יש שני דברים חשובים שאתם צריכים לדעת על עידן חיים דוד בן ה-27. הראשון – הוא אוהב נשים שמנות. השני – הוא לא סובל מוזיקה מזרחית. על אהבתו לשמנות הוא כתב את "אז מה אם את שמנה", ועל שנאתו למזרחית הוא אומר: "אחד הדברים הרעים שקרו כאן בשנים האחרונות היא ההשתלטות של המוזיקה המזרחית, ושלא יבלבלו לי ת'שכל על ים-תיכוני".
-בוא נתחיל מהשמנות.
"אני מאד אוהב נשים שמנות, וצריך להיות ממש טמבל כדי לא להבין את זה משורה כמו 'אז מה אם את שמנה, אני אוהב שיש במה לגעת'. השיר התקבל יפה בהופעות, באינטרנט ובפורומים של בעלי משקל. בהופעות בנות שמנות קמות ומתחילות לרקוד. זה שיר קליל עם מסר רציני שמפרגן לשמנות, אבל הוא לא דחקה כדי לצאת לרדיו כמו 'תזיזי ת'ישבן' או 'רוצה בנות'. השוו אותו ל'Big Girl' של מיקה שהיה להיט היסטרי. אז לומר שזה לא שיר רציני נראה לי מטופש.
"יש דברים מזרחיים שהם טובים, אבל הכללי מאוד מחריד"
"זה גם לא שיר מעליב או פוגע ובא לי לתת סטירה מצלצלת למי שלא מבין שהמסר שלו חיובי. חבל לי שלא שידרו אותו בערוץ 24. הם טענו שהוא פוגע ומעליב שמנות. ויזואלית אין בקליפ משהו בוטה. אם תפתח 24 תראה קליפים ים תיכוניים עם דימוי גוף הרבה יותר פוגעים לבחורות".
-מה שמקדם אותנו ישירות לקטע שלך עם מוזיקה ים-תיכונית
"כדי לא להכליל אני מתכוון לאלו שמוציאים מוזיקה מופקת ברמה נמוכה עם טקסטים עלובים. זה יכול לחרפן אותי. יש דברים מזרחיים במיינסטרים שהם מאוד טובים, אבל הכללי מאוד מחריד. אני מציע לכל המלחינים והכותבים ללכת ולשמוע איך עושים מוזיקה בגוון מזרחי איכותי כמו עמיר בניון, דיקלה, אהובה עוזרי ועוד, ולהבין שאפשר לעשות את זה בגון מזרחי עם תו תקן".
לאחרונה הוציא עידן חיים דוד את הסינגל השני שלו "תל אביב", מתוך אלבומו המתקרב "נשכב על הבמה". בניגוד ל"אז מה עם את שמנה" הגישה כאן הרבה פחות קלילה. הסינגל הבא יהיה "ליל אמש,, שמובא כאן בהשמעת בכורה. "זו הייתה בחירה מושכלת להוציא שירים הפוכים אחד מהשני ב-180 מעלות", הוא אומר. "אני לא מרגיש שהשירים שייכים לשני אנשים שונים, אלא שיש יותר גיוון ושאני לא רוצה להיכנס לתבנית ברורה.
"להוציא את המוזיקה החוצה ימלא לי את החסר שבפנים"
"'תל אביב' זה שיר על העיר כמטאפורה. גרתי באילת רוב החיים ונוצר צורך להיות במרכז העשייה כדי לפתח קריירה. תל אביב זו העיר לעשות את זה למרות שלא גרתי שם אף פעם. מבחינת ההפקה יש שם שמיניית כלי מיתר. היה לי צורך שההפקה לא תהיה 'תל אביבית' מידי אלא אפילו קצת ירושלמית".
-אתה מרגיש ריקנות בתל-אביב?
"הריקנות התל אביבית היא הקונפליקט לחיות בתוך העניינים אבל להרגיש ריק. הדבר המרכזי בחיי זו הקריירה שלי ועד שאני לא אפרוץ החוצה אני ארגיש ריק. אני לא מתכוון לעניין של להיות סלב אלא להוציא את היצירה החוצה, לשפוך אותה על אנשים. ברור לי שזה מה שימלא לי את החסר. זה לא שאני יושב בבית מדוכדך וחושב 'איזה ריק לי', אבל ברור לי שיש משהו מעבר ואם הוא יקרה אני אתמלא".
-איך התחלת?
"בגיל צעיר למדתי פסנתר, בהתחלה קלאסי ואחר כך מוזיקה קלה. בהמשך התחלתי לכתוב ולהלחין, בעיקר שירים דביליים של נער מתבגר ממוצע. אחרי הצבא לקחתי את עניין המוזיקה ברצינות, למדתי כמו שצריך, התחלתי להתעסק בעיבוד, בסאונד ובהפקה. ולפני קצת יותר משנה החלטתי להפיק לעצמי אלבום, ומאז עובדים קשה".
ת.ז. עידן-חיים דוד
מגורים: "הרצליה, במקור אילת וכפר-יונה".
פרנסה: "מלמד מוזיקה, בעיקר שיעורים פרטיים, ומופיע בכל מיני מסגרות עם לא מעט הרכבים".
השפעות מוזיקליות: "Damian Rice, Thom Yorke, Bjork , אביתר בנאי, דודו טסה.
Muse, keane, hot-chip, Mika, עברי לידר, מטרופולין, הפרוייקט של רייכל".
לנצח ת'שיטה: "להגיד דרך המוזיקה בקול חזק וברור את מה שבאמת יש לך בפנים, ולא להיכנע לאיך שמצפים ממך להישמע ולמה שמצפים ממך לשדר. זה אמיתי אמיתי".
הצלחה מבחינתך: "שאנשים יגיעו להופעה כי הם שמעו אותי ולא מכירים אותי ישירות או בדרך עקיפה".
מהיום בעוד 10 שנים: "לא ברור לי עד כדי פחד. עדיין בעסקי המוזיקה אני מניח. מקווה להיות בעמדה חזקה מספיק כדי פשוט לכתוב שירים, להקליט וליהנות מהקהל שלי, בלי לחשוב שמונים פעם על כל פיפס שאני מוציא בחשש. אולי גם עושה מוזיקה בחו"ל, קולנוע, תיאטרון".
הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה הישראלית בשנה האחרונה: "מרסדס-בנד, הקרטל ואפילו בוגרת כוכב נולד מאיה רוטמן".
דיסק אחרון שקנית: "אביתר בנאי – 'לילה כיום יאיר', דודו טסה – 'בסוף מתרגלים להכל'. שני האלבומים הטובים של השנה".
עידן חיים דוד יופיע ב-20/9 בתיאטרון תמונע בתל-אביב