונס מרגיש נטול פוזה בחנות, אני קולט שהוא בווייב של "פה יודעים מי אני" אז השיחה קולחת, הוא מתקשקש עם עובדי החנות, מצטלם בלי סוף, מתרשם ממבחר המוצרים/אלבומים/בובות של 'קיס' ואומר שלראשונה ראה בארץ את הדברים שלהם כמו שצריך, היי, אפילו DVD של הרצאות העסקים שלו היה שם.
"זה התחת הכי יקר בעולם, כמה אנשים יוכלו לספר שהם עשו ספאנק לג`ין סימונס..."
שני תיירים אנגלים עוברים במקרה ונכנסים לקנות חולצה של מוטורהד, הם כמעט חוטפים התקף לב מהאורח הבלתי צפוי ששמח להצטלם ולחתום גם להם, בכלל, סימונס קופץ במהירות של ברק מ"אל תעשו סמים, אל תשתו אלכוהול, אל תהיו כמו אייס ופיטר (חברי הלהקה המקוריים) שגמרו בלי דולר על התחת" ל"אמא שלי ואמא שלך הן הנשים היחידות בעולם להן אנחנו חייבים דין וחשבון, אני לא נשוי באושר לאותה אשה במשך 25 שנה", ושאנון טוויד מוסיפה: "כריס ופיטר חיים עם הוריהם במרתף, אל תיהיו כמוהם, הם לא שמרו דולר אחד ממה שהרוויחו".
אם היה אפשר לכתוב את השם Simmons עם סימן הדולר מימין ומשמאל הוא היה הולך על זה, אני בטוח. אבל למה להיות קטנוני: זה השגריר הכי טוב שהיה ויהיה לנו בחו"ל, זה המוזיקאי הישראלי הכי מצליח אי פעם, מיליארדר וגאון עסקי. אני לעומת זאת עדיין תקוע עם המינוס שלי, אבל יש בינינו דיבור טוב. "אל תגע לי בתחת", הוא צוחק כשאנחנו מצטלמים מחובקים למזכרת וחוטף ממני מידית מכה בטוסיק שלא הייתה מביישת סצינת מיטה קינקית.
האיש נקרע: "זה התחת הכי יקר בעולם, כמה אנשים יוכלו לספר שהם עשו ספאנק לג`ין סימונס...". האווירה בהתאם, אורן טופט, המעריץ מספר אחד של קיס בארץ, מראה לסימונס קעקוע שלו על כתף ימין ומבקש מסימונס שיקעקע אותו חזרה "כדי שנהייה תיקו". אחרי יותר משעה של צילומים סימונס עוזב עם הפמלייה, לא לפני שהוא מקליט את עצמו בסרטון וידיאו מאחל יום הולדת שמח לאורן. חיימקה`ה שלנו כבר אמרתי? אז הנה אני חוזר על זה.
שלישי, צהריים, אני, אורן טופט שכבר הספקתם להכיר, אורי זילכה מאורפנד לנד ובולוס - מעריץ שרוף ועורך "מטאל האמר ישראל" לשעבר - עושים דרכינו לחיפה, ברקע באותו "Rock n Roll Over " של קיס, אני תוהה בקול מה שומעים כעת באוטו שאר אנשי התקשורת שעושים דרכם למפגש.
"Think Yiddish, look English"
מסיבת העיתונאים הופכת לחצי מפגש מעריצים כשאנו מוצאים במקום כמה עשרות מעריצים חיפאים ביניהם אסף עינב סולן Crossfire לשעבר, אני מתמקם ליד שאנון טוויד וניק סימונס, בנו של חיים, בחור בגובה 2 מטר, ולצד יורם מרק רייך מ"קילר הלוהטת" ובני דודקביץ` מ"מופע רוק" הקלאסי מהרדיו באייטיז, וצופה בנציגת עיריית חיפה מעניקה לסימונס עיטור כבוד מטעם העיר, תוך כדי שהיא מקריאה מדף נאום שהכיל את המשפט: "אחרי הכל אתה המקים של הקיס (The Kiss....)".
ניק סימונס משדר לי מבט שלא משתמע לשני פנים, אבל ג`ין עצמו שומר על הפאסון. חנוט בחליפה הוא עולה בתורו, אומר "תודה רבה", ופותח בעברית: "אני שם שלי חיים וייץ....." ומספר על שנות ילדותו בואדי ג`מיל בטירת הכרמל, על זה כבר קראתם מאה פעם, בטח אם הגעתם עד לכאן. הוא עונה לשאלות, לרוב בלי להחליק את האמת: "המוזיקה והאופנה הישראלית לא ברמה של חו"ל, תחשבו עולם", או כמו שהוא אמר: "Think Yiddish, look English", וניסח את זה מצויין, המקום עצמו קטן בהרבה יחסית לנפח של מסיבות העיתונאים אליהן רגיל סימונס. טוב, אני בטוח שהוא גם לא רגיל שעושים עליו גוגל בזמן המסיבת עיתונאים.
"נתניהו הוא מנהיג דגול; תאמצו את לוחמי החופש בעולם הערבי"
"נתניהו הוא השגריר הכי טוב שלכם, כשהוא מדבר בארה"ב הוא מסביר להם בשפה שלהם ובאנגלית רהוטה מה באמת הולך בישראל", הוא מפתיע קהל שלדעתי לא בדיוק מורכב מחברי מרכז הליכוד. "הוא מנהיג דגול, הוא מצוין, תתמכו בו גם אם אתם לא מהליכוד". אני מצפה לאיזשהיא תגובה מהקהל , מילה, הס באולם, אפשר היה לשמוע את משק כנפי הזבוב שעף בחדר באותן שניות.
וסימונס ממשיך: "המורדים בעולם הערבי כנגד השלטון הם אנשים שמאסו בדיקטטורה ורוצים כמוכם, לחיות בשלום, תאמצו את לחימת החופש שלהם לשחרור מעול השלטון שרדה בהם, אל תפחדו מזה". משהו בי קופץ בפנים, לא אופייני לך חיים, חשבתי שאתה יותר מעורב, אתה רוצה לומר לי שאתה יודע מי עומד מאחורי ההפיכות האלו? מי הכוח שמדליק את ההפגנות? לא אני ולא אתה יודעים, אז למה לשחרר הצהרה חסרת בשר שכזו? נו טוב.. זה קורה במשפחות הכי טובות.
"פה זה הבית"
סימונס מתרגש, אין ספק בכלל, מתחת למשקפי השמש שבאות כדי להסתיר יש באמת נשמה נדירה של אדם מג'נון על משפחתו, יציב ועם ערכים. "הלכתי לראות את הבית שגרתי בו, שתיתי קפה בקפה שאמא שלי עבדה בו לפני 55 שנה", הוא כמעט בוכה ומדגיש ש"זה הבית" לפחות 5 פעמים וניכר שהוא מאוד מנסה שגם קיס יגיעו לכאן למרות העלויות האסטרונומיות והקהל הפוטנציאלי שעדיין מונה רק כמה אלפים.
סימונס עונה באריכות לשאלות, גם לטובות וגם לטיפשיות שבהן, הוא חותך לארוחת צהריים בחדר ליד וחוזר שוב אחרי חצי שעה כדי לחתום ולהצטלם אישית עם כל אחד מהמעריצים שהגיעו לפגוש אותו, כל אחד מקבל תמונה אתו, חתימה, ורק כשכולם גומרים הוא פורש לסוויטה. איך הוא תמיד אומר: "המעריץ הזה כאן - זה הבוס שלי", אז חיימק`ה - בפעם הבאה אתה חוזר לישראל כ God Of Thunder ומי שלא יודע מה הכוונה - שימשיך לעשות עליך גוגל.