10. Louis Tomlinson ft. Bebe Rexha, Digital Farm Animals - Back to You
לואי טומלינסון לא באמת מוכן לצאת לסולו. כל אחד מהחברים מוואן דיירקשן כבר הרגישו מה זה לשיר בלי שמישהו יעשה הרמוניות מאחוריך ורק לואי כל פעם נסחב עם מישהו אחר. אם בפעם הקודמת הוא הסתפק בדיג'יי סטיב אאוקי, הפעם הוא הביא את ביבי רקסה בנוסף להרכב דיג'יים בריטי. גם זה לא ממש עזר לו. אמנם קיים שיפור ניכר מהסינגל הקודם, אבל לא עף לנו הסכך, בלשון המעטה. השיר לא מציק, קליט בפזמון וחמוד. חמוד לא פחות הקליפ בו לואי עולה על חליפת הספורט למראה אותנטי וחוזר לעיר הולדתו דונקאסטר, כי הוא שר "חזרה אלייך". הבנתם?
9. Skrillex & Poo Bear – Would You Ever
למרות שדאבסטפ, בגרסתו המיינסטרימית, הוא ז'אנר נרדף לסקרילקס, הדיג'יי והמפיק לובש השחורים עם הגלח בצד, משל היה נערה מרדנית בת 17, כבר מזמן לא שם. אחרי שיתופי פעולה עם דיפלו וג'סטין ביבר, הבחור הבין מהר שאבולוציה זה הפתרון העדיף. יעיד על כך השיר החדש שהוציא, אמנם עוד טראק חסר אישיות אבל לפחות כזה שמודע לחשיבות של התאמה לעונה, כי שם הקוד הנוכחי הוא מסיבות בריכה. לא מזיק.
8. Puff Daddy ft. Biggie & Rick Ross – Watcha Gon' Do?
מודים שאנחנו כבר לא עוקבים אחרי שינויי השמות התכופים של שון קומבס הידוע גם כפאף דאדי, גם כפי דידי, גם כפאפי, וגם כ-דידי. ברור עוד פחות משם הבמה הנוכחי שלו הוא הריליס הנוכחי. הוא לקח שיר ישן מלפני 20 שנה שמעולם לא שוחרר באופן רשמי, של ההרכב דה לוקס שהיה חתום בלייבל שלו, ופשוט הוסיף לו סמפול של סטיב מילר בנד, כמה בתים חדשים שלו ושל ריק רוס, ושיחזר את הבית מהשיר ההוא של נוטוריוס בי איי ג'י מצד אחד זה נחמד להיזכר בעבר, מצד שני הוא שחרר במקביל גרסה אחרת לקטע שמתבססת על "Nothin' But a G Thang" המיתולוגי של ד"ר דרה וסנופ דוג. פאף פאפ ידידי דאדי בלבלת אותנו. אם באת לעשות טיזר להמשך לאלבום הבכורה שלך "No Way Out" מ-97, אז לא הכי זרמנו.
7. PRETTYMUCH – Would You Mind
כבר בסימן הראשון שזאיין מאליק הראה כי אין לו כוח יותר ללהקה, סיימון קאוול החל לתכנן את להקת הבנים הבאה. והנה כמתוך פלא, בדיוק בשנה שבה כל החברים של וואן דיירקשן עסוקים בלקדם את קריירות הסולו שלהם, צצה לה להקת בנים חדשה מצודדת, הפעם בגרסה אמריקאית, ונראית בדיוק כמו שארה"ב 2017 מתיימרת להיות: פוסט-גזענית, לא מתביישת בחנוניות שלה, וחיה את הניינטיז מחדש מבלי להבין שהיא עדיין תקועה עמוק באייטיז.
לפחות על פי סינגל הבכורה שלהם, פריטימאצ' חזק בלהסתכל אחורה. את עיקר ההשראה הם שואבים מז'אנר הניו-ג'ק-סווינג (האבא של הארנ'בי המודרני), ובתוך זה מההרכב ניו אדישן. אפילו הסי פארט הכאילו דאבסטפי של השיר מרגיש רטרו. קצת עצוב לחשוב שהדבר הבא בעולם הפופ מפחד להסתכל קדימה ומעדיף להתייצב על שורשים שכבר מזמן הצמיחו מעליהם שורשים חדשים. מצד שני, השיר מדבק וכנראה שזה מה שחשוב באמת בז'אנר הזה. עכשיו רק נותר להתחיל להמר מי יהיה הרובי ויליאמס/ג'סטין טימברלייק/זאיין מאליק מביניהם.
6. Iron & Wine - Thomas County Law
קיימת גישה שגויה על פיה מוזיקת פולק היא פשוט מוזיקה נעימה להירדם עימה. יוצרים כמו סאם בים, שעובד תחת הכינוי "ברזל ויין", סיפק הרבה יותר מזה אם רק נתנו לו הזדמנות. כעת, לקראת אלבום חדש שחוזר אל הרגעים היותר אקוסטיים שלו, הוא ממשיך לספר סיפורים כאילו היה מלומד זקן עם כל התשובות לחיים. וכן, השיר בהחלט יכול להחליף תה קמומיל או לבנדר, אבל זה לא אומר שהוא מחייב נמנום.
