"אהובה עוזרי היתה פס קול של המדינה שלנו בשנים האחרונות", מספר דקלון, חברה של אהובה עוזרי מימי הכרם של שנות החמישים. "בתורה כתוב, אחרי מות קדושים אמור, אהובה היתה אגדה בחייה ולצערי עכשיו גם במותה", מספר רמי דנוך, חברה הטוב של עוזרי, אשר בשנות השבעים הקים ביחד עם אהובה להקה, "קראו לנו רמי ואהובה. היינו מופעים על גגות, במחסנים, בחינות, איפה לא? אני הייתי מדרבק והיא היתה מנגנת. הייתי חייל וגרתי אצלה כמה שנים. אהובה הייתה נשמה טובה, מצחיקה, אוהבת את החיים והייתה כמו חמישה אנשים. בבוקר כשאני הייתי הולך לצבא היא הייתה קמה, הולכת למסעדה של צרום בכרם, הייתה משפדת כמו חמישה אנשים ורק אז היינו הולכים להופיע".
אתה זוכר עוד משהו מהימים ההם?
"אספר לך משהו מצחיק, תראה כמה שהיא הייתה פעילה, ביום שישי היא היתה הולכת לשחק כדורגל עם האנשים של שמשון ת"א, עם דוד סוקיאן ז"ל, יואל מסווארי, יאללה, איזה תקופה".
את התקליט הראשון, "היכן החייל", הוציאה עוזרי בשנת 73'. על שיר הנושא דנוך מספר: "אני לא אשכח שחזרנו משלושה שבועות בסיני הופענו מול הלוחמים בסוללות והיא היתה עצובה. היא הרגישה שהיא חייבת לשבור את העצבות אז היא לקחה עיפרון וכתבה את 'היכן החייל', על אח של חברה שלה תמי זביב שנהרג בחווה הסינית. היא דברה על תמי ועל העצב שפקד את המשפחה ומתוך השיחה יצא השיר".
מלבד רמי דנוך שליווה את אהובה חלק מחייה, היו גם אמנים שחייבים להחלק גדול מהצלחתם. "כשהייתי בן 11 אהובה שהיתה חברה טובה של אמא שלי. היא שמעה אותי שר במסעדה בלילה של ההורים שלי עוד שהייתי שוטף כלים וביקשה מאמא לקחת אותי תחת חסותה", מספר רון שובל, הזמר הראשון שאהובה טיפחה ואפשר להגיד שהיה ההימור המצליח ביותר של עוזרי.
"בגיל 12 היא קנתה לי חליפה של חתן והיתה מביאה אותי להופיע בחתונות יחד. היא הייתה שומרת עלי כמו אריה, ובגיל 13 היא כתבה והלחינה לי אלבום, וקראה לו "נעורים", וככה כל הילדות שלי היייתה עם אהובה. תבין, כשהילדים היו משחקים כדורגל אני הייתי לומד לשיר בסלון שלה". שובל, שאיבד את אחותו מאותה המחלה לפני שבועיים, לא יכל להסתיר את הכאב והדמעות. "לפני שבועיים הייתי אצל בבית חולים, ובאתי להגיד לה תודה על הכל מה שעשתה והייתה בשבילי, והיא חייכה אלי וסימנה לי בעיניים שהיא שמחה. לפני שהלכתי הזכרתי לה שהיא תמיד בלב, וכמו שאמרתי לה שהייתי ילד "את האמא השנייה שלי'".
בשנת 60' הכירה אהובה עוזרי את ג׳קה, מוסיקאי הודי מבאר יעקב, שלימד אותה לנגן בבולבול טרנג - כלי נגינה הודי שגרם לה להתאהב בסודות המוסיקה ההודית. "אהובה היתה התמימה היחידה ששרה הודית", מספר לי אביהו מדינה, ידידה של עוזרי ואחד מאבות הזמר בישראל, "אהובה היא יחודית, אין לה יורשים. יש לה סגנון משלה, אמנית ברמ"ח אבריה, לא פוזלת לצדדים ולא מושפעת מה עכשוויות וההמון. היא באוקיינוס של תרבות מוסיקאית שמושפעת מהמוסיקה ההודית והיחידה שידעה לנגן על הבולבול טרנג, ואתה יודע, קצת מוזר שאין שום דבר תימני בסגנון שלה".
עוזרי מעולם לא נישאה ולא הביאה ילדים. לפני כשנתיים, כאשר שוחחתי איתה על כך, היא העדיפה לחייך חיוך שמהול בו עצבות.
