השיר החדש והמפתיע של מון לפארטה
מון לפארטה (נורמה מונסראט), כנראה האמנית הצ'ילאנית הכי מושמעת היום בעולם, ממשיכה לעורר סערה לאחר שהופיעה בטקס הגראמי הלטיני האחרון בעירום חלקי במטרה לעורר מודעות למחאות האזרחיות ששוטפות את צ'ילה בשבועות האחרונים על רקע כוונת הממשל לייקר את מחירי התחבורה הציבורית ונגד יוקר המחיה במדינה הדרום אמריקאית.
למעלה מ-22 איש נהרגו עד כה במהומות, ויותר מ-2400 איש נפצעו, במה שהוביל לפני כחודש להפגנת ענק שנערכה בעיר הבירה סנטיאגו וכללה למעלה ממיליון מאזרחי המדינה, ובדומה למחאות שונות במדינות לטיניות שכנות, גם בצ'ילה החליטו אמני המדינה, ומון לפארטה בראשם, לא לשתוק ולהפגין נגד הממשל בדרכם המוזיקלית.
השיא הגיע כאמור בטקס פרסי הגראמי הלטיני שנערך בשבוע שעבר, אז לפארטה הופיעה על השטיח האדום בעירום חלקי כשעל החזה שלה נכתב "בצ'ילה מענים, אונסים ורוצחים", אקט שזכה לתהודה רבה וסוקר בכל רחבי בעולם. כעת נראה שלפארטה, שגם זכתה בגראמי הלטיני על האלבום האלטרנטיבי הטוב ביותר, וידועה בעיקר בסגנון האינדי פופ עם נגיעות בולרו שמאפיין אותה, החליטה לקחת את המחאה צעד אחד קדימה עם שיר רגאטון שעוסק במצב הרגיש בימים אלה בצ'ילה.
לפארטה שחררה לפני מספר ימים את Plata Ta Tá, שיר באווירת רגאטון קלאסית שמדבר כמובן על כסף ושחיתות שלטונית. "בחיים לא חשבתי שאעשה שיר רגאטון, ובטח לא שיר מחאה", סיפרה הצ'ילאנית בת ה-37 שמתגוררת בשנים האחרונות במקסיקו, אך לא שוכחת את החברים ובני המשפחה שנשארו מאחור.
"שום דבר ממה שאני עושה הוא לא בשביל ה'פוזה'. אני לא יודעת לעשות את זה. כל מה שיוצא ממני הוא אותנטי, ואני כאובה ודואגת למדינה שלי", סיפרה לפראטה בראיון על השיר ועל אקט המחאה שלה בטקס הגראמי. "מתוך בורותי הפוליטית, רק כאמנית, אני משוכנעת שהפתרון למצב לא נמצא במציאות הנוכחית של ימין ושמאל. אלו הם משוגים מיושנים".
"אני, למרות שאני לא גרה בצ'ילה, הלכתי ובלעתי גז מדמיע כמו כולם", המשיכה לפארטה. "אני יודעת היטב מה קורה במדינה שלי, בבית שלי, בצ'ילה מופרות זכויות אדם יום אחרי יום. מדובר במקרים אמיתיים, יש שם אי שוויון אדיר".
לדבריה, השיר החדש נולד כולו בזמן ששהתה בלאס וגאס, כיומיים לפני טקס פרסי הגראמי הלטיני. אז היא והמפיק שלה מאנו חליל כדי לכתוב את השיר שנוצר תוך שלושה ימים בלבד עם חיזוק מצדו של הזמר הפורטוריקני Guaynaa.
במהלך הראיון על השר החדש, לפארטה נשאלה באופן טבעי על אקט העירום המדובר, וסיפרה: "הייתי מאוד מאוד עצבנית, זה היה קשה לצאת לשטיח ופשוט להוריד את המעיל, כמעט ולא עשיתי זאת, הרגשתי רע מכל העצבים שרצו לי בגוף, אבל אז חשבתי על כל הצעירים ברחובות צ'ילה, אלו שיוצאים להפגין למרות הפחד, חשבתי על אלו שמתו, והחלטתי לעשות זאת".
והיה גם טקס: סיכום הגראמי הלטיני 2019
ההופעה של מון לפארטה על השטיח האדום בטקס הייתה אולי האירוע הכי מדובר באותו ערב, אך בנוסף היו גם זוכים רבים (ומפתיעים בחלקם) בשלל הקטגוריות השונות, כשמעל כולם ריחפה כמובן רוסליה, הספרדייה הצעירה שהפכה בשנתיים האחרונות לתופעה של ממש וקיבלה את החותמת הרשמית להצלחה האדירה שלה אחרי שזכתה באלבום השנה על El Mal Querer, אלבום הפופ של השנה על אותו אלבום כמובן, והשיר האורבני של השנה על CON ALTURA לצד ג'יי באלווין.
יחד איתה זכו גם קמילה קבז'ו ואלחנדו סאנז בפרס הקלטת השנה על Mi Persona Favorita; פדרו קאפו זכה בשיר השנה עם Calma וגם בפיוז'ן האורבני של השנה עם הרמיקס לאותו השיר עם פארוקו; ואנדרס קאלאמרו הארגנטינאי לקח את הפרס עם אלבום הרוק של השנה.
בקטגוריית האלבום האורבני ניצח באד באני עם אלבומו האחרון X100pre, במה שהיה למעשה האזכור הכמעט הבודד לרגאטון בטקס, עניין שכזכור הוביל למהומה גדולה לפני כחודשיים אחרי פרסום המועמדים לטקס, שהדיר בצורה מכוונת את מרבית אמני הז'אנר כמו מאלומה או קרול ג'י.
בזמנו, רבים מאמני הז'אנר פרסמו בחשבונות המדיה שלהם את המשפט "בלי רגאטון אין לאטין גראמי", לצד תמונת הגראמופון המפורסם, זאת כאות מחאה על ההתעלמות לדבריהם של חברי האקדמיה מהז'אנר הכי פופולרי היום בעולם.
גם באני, למרות זכייתו ההסטורית, לא התעלם מההתעלמות, ומיד אחרי זכייתו, התבטא בחריפות נגד כל אלה שבחרו להתעלם מהז'אנר ששינה הלכה למעשה את פני המוזיקה הלטינית בעולם: "עדיין יש אנשים שמתקשים לקבל את זה שהרגאטון הוא ז'אנר מבוסס שכבר שני עשורים מצליח בכל העולם", אמר באני.
"בין אם אתם אוהבים את זה או לא - זו כבר תרבות שלמה שלא קשורה רק לפוארטו ריקו אלא לכל אמריקה הלטינית", התבטא באני במסיבת העיתונאים שנערכה לאחר הטקס. "כמו המון ז'אנרים אחרים שאנחנו מכבדים לא פחות, הז'אנר הזה מכבד את כל הלטינים בעולם".
חדש בפוארטו ריקו: תערוכת הרגאטון הראשונה
זה כנראה היה עניין של זמן, אבל גם זה הגיע בסוף: על פי דיווחים באתרים לטיניים, בקרוב מאוד צפוי להיות מוצגת בפוארטו ריקו (במוזיאון ענק בגודל של כ-8,000 מ"ר) תערוכה מיוחדת שתשחזר את ההיסטוריה של הרגאטון דרך עיניו של הבוס ויליד האי דדי יאנקי.
התערוכה שזכתה לשם El Jefe ("הבוס") תוקם במוזיאון שבכיכר לאס אמריקס שבהאטו ריי, דרומית לעיר הבירה סאן חואן, והיא תשחזר את סיפור חייו של דדי יאנקי בסדר כרונולוגי, באווירת השכונה בה גדל, עם תפאורה ועיצובים מיוחדים, חזרה אל הרגעים החשובים בקריירה של חלוץ הרגאטון, ראיון מיוחד עם יאנקי, הפרסים שבהם זכה לאורך השנים ועוד.
התערוכה תכיל מוצגים אינטרקטיביים בהם הציבור שיבקר בתערוכה יכול להרגיש כאילו הוא חלק מהרגעים הבולטים בקריירה שלו, לקחת חלק בשיריו, ולמקם את עצמובכל נקודה על קו הזמן מהרגע בו יאנקי חשף לעולם את כשרונו ועד השפעתו על האמנים המלחיחים בימינו כמו באלווין ומאלומה.
התערוכה המרתקת נפתחה ממש אתמול, ה-21.11, והיא צפויה להיות מוצגת עד ה-15 בינואר 2020.
שיר אחד בטור אחד
אני מודה שדי קשה לעקוב אחרי סוללת האמנים שיוצאת מקולומביה, ואחרי באלווין, מאלומה או חואנס, שווה להתעכב גם על מייק בהייה, ילד קאלי, ששיחרר בשבוע שעבר את אלבומו החדש Navegando ("מטייל בעולם" בתרגום חופשי).
את אלבומו החדש בחר בהייה לקדם עם הקליפ לשיר Detente ("עצור"), בו שיתף פעולה עם הזמר הוונצואלני ויקיר המדור, דני אושן. השיר עצמו מדבר על סיפור אהבה כושל, זכרונות, רגשות, וכל מה שהופך שיר טוב לשיר לטיני, ואם בא לכם לגוון קצת בין כל המובן מאליו, האלבום החדש הזה, שכולל 11 שירים נהדרים, הוא הדרך שלכם לעשות זאת.