מול האנטישמיות באירוויזיון: בעלת העסק בווינה שמרימה לישראלים

בתי הקפה השונים בווינה "מאמצים" את משלחות האירוויזיון השונות, שכבר ממלאות את הבירה האוסטרית לקראת התחרות בשבוע הבא - במסגרת יוזמה של עיריית וינה בשם Eurofan Cafe. אחרי שישראל נשארה המשלחת היחידה בלי מקום מארח, מנהלת בית הקפה MQ Kantine, ליזה ויגנשטיין, החליטה לקחת יוזמה ולארח את המשלחת של נועם בתן וחבריו. "קראתי שלכל מדינה כבר יש מקום, ורק לישראל לא. אז אמרתי, אנחנו נעשה את זה", היא מספרת.

לדבריה, ההחלטה קשורה גם לתמונה העגומה שהיא רואה סביבה בווינה. "אני עובדת בתחום תרבותי, עם פסטיבל סרטים לזכויות אדם, ואני רואה איך האנטישמיות הולכת וגדלה בכל יום בווינה, באוסטריה, באירופה, בעולם. רציתי לעשות משהו נגד זה".

היא מדגישה שזה לא עניין של זהות אישית. "יש לי קשר משפחתי רחוק ליהדות, אבל זו לא הסיבה. הסיבה היא להיות עם לב ועם שכל, ולראות מה קורה מאז 7 באוקטובר. האנטישמיות, במיוחד מהשמאל, הייתה קיימת, אבל לא בעוצמה ובקצב שהיא גדלה עכשיו".

ויגנשטיין גם מתעכבת על ההיסטוריה של בתי הקפה בעיר. "יש בווינה יותר מ-2,000 בתי קפה, ברים, מסעדות - ואף אחד לא הסכים לארח ישראלים. וזה בזמן שהם תולים על הקירות תמונות של פרויד ואחרים, האינטלקטואלים היהודים שישבו שם פעם. המקומות האלה נלקחו מבעלים יהודים. אי אפשר להאשים את מי שמפעיל אותם היום על מה שקרה בעבר, אבל כן אפשר לשאול למה הם מפחדים להגיד 'ישראלים מוזמנים'".

למרות החשש מהפגנות או אלימות, היא אומרת שלא התלבטה הרבה. "שאלו אותי אם אני מפחדת. חשבתי על זה, גם העובדים שלי שאלו. אבל אני לא רוצה לפחד, ולא רוצה שידחפו אותי לשתוק בגלל אנשים שכותבים 'להרוג יהודים' על קירות בברלין. מבחינתי זה קו אדום".

הקו שהיא מנסה להוביל במקום שלה שונה. "מה שאנחנו עושים מגיע ממקום של שלום וכבוד. מוזיקה היא שפה, כמו כדורגל. יש תחרות, מישהו מנצח, אבל בסוף לוחצים ידיים". בימים שלפני האירוויזיון, המקום מארח אירועים עם אמנים ואורחים, רובם בהתנדבות. "אנחנו משתדלים להשאיר פוליטיקה בחוץ, לשמוע מוזיקה וליהנות. להזמין כל מי שרוצה לבוא, לכבד ולהיות מכובד".

לדבריה, זה כבר קורה בפועל - הפוליטיקה נשארת לרוב בחוץ, והקהל מגוון. "היו פה צעירים ומבוגרים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, יהודים, קווירים. דיברו אחד עם השני. היו גם תלמידים יהודים משיקגו, בני 14, בטיול ראשון בלי הורים. זה הרגיש כמו תל אביב".