אביהו תספר לי ממבטך האישי על אהובה האישה?
"בשלנית, מארחת למופת, הייתה שפית מעולה שאומרת מה על ליבה לא היתה מסתתרת מאחרי מילים יפות". חייה הפרטיים היו שלה, היא פשוט לא הזיקה לאיש".
עוד אמן שאהובה עוזרי טיפחה בנערותו היה זהר ארגוב. "אני זוכר שזהר הכיר את אהובה, שהייתה כוכבת גדולה, וסיפר לי שהיא הזמינה אותו שיבוא אליה הבית כי היא רוצה לשמוע אותו שר", מספר אמנון ארגוב, אחיו של זהר ארגוב.
איך היה הקשר בינהם?
"היה כמו תלמיד שלה, היא העריצה את הקול שלו והיתה לוקחת אותו לחברים שלה לטברנות שישיר, היתה להם אהבה ענקית בכל מה שקשור למוסיקה, אהובה ליוותה את זהר עד שהוא הצליח ההערות שלה אליו היו מאוד חשובים לו, היו היה חוזר הביתה ומדבר על זה הוא אהב והעריץ אותה עד יום מותו, הם עכשיו בטח ביחד".
זמרים רבים קמו הבוקר בתדהמה כאשר נודע על מותה של עוזרי, אייל גולן ששוחחתי איתו הודה כי קשה לו לדבר עליה וביקש לשלוח לי את הודעתו על מותה, אותה הודעה העלה גולן גם לעמוד הפייסבוק שלו: "יום עצוב. המלכה האם של המוסיקה המזרחית איננה. כמו הרבה זמרים, מהיום הראשון בו הופעתי על במות שרתי את המוסיקה של אהובה, מוסיקה שמלווה אותי כל החיים. אהובה עוזרי, כשמה כן היא, זמרת שכולם אהבו ובצדק. גאונה של מילים ומנגינות, גאונה של נגינה, אישה פורצת דרך ומעל הכל - אישיות מיוחדת, חמה, חכמה, גיבורה מצחיקה ומפרגנת. נפגשנו בפעם האחרונה לפני כמה חודשים בצילומי התכנית שלי 'אייל גולן קורא לכם'. זה היה חוק אצלנו, אין עונה בלי אהובה. גם הפעם אהובה באה להתארח ועלתה על הבמה יחד עם דקלון. היא כבר נראתה חלשה יותר ורזה יותר ועדיין - כשהמוסיקה התחילה הרוח שלה והאנרגיה שלה סחפו אותנו כרגיל. תמיד נמשיך לשיר את השירים שלך אהובה. אוהב אותך וכבר מתגעגע. נוחי על משכבך בשלום"
דודו אהרון, שפגש אותה מאחורי הקלעים של טקס אקו"ם: "הרגע הפרטי שלי עם אהובה עוזרי היה בטקס אקו"ם כשקיבלתי את התואר השיר הכי מושמע. התרגשתי מאוד רגע לפני עליית קבלת הפרס, אהובה באותו ערב זכתה בפרס מפעל חיים והתרגשתי בשבילה ממש. כשנפגשנו רגע לפני הטקס, זה היה רגע של חיבוק גדול, כשעיניי פגשו את עיניה הבורקות ואז היא זרקה לי "רק תמשיך ליצור וליצור ילד, אתה עושה את זה ממש טוב". מולי עמדה אחת ההשראות הכי גדולות שלי בתור יוצר, לא יכלתי שלא להתאפק ורצתי לחבק אותה שוב, ופשוט אמרתי לה תודה. אהובה שלנו אנחנו כבר מתגעגעים, יהיה זכרה ברוך".
גם עומר אדם הצעיר כאב הבוקר את מותה: "אהובה עוזרי היא השראה לכולנו, זמרת גדולה ויוצרת דגולה. שירייה יישארו עמנו לנצח, היא היתה יחידה בדורה", יואב יצחק שחידש את "צילצולי פעמונים" סיפר הבוקר בכאב: "לשמחתי חידשתי את השיר וזה שימח את אהובה כשהייתי מדבר על השיר בראיונות ומזכיר אותה".
מה אתה זוכר מאהובה?
"את הצניעות שלה, את האהבה המשותפת שלנו למוסיקה הודית ואת האירוח שלה בבית אצלה זה לא היה רגיל".
