מוריה אור כבר הוציאה ארבעה שירים מצויינים מתוך אלבום הבכורה שלה "סיפור לא סגור", שצפוי לצאת בקרוב בהפקתו המוזיקלית של לואי להב האגדי, והיא הדבר הכי קרוב לקרן פלס שייצא לכם לשמוע. יש זמרות ויוצרות שהיו נעלבות מההשוואה, אבל אור דווקא מוחמאת: "זה מאוד מחמיא לי. לואי להב הפיק לשתינו אלבומים ושתינו מנגנות על פסנתר. אני מאחלת לעצמי להגיע לרמת חשיפה כמו שלה ולקהל כמו שלה. היא מאוד מוכשרת ולקח לה עשר שנים, עם הרבה כישרון ונחישות - אני מאוד מעריכה אותה. הלוואי ואהיה קרן פלס הבאה, אבל עם הטוויסט שלי".
אבל לפני קרן פלס מוריה אור היא חברת ילדות של מארינה מקסימיליאן בלומין. "אני ומארינה חברות מכיתה ב', קרובות כמו משפחה. אמא שלה לימדה אותי פסנתר. יש לה מקום גדול בלב שלי עד היום. מרינוצ'קה מגיל קטן היתה רצה לחוגים. מגיל 13 היא מופיעה במועדוני ג'אז, כולם ידעו מי היא כי היא היתה מדהימה. כוכב נולד נתן לה את החשיפה, היא באה שלמה, מוכנה ובשלה וזה היה ברור שהיא תצליח".
-יש אצלך רצון להשיג את מה שהיא השיגה?
"זה ממש לא שם. אני הכי מפרגנת לה. אין לי רצון ואין לי קנאה באף אחד. אני מפוקסת בלהציב לעצמי יעדים ולהצליח. אני כמו מארינה טובה במשחק. למדתי במגמת תאטרון בתיכון ואני מקווה להתפרס גם לתחום הזה. אם הייתי רוצה להיות מפורסמת היתי הולכת לריאליטי כמו כוכב נולד. לא הלכתי כי אני יודעת להעריך דרך ארוכה. זה נכון לנטוע שורשים ואז לצמוח למעלה. אבל אני בעד כוכב נולד כי יצאו משם כמה שהגיעו רחוק. צריך לבוא נורא בשל ומוכן לתוכנית ואז זה לא כוכב נולד כי כבר נולדת. אני רוצה לנסות לבד אבל לא פוסלת אנשים שהולכים".
מוריה אור היא בת 23, רמת-גנית במקור, "יקית" מצד אבא ואיטלקיה מצד אמא. "מוריה אור" הוא השם הפרטי והשם השני שלה, לפי בחירת אמה ואחיה הגדול. שם המשפחה הוא "מיטווך", אבל היא לא משתמשת בו בקריירה. "אני עדיין גרה עם ההורים ומחפשת דירה".
מה שהכי מדאיג אותה זה שיחשבו שההורים מסדרים אותה בחיים. "עשיתי הכל לבד, ומאוד קשה לי. תמיד הייתי תלמידה טובה וציפו ממני שאני אלך להיות רואת חשבון או כלכלנית אבל תמיד ידעתי שזה לא יקרה. אני לוקחת את הקצת ריאליות שיש בי מהצד ה'יקי' של אבא כדי לנהל לעצמי את העניינים. בגיל 3 וחצי הודעתי שאני צריכה ללמוד פסנתר והתאמנתי. למדתי פיתוח קול. בהכל דחפתי את עצמי, לא דחפו אותי. להורים שלי אין שום קשרים בעולם הזה, הכל אני לבד. תמיד היו אומרים לי 'את רק בת 20 או 21', אבל אני הרבה יותר כאילו, כי מגיל קטן אני נאבקת. לא למדתי בתיכון מוזיקלי, ואף פעם לא היו לי חברים שיכוונו אותי. הייתי היחידה שהתעסקה בזה, השונה בנוף. יצאנו אני ואחי אמנים ועכשיו זה מתקבל בברכה".
