כיבוש היא ללא ספק מילה בעייתית לשימוש תחת הנקודה שלנו במזרח התיכון – הקונוטציה שלה מיד מתחברת לחלקים הפחות נעימים של ישראל, לשמאל וימין, לפוליטיקה זולה, ולעמידה במקום, כבר הרבה מאוד שנים. הטור החדש הזה, ויוה לה וידה, ינסה להתעסק בכיבוש אחר שמתרחש פה כבר תקופה לא קצרה, אבל בשנה האחרונה עלה מדרגה, ואחראי על כך שאף אחד לא עומד במקום. כולם זזים. כולם מזיזים.
המוזיקה הלטינית תמיד מצאה בית חם אצל הקהל הישראלי – אם זו נטליה אוריירו בימיה כבובה פראית או המורדים, שמילאו פה אולמות בתחילת שנות ה-2000. ולהבדיל: מרסדס סוסה שכבשה קהל מבוגר יותר, ולהקת מאנה המקסיקנית שעד היום לא מבינה איך הצליחה למלא את היכל מנורה לפני ארבע שנים עם אלפי ישראלים ששרו איתם כל מילה, קהל שרחוק עשרות אלפי קילומטרים ממרכז הצלחת העשייה שלהם. כן, כנראה שאין דרך להתחמק מאינספור קווי דמיון בין האופי הלטיני לזה הישראלי, כשמעל הכל נמצאת המוזיקה הפופולארית – זה תמיד שמח, תמיד קצבי, תמיד חוגג את החיים.
חזרתה של המוזיקה הלטינית למרכז הפלייליסטים בארץ התרחשה לאחרונה בעיקר בזכות הרגאטון, אותו מקצב לטיני שמשלב את כל העולמות של יש לז'אנר הזה להציע, יחד עם נגיעות שחורות של היפ הופ, ארנ'בי או סול. הרגאטון אמנם קיים כבר המון זמן, אבל בשנים האחרונות הוא הולך ומשתכלל, משתפר וגדל, וכובש בכל פעם נקודה אחרת בעולם. אמני הרגאטון המובילים סופרים מאות מיליוני צפיות ביוטיוב, מופיעים בלי הפסקה, ובעיקר משתפים פעולה ביניהם כדי למקסם הצלחה בכל רגע נתון.
את הטור הראשון של ויוה לה וידה נקדיש לשיתופי הפעולה של הז'אנר, אלה שחוצים יבשות ומדינות, ומאחדים בין אמנים מפוארטו ריקו לכאלה מספרד, בין קולומביאנים לבני מהגרים במיאמי. הרי בשביל הלטינוס, גבולות זה נחמד, אבל הרטט הלטיני מגיע הרבה לפני סוג הדרכון שיש לך בכיס. כוחם בשמחתם ובאחדותם, ובסופו של דבר כל אחד מוביל לאחר. הנה שמונה דוגמאות טובות לסיפור הזה.
1. חואן מגאן וקאלי ואל דנדי - Por fin the encontre (סוף סוף מצאתי אותך)
על הלהיט המטורף הזה, שמתנגן כרגע בכל תחנת רדיו שנייה בדרום אמריקה, אחראים קאלי ואל דנדי, צמד אחים קולומביאני שפרצו באמת לפני פחות מחמש שנים, אבל נחשבים לאחד השמות החמים היום בעולם הראגאטון. לחלק המרים והמחייב של השיר, צירפו אליהם האחים את חואן מגאן, מפיק ספרדי מוכר שבכלל מגיע מעולמות הרבה יותר אלקטרונים, ונחשב לעילוי עולמי בכל הקשור למוזיקת האוס. איך שלא יהיה, השלושה האלה, יחד עם סבסטיאן יאטרה הקולומביאני אף הוא, יצרו את אחת הפצצות הכי חזקות של השנה האחרונה:
2. חואן מגאן וחנטה דה סונה - He LLorado como un nino - (בכיתי כמו ילד)
אחרי הביקור בקולומביה, חואן מגאן המשיך להסתובב ביבשת, עלה קצת צפונה, ונחת בקובה. המדינה הנעולה היסטורית, שלאחרונה הולכת ונפתחת לאחות מצפון, שלחה אלינו ממש לאחרונה להופעה בארץ את הייצוא הכי מוצלח שלה בשנים האחרונות, Gente de zona (אנשי האזור) שחברו למגאן, ויחד יצרו את השיר הזה, שמדבר, איך לא, על לב גברי שבור, וגבר שבכה כמו ילד. יחד הם גם מצליחים לעשות את זה שמח:
3. ניקי ג'אם, ג'יי באלבין, דה לה גטו ועוד חברים – Travessuras Remix