5. A$AP Rocky ft. Playboi Carti, Quavo, Lil Uzi Vert & Frank Ocean – RAF
אם פעם הקשר בין ההיפ הופ לאופנה העילית הסתכם בהשראה בלבד, כיום לא מעט ראפרים הם נוכחים קבועים בשורה הראשונה בתצוגות אופנה, משמשים כפרזנטורים ואפילו מוציאים בעצמם קולקציות. אחד מהראפרים היותר מודעים אופנתית הוא אסאפ רוקי שהחליט להקדיש את השיר והקליפ החדש שלו למעצב העל ראף סימונס. סימונס, שכבר שילב פעולה בעבר עם רוקי, מקבל ממש שיר הלל פלוס מחווה לקולקציות העבר שלו המופיעות בקליפ. לשיר המלא, כולל הבית של פרנק אושן, חפשו את השיר באפשרויות הסטרימינג השונות.
4. Wolf Parade – Valley Boy
יש משהו מאוד שימושי בלהקות רוק כמו וולף פארייד. הן שם להוכיח לאחרים שאתה מאזין לא רק לטראש והן עושות זאת מבלי להכאיב לך בראש עם נסיונות אלקטרוניים אמביאנט כאילו הן מתחרות על תואר אלבום השנה באיזה בלוג מוזיקה איזוטרי. לכאלו שירים אתה מצפה מהם, וגם אם עברו שבע שנים מאז האלבום הקודם, אתה מקבל בדיוק מה שרצית. זה גדול ותיאטרלי, כולל מקהלת קולות, מבלי לקרוס תחת כובד התפאורה. השיר בנוסף מתכתב עם מותו של לאונרד כהן ובאווריריות הסמכותית של ספנסר קרוג הסולן שומעים קצת את דיוויד בואי. טוב מאוד.
3. Alvvays - Dreams Tonite
אם להקות כמו וולף פארייד שימושיות, אז בלהקות קנדיות אחרות כמו אלווייס יש משהו מאוד מנחם. וכשם שיש מרחק תודעתי בין מונטריאול (וולף פארייד) לבין טורונטו (אלווייס), גם בין הלהקות מפריד עולם מוזיקלי שלם למרות ששתיהן נכללות בקטגוריה הגסה של אינדי. לעומת וולף פארייד שנשארים בהמנון התוכחה עצוב, העגמומיות בשיר החדש של ההרכב מתבטאת ברומנטיות כלפי איזו אידיאה לא ממומשת. נכון שהכתיבה של מולי רנקין ממשיכה להיות ילדותית, אך זה בהיבט הנאיבי של המילה והשיר מספק איזה חלום נעורים בהקיץ. סוכריה על מקל בטעם חמוץ.
2. Charlie XCX – Boys
אם גם לכם נמאס מכל מבחני הטריוויה שמופיעים בעיתונים ובאתרים כל השבת וגורמים לכם להרגיש הדיוט גמור, צ'ארלי הכינה במיוחד בשבילכם קליפ, יומן הנעורים משנות התשעים כפי שהיא מתארת אותו, בו תצטרכו לשחק בזיהוי האנשים המופיעים בו. הרמז הראשון הגלוי הוא שכולם בנים, כשם השיר. הרמז השני הוא שלא כולם מעולם המוזיקה. השיר עצמו די קולע, למרות המשקל הסגולי הדי אפסי שלו שרוב הסיכויים הוביל לקליפ המושקע. אפילו לא יפתיע לגלות אם קודם נוצר הרעיון לקליפ ורק לאחר מכן בא השיר. אבל הרי לשם כך נועדנו הקליפים, עוד מהניינטיז.
1. Linkin Park – Talking to Myself
לא מפתיעה התהודה הגדולה סביב מותו של צ'סטר בנינגטון. נכון שלינקין פארק הם לא ההרכב הכי עכשווי שיש, גם האלבום האחרון שלהם שיצא רק לפני חודשיים לא צבר אהדה מיוחדת או כזאת שמזכירה את הימים ההם. אבל זה בדיוק העניין, הימים ההם. בין אם נרצה להכריז זאת בפרהסיה או לא, ההרכב הזה מתוך תחילת האלפיים ששילב היפ הופ ומטאל באופן שלא קיבל אישור מהאחים הגדולים שחינכו אותנו על ברכי נירוונה או מטאליקה, הוא הפסקול של הנעורים. בנינגטון היה הצרחה שהיינו צריכים, הרצינות התהומית שהתחבאה מאחורי מסכים של ציניות. לינקין פארק היתה מלהקות הרוק המונומנטליות הבודדות שסירבו, עד לאלבומם האחרון, להתמסד לידי המיינסטרים הרך, גם במחיר התרחקות מקדמת הבמה אל אזורי הנישה. הטרגדיה המשנית לאופן מותו של בנינגטון היא העובדה שעם האלבום הזה הוא נפרד. נקודה מבצבצת אחת מתוכו הוא השיר עם הקליפ החדש. למרות כל מיני "או-או" אי אפשר שלא לשמוע את המילים המדממות, שנכתבו מנקודת מבטה של אשתו של בנינגטון וחוסר היכולת שלה לעזור לו במאבקיו הפנימיים. אולי הכאב הגדול ביותר במותו של צ'סטר בנינגטון הוא לא עצם המוות שלו, אלא ההכרה כי הילדות שלנו היא היסטוריה וכעת גם נסתמה עליה הגולל.