"לואי להב ישב, שם ראש על הפסנתר, וחייך, ואז הרגשתי שאני ממש שווה"
-מתי התחלת לכתוב שירים?
"בגיל 5. אבל מה שנכנס לאלבום אלה שירים שליוו את כל התהליך. שלוש שנים עבדנו, כתבתי על בסיס שבועי. השירים הם על המון דברים. יש לי עולם אסוציאטיבי מאוד רחב. אני מסתכלת על דברים בצורה יותר מדי עמוקה, הראש כל הזמן עובד, וקשה לי לישון בלילה. רוב השירים מדברים על אהבה, שבעים אחוז, כי אהבה אפשר לתקוף מכל מיני כיוונים של מערכות יחסים. ויש בכתיבה שלי גם מקום ציני, יש שירים יותר מטאפוריים, יש כאלה שהם 'ישר בפנים'. אני כל הזמן משתנה ובשנה האחרונה מגלה את עצמי מחדש".
-ומה גילית?
"שיש לי הרבה יותר כוח נפשי ממה שחשבתי. הייתי בטוה שאני שברירית ואמא תמיד דאגה מהעולם הזה, כי צריך המון כוח ואני נורא רגישה. מסתבר שאני ממש לא נשברת בקלות. סבתא שלי נפטרה לפני שנה. קראו לה לוצ'יה, שזה אור באיטלקית, והרבה דברים חיזקו אותי. יש גם את המתח לפני יציאת האלבום. גיליתי שאני פחות במתח ואולי אתאכזב. אז הנמכתי ציפיות ואני נהנית מהדרך שאני עושה, וזהו. אני שמחה מכל מה שכן מגיע ונפתח בפניי".
-מתי ידעת שאת מוכשרת, שאת כותבת טוב, שאת שרה יפה?
"ביום שפגשתי את שלומי קינן המעבד. הוא שמע אותי שרה וקבע איתי פגישה. היום השני זה כששלומי הפגיש אותי עם לואי להב ואז ישבנו שלושתינו ובסוף עבדנו יחד. ישבנו אצל לואי באולפן. אני על פסנתר כנף והשמעתי להם המון שירים, שרתי וניגנתי שלוש שעות ולואי תמיד היה נראה דמות רחוקה. הוא ישב, שם ראש על הפסנתר וחייך, ואז הרגשתי שאני ממש שווה".
-מתי ידעת שאת יפה?
"אף פעם ותמיד. תמיד, כי נורא חשוב לי איך שאני נראית, אז אני תמיד דואגת לצאת מהבית אחרי שאני מסתכלת בראי ורואה שאני מטופחת והכל בסדר. ואף פעם - כי כמו הרבה בחורות אחרות אין לי שום תסביכים, אבל אני שמחה שאני הולכת ברחוב ולא אומרת 'תראו אותי', כי זה משפיע על האופי בשלב מסוים. אני נורא לא רוצה להיות על הקטע הזה, כי זה מפריע לדברים אחרים. מה שמושך אותי זה לא איך שאדם נראה אלא מה הוא משדר - הומור, אינטליגנציה ושנינות, וזה מה שאני מנסה לשדר. חשוב לי להיות יפה, אבל זה לא ישחרר אותי וישגע ויכניס לתסכולים".
-מתי היית מאוהבת אהבה ראשונה?
"בגיל 18 עם אותו בחור שדרכו בעקיפין הגעתי ללואי. שמו אלעד. יצאנו כמעט שנה והוא היה אהבה ראשונה, ועד היום אנחנו חברים ממש טובים. מאז עברו ארבע שנים. אחריו היו עוד אהבות".
"עם הבנזונה היתה אהבה לא הדדית"
-ומי מהם הוא הבן זונה שכתבת עליו בשיר "אקסטרווגנטי"?
"זו היתה אהבה לא הדדית. השיר נכתב בציניות כי זה לרצות את מה שאי אפשר להשיג. כשנורא קשה לי יוצאות לי מלודיות והפסנתר בוכה. זה שיר קליל. זה קרה בחגיגות המאה לתל אביב, הייתי עם חבר ואז גיליתי משהו שנורא לא רציתי לשמוע ואז הכל קפץ לי לראש. וזה יישאר מעורפל לגמרי. עכשיו אין לי חבר וזה לא טוב".
-הרבה זמרות צעירות אומרות שחבר מפריע להן לקריירה.
"לא מאמינה בזה. קח את האמנים הכי גדולים - אין להם זמן לנהל משפחה וחברים? יש פחות זמן אבל עדיין יש. בצילומים לקליפ נעלמתי לחברים שלי לחודש וחצי, אבל הם יודעים, כי זה חלק מההוויה שלי. אני מסיימת מערכות יחסים כי הם לא מבינים את מה שאני מתעסקת איתו. את ההרגשה של לנסוע להופיע בבאר שבע ושיש שיר שלי ברדיו. הם שואלים שאלות של מתחילים. לכן אני חייבת סינק טוב מבחינה מוחית עם מי שאני נמצאת איתו. הוא צריך להיות מאוד כמוני במינונים של קצת ריאלית, הרבה מרחפת, הרבה רגישה, הרבה צינית, כל הסתירות האלה. אני חושבת שזה לא נכון שמערכת יחסים דופקת קריירה. כמה אתה כבר נמצא כל היום עם מישהו ונוסע איתו לצימרים? הוא צריך להיות מישהו שיודע לקבל אותי כמו שאני, ולתת לי המון ולקבל ממני המון. אני אקדיש גם לקריירה וגם למערכת יחסים".
"הצד האחראי שבי עושה תזכורות לצד המעופף"
-באותו שיר את מזכירה את לילי אלן בטקסט.
"אני חוקרת אמנים כל הזמן. החלטתי להכניס אותה לשיר שלי כי אני בחורה ויש לה וייב נורא מגניב. היא נורא אני רוב חיי. חצי אדישות ולהסתכל על דברים בקטע של 'סו וואט' - זו בדיוק הסתירה שלי. אני בחורה נורא רגישה ויכולה בשנייה להיות נורא צינית וצוחקת על דברים שעוברים לידי. ואני גם וגם".
-את נורא מתוכננת, אבל גם נורא רגישה והשירים באמצע.
"הם לגמרי אני. יש לי כל מיני פנים באישיות שלי, אני גם וגם וגם וגם. בזמן האחרון חשבתי, אוקיי, אז אם אני ככה וככה - זס מי אני בעצם? אני גם מאוד אחראית ומפוקסת ודבקה במטרה ויודעת מה אני רוצה, אבל אין לי כבדות בגלל שאני אחראית. ובגלל שאני נורא עפיפון הכל כתוב לי בתזכורות - לצאת מהבית, לקחת אוכל. הצד האחראי שבי עושה תזכורות לצד המעופף".
הפרעת קשב וריכוז?
-יש לך הפרעת קשב וריכוז?
"זו מתנת קשב. אני מקשיבה לכל מה שקורה ובגלל זה קשה לי להתרכז. אם יש רעשים נורא קשה לי להתרכז. אם לועסים מסטיק בחדר ליד קשה לי להתרכז. בבית ספר זה היה פחות מורגש אבל בבגרויות זה הורגש. אבל אני לא נותנת לשום דבר להפיל אותי ומקבלת את המגרעות שלי. אני כל הזמן מפילה דברים ושופכת כוסות. הכרתי את הקלידן שלי כששפכתי עליו בבר כוס מיץ תפוחים. אני טוענת שזה החן שלי, אבל לא מסכימים איתי".
-את יוצאת לברים להכיר גברים ושותה מיץ תפוחים?
"זה הוא שתה מיץ ואני לא מכירה בחורים בברים. הדייט האחרון הגיע להופעה שלי והתחיל איתי אחרי. הוא ניגש אלי ואמר שראה פוסטר שלי ואמר שחייב לבוא כדי להתחיל איתי. היינו יחד לא הרבה זמן, עד לפני חודשיים. הוא היה האחרון. עכשיו אנחנו חברים טובים. אני נשארת חברה עם כל מי שיצאתי איתו, גם הבן זונה הוא בסדר".
"אני בוכה מהשיר שכתבתי על סבתא שלי"
-מתי בכית בפעם האחרונה?
"לפני כמה ימים ראיתי חדשות ודיברו על מחאת מחוסרי הבית בשכונת התקווה. הראו בחור מרמת גן בשם עומר כץ שאימץ הביתה שלושה מחוסרי בית מבוגרים ודואג להם עם מיטות ושמיכות ואוכל ונורא התרגשתי. עכשו הוא חבר שלי בפייסבוק ואני עוזרת לו להפיץ אירועי התרמה וקבוצות למציאת עבודה".
-מתי בכית בפעם האחרונה?
"אני בוכה הרבה. כל יום יש לי בכי קטן. כשאני נוסעת באוטו וכל דבר מזכיר לי את סבתא שלי. מילה שמישהו זורק והיא קופצת לי לזכרון. כתבתי כמה שירים על סבתא שלי כמו למשל השיר 'נרות שבת' ויהיה באלבום הבא. ביקשתי מחברה שלי גלית שתשיר אותו במקומי כי אני נחנקת מדמעות בהופעה, ובהופעה האחרונה התבלבלתי מרוב התרגשות. עברה כמעט שנה והמשימה שלי היא להתחיל לשיר אותו בעצמי".
ת.ז. מוריה אור
שם: מוריה אור מיטווך
גיל: 23
מגורים: רמת גן
משפחה: "אחי הגדול התעסק במוזיקה, היה לו אולפן כשהייתי קטנה עכשיו הוא עוסק בצילום, ארכיטקטורה ואמנות. אמא עבדה שנים בדיסקונט עד שאח שלי נולד והיא מקדישה את החיים לילדים. לאבא יש עסק של מחשבים וכספומטים".
השפעות: "שלמה ארצי, מתי כספי, יהודית רביץ, הביטלס, טורי איימוס, שלום חנוך, רמי וריטה".
עשר שנים מהיום: "יש לי אידאל מאוד ברור איפה אהיה בעוד עשר שנים - תחכו ותראו. אני לא מדברת על דברים עד שהם קורים, אבל אני מתכננת תמיד הלאה. יהיה לי תינוק בטח".
פנטזיות וחלומות: "הם ברי השגה. רציתי תמיד להופיע בפסטיבל הפסנתר והשנה הופעתי שם. אני אעשה הכל כדי להגשים את החלומות שלי. היתה לי שאיפה לקליפ מסוים והגעתי לזה. קיסריה זה שאיפה בשבילי. כשאני אהיה בקיסריה אספר לך על השאיפה הבאה".
הדבר הכי טוב שרה למוזיקה הישראלית בשנים האחרונות: "שלומי שבן".
דיסק אחרון שקנית: "פליט פוקסס, שלומי שבן, דה אקס אקס, פו פייטרז, סינק - גיטריסט ויוצר פשוט וואוו".
מוזיקה מזרחית: "אוהבת את עמיר בניון ובעז שרעבי. המון שנים עשו חרם. אם הם מצליחים ומרוויחים כסף אז אחלה. הלוואי עלי. אני גם חייבת תודה גדולה לדידי הררי וחנן דרוב שנתנו לי חשיפה מטורפת בשיר השלישי שלי 'בחיים אחרים' דהיה שיר השבוע אצלם. הם פשוט מקסימים ופרגנו. גם היה קטע מ'אקסטרווגנטי' שליווה אצלם פינה".
למי בא לך לתת סטירה: "למי שאתמול לקח רברס ונכנס לי באוטו ויצא ואמר שאם אני אבקש סליחה הוא יסלח לי. בא לי לבעוט בסטודנטים שהתעללו בבעלי חיים ולהוא מש"ס שאמר בחדשות שצריך לתת הנחה בדיור לפי שנות נישואין. זה לא חוכמה כשאתה לא עושה צבא".
מה מעצבן אותך: "חוצפה גברית. תופעה שאנשים זורקים הערות ברחוב לנשים. לי זרקו למשל הערות סקסיסטיות כאלה. שמישהו ומבקש ישר את הטלפון שלי. מעצבן אותי שאנשים לא קוראים מצבים נכון".