חלומו של כל יוצר שאינו מזמר, מורכב מזמרות. זמרות גדולות מהחיים שישירו את שיריו ויעניקו להם חיי נצח כמו שרק זמרות גדולות מהחיים יכולות לעשות. הן אינן חייבות להיות דיוות של דאווין אבל חייב להיות בשירתן משהו נצחי, מדויק, מוחלט, מרגש ומרטיט.
נכון שכיום ישנו שפע של זמרות, יפות כברבור, רהוטות דיבור, עם מערך משומן של יחסי ציבור. אך אם נשווה את הבציר של השנים האחרונות ואז נעיף מבט לפעם נוכל ללחוש לעצמנו "כבר לא מייצרים כאלו יותר", כאלו שלא התביישו רק לבצע אבל כל ביצוע נחקק בנצח וקרע את הלב לעם שלם.
בא לי לספר לכן על שלוש זמרות מתקופת הזוהר של המוזיקה העברית: שנות השבעים, השמונים והתשעים המוזהבות, כששפע של כישרון שטף את מצעדי הפזמונים, זמרות שאותי עדיין מאוד מרגשות.
אי שם בתחילת שנות התשעים ,ליד הגינה של שינקין בכיוון רחוב רש"י פגשתי אותה. היא חזרה מקניות או אולי מהמספרה, כך סתם הסתובבה בתל אביב בין האנשים, מלאת מלכותיות ועטופה הילה של זמרת גדולה מהחיים.
זו הייתה מירי אלוני, אחת המבצעות הגדולות והנפלאות שכיבדו בנוכחותן את הזמר העברי. מיד נגשתי אליה מעריץ מבולבל והצעתי לעזור לה עם השקיות וכך החל קשר ידידותי מקצועי שאפילו הניב שיר יפה והיא הופיעה אתו במועדון רוקסן (הזהרתי מראש שמדובר בשנות ה-90') בערב למען האגודה נגד האיידס.
כיום ניתן למצוא אותו ביו טיוב הקרוב לביתכם עדיין במצב סקיצה ביתית Lo-fi. ההיסטוריה של מירי היא ההיסטוריה של המדינה. החל מהלהקה הצבאית ועד רצח רבין ותמיד בדרכה האישית, מותרת על הדרכים המקובלות ומצליחה להגיע ישירות ללב האנשים. בחרתי שיר מאלבומה הראשון, "מונה ליזה של המאה ה-20", שנכתב והלחן על ידי דפנה אילת ז"ל המוכשרת.
ריקי גל
_b.jpg "ריקי גל, הנגר (צילום: שרון רביבו)")
לריקי גל עדיין לא כתבתי, אם כי לאחרונה כתבתי עליה שיר לערב מחווה שנערך לכבודה ובוצע ע"י 'להקת נעורי גבעתיים'. אבל היא מלווה אותי שנים ארוכות החל משירתה המסתורית והמהפנטת שכישפה אותי כילד שצפה בתוכנית הטלוויזיה "הצריף של תמרי", דרך הזכרון שלי נוסע באוטובוס מס' 19 מהדר הכרמל לנווה שאנן בחיפה, עם אלבומה הראשון בפורמט של תקליט מונח בשקית ומרגיש שעוד מעט אשמע כמה שירים שישנו את חיי.
לאחר מכן לא יכולתי לוותר על ההזדמנות לראות את ריקי גל במופע ,עם מתי כספי, עם קטעי הקישור של חנוך לוין ועם שמלת המיני והסקסיות הבלתי נגמרת של זמרת אחת גדולה מהחיים.
גם כאן בחרתי שיר מאלבומה הראשון שבעיניי הוא שיר הרוק הישראלי הטוב ביותר, "ילד אסור- ילד מות", שיצרו יעקב גלעד ומתי כספי.
עליזה עזיקרי
קולה של הזמרת השלישית שבחרתי מטריף אותי מהרגע שבו שמעתי אותה לראשונה, אי שם בראשית שנות השבעים. יש בצורת שירתה ובגוון קולה משהו ממכר, משהו שלופת אותך ולא עוזב. לא פלא שאריס סאן התאהב בה וכתב לה שירים. זאת היא עליזה עזיקרי ז"ל ,אחת המופלאות ששרו בעברית ואותי היא מדהימה.
הנה השיר על יפו אהובתי בביצועה החד פעמי, מתוך הפסקול של הסרט קזבלן.
"יפו", מילים: עמוס אטינגר, לחן: דובי זלצר
אילו זמרות מפעם אתם אוהבים ?
ברזוליק