תקדים באירוויזיון: פינלנד קיבלה אישור לנגינה חיה על הבמה. שווייץ נדחתה וזועמת

איגוד השידור האירופי אישר לפינלנד לשלב נגינה חיה על הבמה עם השיר Liekinheitin - לראשונה מאז 1999, בזמן שבקשה זהה משווייץ נדחתה. התקנון עצמו לא השתנה: הליווי המוזיקלי חייב להיות מוקלט מראש, ואסור להעביר אות שמע ישיר מכלי נגינה למערכת. בפועל, רק השירה אמורה להיות בלייב.

במקרה של פינלנד, שמובילה את טבלאות ההימורים עם 24% סיכויי זכייה, נמצא פתרון טכני. הכינור של לינדה למפניוס לא יחובר למערכת, אלא ייקלט דרך המיקרופונים שעל הבמה. באיגוד הבהירו שלא יתבצע באלאנס נפרד לכלי, והוא לא יוגדר כליווי אלא כאלמנט בימתי שמפיק צליל. זה עומד בכללים על הנייר, גם אם התוצאה נשמעת כמו נגינה חיה לכל דבר. אותו פתרון לא עבר לשווייץ. ורוניקה פוסארו ביקשה ללוות את עצמה בשיר Alice, עם גיטרה חשמלית, אבל כאן נדרש חיבור ישיר ומגברים, מה שנופל מחוץ להגדרה והבקשה שלה נדחתה.

כלי תקשורת באירופה מדווחים על זעם במשלחת השוויצרית. ההחלטה להתיר לפינלנד להשתמש בכינור אקוסטי בלייב עוררה רגשות קשים. בזמן שהפינים חוגגים את שבירת המסורת בת ה-25, שווייץ רואה בהחלטה הפרה בוטה של הכללים. "זה מביך שהחוקים תקפים רק עבור חלק מהמדינות", אמר מקור בהפקה השוויצרית. ה-EBU טוען מנגד שההבדל נעוץ באופי הכלי - אקוסטי מול חשמלי.

הפער הזה בולט בעיקר על רקע העבר. סלובניה ניסתה להכניס נגינה חיה ב-2009 וב-2014 ונדחתה. גם בישראל לא קיבלו אישור ללופר של נטע ברזילי בביצוע של TOY. במשך שנים הכלל היה אחיד: כלי נגינה הם תפאורה בלבד.

אחד המקרים הזכורים ביותר היה עם אלכסנדר ריבאק, שזכה ב-2009 עם Fairytale, אחרי שניגן "על יבש". הכינור היה חלק מרכזי בהופעה, אבל הסאונד הגיע מהקלטה. הפעם זה נראה אחרת, גם בלי שינוי רשמי בתקנון. בפועל, האיגוד מייצר הבחנה בין כלי שמתחבר למערכת לבין כלי שנשמע דרך המיקרופונים. ההבדל קטן טכנית, אבל משמעותי על הבמה.