ליאור נרקיס כתב על אהובה: "אהובה עוזרי היתה השראה לכל זמר ומוזיקאי יוצר, היא גם היתה דוגמה לכוח רצון, לתשוקה לעשייה, היא לא וויתרה בקלות בגלל המאבק במחלה, היא המשיכה להיפתח לסגנונות חדשים ואמנים מגוונים. אהובה עוזרי היתה השראה גדולה עבורי, יוצרת אדירה".
לפני מספר ימים הגיע דקלון למיטתה של עוזרי, "תבין, ישבתי לידה והיא כבר לא יכלה לדבר. הזכרתי לה שלפני חודשיים היא ישבה איתי ותכננו להמשיך עם המופע והיא רצתה שאקליט שיר שלה, היא התעלמה מהמחלה היא לא רצתה למות. אהובה לפני 15 שנה, כשמצאו אצלה את המחלה, אהובה שמה את המוות בצד והתעסקה במוסיקה, ובפנים שלה, בבית החולים, הבנתי שהיא עייפה".
סגיב כהן, השותף המופע משיריה ביחד עם דקלון, מספר: "יום עצוב. הלב דואב רחוק ממך, הגרון ניחר והדמעות חונקות. עוד רק התחלנו דרך משותפת שזורה בצלילים ובמילים, במנגינות וריגושים, באהבה כנה ובחיבוק אחד גדול. חשבתי שזאת באמת רק ההתחלה ושנספיק עוד הרבה יחד, ביקשת שנמשיך ליצור שלחת לי מאוצרותייך והבטחת שתחזרי. לא חזרת כפי שרצינו להאמין אך את תמיד תחזרי אלי אהובה, דרך הבמה היצירה והשירים, דרך הכאב השמחה והאתגרים, ההשראה שאת מעוררת רק תלך ותעצים אצל כל מי שזכה לחוות אותה. תודה על הזכות לשיר את שירייך ולהתחזק מכוחותייך את גדולה מהחיים. אזכור ואוהב אותך תמיד".
עוד בילדותה זיהו שכניה בכרם את קולה העצוב והמיוחד: "אמא שלה חנה, שהייתה עובדת כמקוננת בהלוויות, שהיא היתה לוקחת את אהובה בבוקר להלוויות לקונן כי היה לה קול עצוב וזה היה מרגש את האבלים", ממשיך לספר רמי דנוך. "לא מזמן הופענו בחדרה, ואהובה עלתה לבמה כולם עמדו ומחאו כפיים. כשהקהל עמד לכבודה הבנתי את גודל אהבתם של עם ישראל לאהובה".
"זוכר אותה עוד בצעירותי הייתי בורח מהצבא לראות אותה במועדון ונוס בנתניה, מספר חיים משה, "הייתה זמרת ממגנטת בשירה שלה. אבידה גדולה למוסיקה הישראלית. קולה נדם אך השירים שלה ישארו לנצח". "רק שתדע ששנינו נפגשנו בתחילת הדרך", מספר אבנר גדסי, "אני באתי מהתקווה, אהובה באה מהכרם ושרנו על במה אחת ועשינו את הדרך מההתחלה. שרנו ביחד וכל הזמן אמרנו שנעשה משהו ביחד וזה לא הסתדר כשהיינו צעירים והזמן רץ, הייתי אצלה לא מזמן בבית עם העוד ושרנו והיינו אמורים לעשות משהו שסיכמנו עליו שהיינו צעירים ואז המצב התדרדר, קשה לי ואני רוצה לעבור כבר את היום הזה".
"אהובה עוזרי, מהייחודיות, המקוריות ואחת מעמודי התווך של התרבות הישראלית בכלל והזמר הים תיכוני הישראלי בפרט", סופדת שרית חדד, "יוצרת, זמרת ומוסיקאית שהשפיעה רבות על הנוף המוסיקלי בארץ באמצעות אישיותה וסגנון הכתיבה המיוחד שהיה שמור רק לה. אהובה תמכה וקידמה זמרים ויוצרים אחרים, בצניעות מעוררת השראה, ועודדה רבים מהם לפצוח בקריירה תוך שהיא מהווה השראה למוסיקה הישראלית המגוונת בה דבקה עד יומה האחרון. קשה מאוד לדבר עליה בזמן עבר. קשה לי באופן אישי. אהובה, כשמה כן היא, הייתה אהובה עליי במיוחד, סגנונה הייחודי ליווה אותי כמוסיקאית שנים רבות ואני רק יכולה להודות על נכסי צאן הברזל שהותירה אחריה".