שני שירים בלבד צריך בשביל להבין שקולומביה היא אחת המדינות המובילות היום בקביעת הצלילים שיושמעו במועדונים ברחבי אמריקה. מי שעוד מגיע משם, הוא שם שכולכם מכירים מגלגלצ, J blavin, שגם הוא, וגם ניקי ג'אם (מי שאחראי על הטירוף של "El Perdon" יחד עם אנריקה איגלסיאס), יקבלו את הכבוד שמגיע להם באחד הטורים הבאים. בכל מקרה, השיר הזה, שבמקור שייך לניקי ג'אם לבדו, קיבל את אחד הרמיקסים ושיתופי הפעולה הכי טובים ששיר רגאטון יכול לבקש - זה קשוח, זה סליזי, זה בוער:
4. ג'יי באלבין ופארוקו – 6 AM
"כבר עולה הבוקר, השמש איתו, אני מתעורר לידך בייבי. אני לא ממש זוכר מה קרה אתמול, והייתי רוצה לדעת איך קוראים לך אישה". זה הבית הראשון בשיתוף הפעולה בין באלבין, לפארוקו הפורטו ריקני, עוד כוכב בהתהוות, שהתחיל את דרכו כבר בגיל 15, והתגלה לעולם בעזרת אתר myspace. סוג של ג'סטין ביבר לטיני אם תרצו. השיר ההיסטרי הזה עבר לא מזמן את חצי מיליארד הצפיות ביוטיוב, ולמרות שמדובר בשיר שיצא כבר לפני כמה שנים, אין באמת דרך להתעלם ממנו ברשימה כזו. הבית הראשון אגב, נחשב להכי צנוע בשיר:
5. פארוקו עם צ'ינו ונאצ'ו - Me Voy Enamorando (אני הולך ומתאהב)
עוד חיבור בין מדינות, והפעם זה פארוקו שירד דרומה כדי לפגוש את צ'ינו ונאצ'ו, זוג חברים מוונצואלה, שמחזיקים באולפן ההקלטות שלהם תקליט זוכה גראמי לטיני, כמה להיטי ברזל, והמוני מעריצות ששפכו על השניים האלה לא מעט דמעות. חוץ מלשבור לבבות צעירים, צ'ינו ונאצ'ו גם אוהבים לעשות קליפים. בזה נגיד, הם השקיעו במיוחד:
6. צ'ינו ונאצ'ו עם דדי יאנקי – Andas en mi cabeza (את מסתובבת לי בראש)
למרות ההצלחה ההיסטרית, צ'ינו ונאצ'ו יודעים בדיוק מי בעל הבית בעולם הרגאטון. הקיסר, הסנדק, ופורץ הדרך. הדדי יאנקי. המלך מפוארטו ריקו שלא עוצר לרגע מאז התחיל את דרכו באמצע שנות ה-90 ופתח את הדלת לכל הילדים עם העגילים הנוצצים והקוראסון השבור. במקרה הזה מאוד ברור מי חבר למי, ויחד עם החבר'ה מונצואלה, שחרר דדי יאנקי את השיר הזה לפני פחות מחודשיים, וכבר סופר שמונה מיליון צפיות. בואו להיות חלק מזה:
7. דדי יאנקי, ויסין וקרלוס ויווס – Nota de amor (מכתב אהבה)
חצי שנה לפני שפגש את צ'ינו ונאצ'ו, יאנקי לקח איתו את ויסין הפורטו ריקני, ויחד הם תפסו משענת באיזה ריזורט מקסיקני, והזמינו את קרלוס ויווס, הזמר הקולומביאני, ואחד הוותיקים בסצנה. 300 מיליון צפיות הביאו השלושה האלה יחד, בשיר שמתחיל רגוע, עם המון מילות אהבה מלטפות של גבר לאישה באדיבות וויסין, אבל אז, כשויווס נכנס, מגיע גם הקצב שמשלב בין אהבה לאגן יחד עם מכונת הירייה המילולית העונה לשם דדי יאנקי ("תכיני את הפאייה, תפתחי את הבקבוק, את הסופר כוכבת שלי").
8. ויסין ויאנדל עם T-Paine וכריס בראון – Algo me gusta de ti (יש בך משהו שאני אוהב)
ויסין אגב, הוא בכלל חלק מצמד, ועד לא מזמן תמיד הייתם מוצאים לצדו את ינדל, עוד פורטו ריקני מוצלח, כשיחד מחזיקים השניים בתואר מכובד מאוד: צמד הרגאטון הכי מוצלח בעולם – שנות וותק, מכירות של מיליוני אלבומים, המון שיתופי פעולה עם אמנים כמו 50 סנט, אנריקה איגלסיאס, אייקון, וגם עם השניים פה למעלה ולמטה. לפני כמה שנים החליטו ויסין ויאנדל לפרק את החבילה, וכיום הם פועלים בנפרד, מה שלא מנע מהם ליצור ממש לפני הפרידה את המגה להיט הזה עם כריס בראון, ויפתח את התיאבון לקראת הטור הבא בו נחפש ונמצא אמני רגאטון שפועלים מחוץ לעולם הלטיני. עד אז: