השבוע מלאו שבע שנים לפטירתו של אהוד מנור, אבי הפזמונאות הישראלית ואחד הכותבים שהשפיעו ביותר, עלי.
היו למנור צדדים נוספים של תרגום מחזות ומחזות זמר, הגשה ועריכה בטלוויזיה ורדיו, אבל אני אהבתי את כתיבת הפזמונים שלו, כתיבה שהכירה בחשיבות המקצב והייתה מכורה למנגינה.
לראשונה פגשתי בשיריו בפסטיבלי הילדים של שנות השבעים המוקדמות והתרגשתי מהשיר על הכלבה באני שהלכה לאיבוד.
כַּלְבָּה קְטַנְטַנָּה וּמְאוֹד מְבֻלְבֶּלֶת
הָלְכָה לְטַיֵּל בְּלִי רְשׁוּת
כַּלְבָּה אֲפֹרָה וּמְאוֹד מְתֻלְתֶּלֶת
פִּתְאוֹם נָהֲגָה בְּטִפְּשׁוּת
ומהשיר על הילדה גלי:
בּוֹאִי גַּלִּי, בּוֹאִי גַּלִּי לִי,
מֵאַיִן בָּאוֹת הַדְּמָעוֹת
בּוֹאִי גַּלִּי, בּוֹאִי גַּלִּי לִי,
גַּם אֲנִי עוֹד רוֹצֶה לִבְכּוֹת.
ולא שכחתי את הילד בן :
בֵּן, נַסֶּה אִם תּוּכַל וְהָבֵן
שֶׁאִמָּא וְאַבָּא רוֹצִים כְּבָר לָלֶכֶת לִישֹׁן,
מָחָר יוֹם רִאשׁוֹן.
אוּלַי , תַּפְסִיק לְחַיֵּךְ כְּבָר אֵלַי,
תַּפְסִיק לַעֲשׂוֹת לִי עֵינִיִּים
זֶה לֹא יַעֲזֹר - אֲנִי לֹא אֶחְזֹר
וכמו שכתב את ילדותם של ילדיו כתב על שנות ילדותו ונעוריו, שלא היו פשוטות ומלאות כאבים, אך הוא צבע אותן באופטימיות הטבועה בו ובראייה נוסטלגית שנזכרת בעבר, אך לא מקדשת אותו לעומת ההווה. בכתיבתו שהפכה חוויות אישיות להמנונים ישראליים, ניתן למצוא רמזים נבואיים מצמררים. דוגמא טובה לכך יש בשיר המופלא "ימי בנימינה" שכולל בתוכו את צירוף המילים "שלום חבר".
אֲנִי רוֹצֶה לַחְזֹר
אל הַיָּמִים הֲכִי יָפִים שֶׁלִּי
הַיָּמִים הַיְּחֵפִים שֶׁל בִּנְיָמִינָה.
אֲנִי זוֹכֵר, הַכֹּל זָרַם לְאַט,
הַשֶּׁמֶשׁ לֹא מִהֵר
אֲנָשִׁים אָמְרוּ שָׁלוֹם,
חָבֵר הָיָה חָבֵר
הרבה קסם יש בשורותיו של מנור והרבה טבע ודמיון ואפילו חידושי מילים והטיות פועל חד פעמיות :
נַעֲרָה מְעֻנֶּה אֶל הַבַּיִת פָּרְצָה,
בְּיָדָהּ הַקְּטַנָּה אָחֲזָה נוֹצָה .
שְׁתֵּי עֵינֶיהָ יָפוֹת, צוֹפוֹת, נוֹזְפוֹת,
כֹּל הַלַּיְלָה דִּמְעוֹתֶיהָ שׁוֹטְפוֹת.
מַה חָטָא ,מַה עָוַוַן - אֲהוּבִי הַלָּבָן?
מָחָר ,לֵך לְיַד הַנָּהָר.
והנה מנור כמו ואן גוך עומד בשדה ומצייר במילותיו את הברוש
עַל צִדּוֹ נָטָה הַבְּרוֹשׁ
לֹא נִשְׁבַּר, אֶת צַמַּרְתּוֹ הִרְכִּין עַד עֵשֶׂב.
וְהִנֵּה, מוּל הַיָּם
קָם הַבְּרוֹשׁ יָרֹק וְרָם.
לוּ רַק נִתָּן וְאֶלְמַד
אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל עֵץ אֶחָד.
ומנור ממשיך ללמוד ,גם מהגשם
גֶּשֶׁם יוֹרֵד עַכְשָׁו ,
הַכֶּלֶב שֶׁלִּי לֹא מֵבִין מַה קוֹרֶה
כִּי הוּא סָךְ הַכֹּל שָׁנָה שְׁלִישִׁית ,
בַּפָקוּלְטָה לְמַדְּעֵי הַסְּבִיבָה.
מַיִם רַבִּים וְכָל הָעוֹלָם רוֹעֵד.
גֶּשֶׁם יוֹרֵד מְאוֹד - יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה לִלְמֹד
אֵיךְ הַצְּבָעִים מִשְׁתַּנִּים
כְּשֶׁגֶּשֶׁם מַתְחִיל לִרְקֹד
כך בכוח מילותיו של אהוד מנור, שיר קטן על משפחה
שיושבת על המרפסת הפך לתקווה כלל ישראלית.
בְּשָׁנָה הֲבָאָה נֵשֵׁב עַל הַמִּרְפֶּסֶת
וְנִסְפֹּר צִפּוֹרִים נוֹדְדוֹת .
יְלָדִים בְּחֻפְשָׁה יְשַׂחֲקוּ תוֹפֶסֶת
בֵּין הַבַּיִת לְבֵין הַשָּׂדוֹת.
זו הייתה טעימה קטנה מהאוצר הבלום של יצירתו הנפלאה של אהוד מנור.
אל תפסיקו לזמזם בעברית ואל תפסיקו לזכור.
ברזוליק הדף הרשמי